בלילה בין 4.3 ל-5.3, בחדר המרופד במרפאה

משום מה נראה שמעבר הנושא קצת מבאס את חופש. אולי היא הצליחה לשכוח לשנייה שהעולם קיים ונזכרה עכשיו או משהו. אולי סתם כל תזכורת של היום הזה הורסת לה את המצב רוח. בכל מקרה היא נאנחת.
"קוסם העלים את העץ, גנב אותו. אני חושבת שזה היה אותו קוסם של הסלאג'ים אבל אני לא בטוחה 100%. בכל מקרה ספוטלייט גרם לו לברוח לפני שהספקתי להבין משהו לגבי מה הוא עשה, חוץ מזה שהעץ לא שם. ואז זכריני ונועד לגדולות עשו משהו כדי להחזיר את מה שקיבלנו, אבל אני הייתי עסוקה בלנסות לרצוח הזיות של הסיוטים הכי גרועים שלי באותה השנייה, אז לא ממש שמתי לב מה.
לגבי הפרש, אני מניחה שקשה לו. נעזרנו בו כדי להרוג אויבים שהדרך האחרת היחידה להרוג הייתה עסקה עם רוחות דוגמה שרצו לגייר את הפרש. נקסוס קרולר וסערה מתולעת. זה לא היה קרב קל."

"זה...נשמע ככה, כן. והקוסם הוא זבל של זבל." דימפנה מסמנת לעין החסרה של חופש ולעצמה עם הצלקות החדשות דנדשות, "את יודעת מאיפה באו ההזיות? ומה זאת אומרת, רוחות דוגמה שרצו לגייר את הפרש? העכבישים מבית הכנסת ממש מחוץ לגבול?"

"היה שם ביין כזה של מתחת לאדמה, דרטוסי או משהו כזה. זה מה שהם עושים. 
וכן. בהתחלה הם רצו שמינית מהקיירן, וכשאמרנו להם שאין מצב הם החליטו שלגייר את הפרש זו הצעה הוגנת."

"אה, פאק. גם לכם היו היצורים הנוראיים האלה?" היא מתכווצת כולה לרגע. "זוועות. גם אנחנו נתקלנו בהם, זה כמעט נגמר...ממש רע. יותר רע, ומה שהיה היה רע מאוד. בלו מון המסכן." היא מרכינה ראש לרגע. "אני שמחה שלא גיירתם את הפרש. ולא הקרבתם את הקיירן. איך היה נועד לגדולות כמוביל הקרב? ומה קרה לגשם קייצי?"

"נועד לגדולות... היה טוב בלנהל משאבים ולקבל החלטות. הוא טוב בזה. גשם קיצי ניסה למנוע מאויבים להגיע דרך גשר ירח והסתבך שם... מסכן.
מצטערת לשמוע שגם אתם הייתם צריכים להתמודד עם החארות האלה. אלה היו הביינים הכי דוחים שהתמודדתי איתם בחיים.  שלושה עלי. אם ספוטלייט לא היה שולף אותי החוצה כשהוא עשה את זה שם הייתי נגמרת... בקרב עד המוות עם דברים שכבר לא קיימים."
הקול של חופש כאוב. היא כמעט מתכווצת קצת כשהיא נזכרת.

"באמת היצורים הכי נוראיים שנתקלתי בהם, חוץ מהנקסוס קרולר שהוא קטגוריה בפני עצמו. הם לא שלחו לנו אשליות להלחם בנו, פשוט...שתו מאיתנו בכל. את הקשר עם גאיה ועם לונה, את הרצון לחיות ואז את החיים. כל החיים, בהווה ובעתיד. אם חרמש דמים לא היה עוזר לי לצאת מהבור גם אני לא הייתי חוזרת משם. נוראי." סימפטיה שנובעת מהבנה מלאה של כמה זה היה זוועה בקול ובהבעה שלה, והיא לא מדברת לכמעט דקה אחרי.