15.3 מחפש לעזור בקיירן - שלשאות ודניאל

בוקר פיזי בקיירן דניאל ברקוביץ' מסתובב ומחפש את שומרת האדמות

היא במרפאה, נראה שעושה ספירת מלאי, ומחייכת כשהיא רואה אותו. "אה, פודה החובות. חסרת לנו במוט. מה נשמע?"

"גם לי היה חסר... לא רציתי לפספס אותך מחופשת" נותן קריצה "שלמי טוב. ואיך את?"

"לא התחפשתי. גם ככה היו פרצופים חדשים החודש, לא הייתה סיבה שאני אחליף את שלי. אם אתה רוצה לראות אותי בתחפושת תצטרף אלינו בריצה עירונית פעם." היא מתעלמת מהקריצה. "אני בסדר. עבר חודש קשה, אני מקווה שדברים ירגעו קצת לכמה שבועות."

"רציתי להעלות בפנייך שני נושאים: הראשון, אני רוצה לעזור בקיירן. עכשיו כשאני גארו במשרה מלאה, יש לי מלא זמן פנוי ולא מצאתי עדיין איך לנצל אותו כמו שצריך מעבר לסמים. גרינפינגרז אמר לי לפנות אלייך בתור שומרת האדמות"

"אם האלפא שלך לא מצא לך עיסוק אנחנו תמיד יכולים למצוא עבודה סביב הקיירן. גם פטרול ושמירה תחת הוורדר וגם קיום של עסקאות רוחות ותחזוקה שוטפת של השטח ביחד איתי. לא חסר מה לעשות." היא מחווה למרפאה, "למשל, עכשיו אנחנו חושבים על איך אפשר לפרק את המרפאה ולהעביר אותה למקום מחוץ לקיירן כדי להוריד את הבניין."

"למה אנחנו רוצים להעביר אותה מחוץ לקיירן?"

"כי הבניינים האלה והטקסים שמעגנים אותם באומברה הפכו את האיזור סביב הקיירן ליותר קשור לאורגת משנוח להרבה גארו. המעטפת עלתה, והכל עירוני יותר. אם נזיז את המבנים מחוץ לתחומי הקיירן ונפרק את אבני הפינה, שהן העוגן הרוחני, בתקווה זה יעזור. זה עוד לא סופי, אבל זו יוזמה של שר הטקסים שאני תומכת בה. אבל," היא מנפנפת בעט לצורך הגדשה, "יהיה חבל לאבד את היכולות הלוגיסטיות של המרפאה, בית המלאכה והמגורים, ולכן רוצים לבחון את האפשרות להעביר אותם."

"ומה בנוגע לבנות מחדש את המבנים מעץ? או לפזר יותר.... צמחיה סביב?" דניאל חושב רגע "ולמרות שמבנים אלו שייכים לאורגת... הרי זה מוסיף לרעלה מהבחינה הזו לא? גם ככה האדמות נעלמות בגלל גרגרנות של בני אדם...".

"העניין הוא לא המבנים עצמם, אלא זה שהם מעוגנים באומברה בעזרת אבני פינה. יש להם גם קיום רוחני, זה לא דבר רגיל בבניין, חוץ ממבנים ישנים יחסית או עם משמעות גדולה לאנשים. הייתה כאן מרפאה והיו מגורים והיה בית המלאכה גם לפני שגרינפינגרז עשה את הטקס שלו בשנה שעברה, והם לא היו מספיקים לבד כדי להעלות את המעטפת כאן. חלק מזה הסבר רוחני שגם אני לא מבינה עד הסוף, אבל מבנים מקובעים, ציוד טכנולוגי - זה נותן לאורגת הרבה דריסת רגל סביב הקיירן. זה מסוכן. בהתקפה שהייתה כשאנחנו היינו בעזה, הבנתי שרוח הדוגמה שחיה לנו על הגבול הציעה את עזרתה תמורת שמינית משטח הספט או גיור של הפרש. זה לא טוב לנו."

"אממ... אז אני רוצה לחזור לזה. כי אולי יש משהו שישנה את דעתך. בואי אני אראה לך בחוץ"
פודה החובות לוקח את שלשלאות מנופצות אל מחוץ למרפאה, ופונים אל הצד המזרחי של הקיירן, במורד הגבעה יש אגם ולידו מבנה ישן והוא מצביע "זו תחנת מים ישנה, עוד מימי העות'ומנים. רפאל העלה שעדיין לא בדקו אותה. ומכיוון שאת שומרת האדמות, רציתי להציע לך להצטרף אלינו היום אחה"צ. אולי מה שנמצא שם יקל על ההחלטה שלך"

"אני אשמח, אני חושבת. בלי קשר להחלטה, זה שיש מבנה כל כך קרוב שבמשך יותר משנתיים לא חקרו זה מעניין מספיק שאני אפנה לזה זמן."

"מצוין, אני כבר שולח אסמס לרפאל" אני אעזור לך לעשות רשמ"צ בינתיים" הוא משיב בחיוך "תראי לגבי זה שגארו לא אוהבים פה את המבנים. הייתי מציע לעשות קודם 'נזק מול תועלת' אנחנו באמת רוצים להעביר את המרפאה? הינה עכשיו כשחזרתם מעזה, אנחנו לא רוצים שזה יהיה רחוק מהקיירן, מהגשרים, אנחנו חייבים את זה קרוב"

"להפך, עכשיו כשחזרנו מעזה נקודת הריפוי והאיסוף לא הייתה בקיירן, כדי לא להחזיר אליו איומים, וכי שיערנו שגם כאן תהיה התקפה. המרפאה היא לא המקום הכי בטוח בעולם כשהיא פה, והיא לא קרובה מספיק לעיר שבה אפשר לקנות בטווח זמן של דקות עוד ציוד רפואי אם צריך אותו. הייעוד של המרפאה היה לאפשר למרפאים מומחים לטפל בצלקות קרב, או לדברים שדרשו ניתוח ולא את סוג הריפוי העל טבעי שגאיה בירכה אותנו בו. עכשיו שבלו מון כבר לא איתנו, היחידה שיודעת לתפעל את המרפאה היא זכריני, וכבר ראיתי אותה עושה ניתוחי שדה בלי מרפאה מסביבה בתוצאה מצוינת. לצלקות קרב סופרוסין הגיע לעסקה עם קיירן של ריפוי במצרים, ומעבר לזה ארגז או שניים של ציוד עזרה ראשונה אמורים להספיק, בייחוד אם המרפאה כן תהיה נגישה לכולם רק לא כאן."

דניאל מהרהר לרגע "אני מבין מה את אומרת, ויש בזה משהו. אם כך אני תומך בהצעה להעביר את המבנים האלה, למרות שזה הרעיון של האלפא שלי, זה יתרום גם לשלום בית וגם יכול לתת את התמיכה שהמבנים האלה מקיימים. ולכן אנחנו צריכים להקים 'מוצב' זה יהיה מחנה לא קדוש עם זאת שומר על הרעלה, ויהווה נקודת איסוף. אפשר לפתוח גשרים מכל מקום? ומה בנוגע לבית מלאכה? הרי גארו משתמשים בו כל הזמן, זה יהיה נח אם יהיה מחוץ לקיירן?"

יש משהו רגעי במבט שלה כשהוא אומר שהוא תומך שקצת תוהה מי שאל אותו, אבל היא ממשיכה כרגיל. "מוצב מוגן מחוץ לגבולות הבאון זה התכנון, כן. אפשר לפתוח גשר ירח לכל מקום שהטוטם מסוגל להגיע אליו והגארו מכירים. מצד שני, במוצב עירוני יהיה קשה יותר לעבור מהפיזי לאומברה וחזרה, אז צריך למצוא מיקום מתאים. לגבי בית המלאכה, משתמשים בו הרבה, אבל אפשר לפרק את מבנה הקבע ולהשאיר את עמדות העבודה ניידות יותר, מפוזרות יותר. הכבשן דורש מבנה, אבל העבודה בעץ ובעור פחות. אנחנו עוד חושבים על זה."

"אז עפ"י הטענה הזו, בעצם אין הכרח לשום מבנה, למרות שכולנו משתמשים בהם. וכואב לגארו לראות קצת בתים כשאפשר להעביר הכל החוצה. אפשר לישון בחוץ בצורה פחות נוחה. אפשר לעבוד בחוץ בצורה פחות נוחה. ואת המפקדה בהכרח אפשר לשים פה בחוץ, במיוחד את הנשק". את מרגישה ציניות בדיבור שלו "אני מבין שרובנו רוצים להשאר רחוק מהאורגת, אבל להתעלם מהיתרונות שלה ככלל זה נראה לי קיצוני מדי.... בסופו של יום. רוב הנשקים שאנשי הזאב מסתובבים איתם פה בקיירן, הוא תוצר של האורגת".

"אבל באמת אין צורך בהם. זה יתרון, נוחות, פינוק שנובע מהרגלים אנושיים שהם לא בהכרח נכונים. כן, אפשר לישון בחוץ ולעבוד בחוץ ולפזר את המפקדה לא מתחת לגג. אפשר לאמן את כל הגארו בשימוש בקשתות ולוותר על רובים ויש ספטים שעושים את זה. אצלנו לא, כי כן חשוב לשמור על איזון מסוים ולא לדחות דברים שעוזרים לנו כשהם עוזרים. אז אנחנו משתמשים ברובים, במעבדה, בכלים של אורגת, וגם במיטות נוחות יותר ומים חמים. אף אחד מהם לא הכרחי להישרדות שלנו ולהיות תלויים בהם זה לא בהכרח הדבר הנכון."

"אבל המילה תלות היא לא נכונה פה. תלות זה ברגע שלוקחים את זה מאיתנו, אנחנו נקרוס. שום דבר פה הוא לא תלות. ובגלל שגארו מתייחסים לזה כתלות, זה בהכרח הופך את זה לאנטי. האיזון מגיע דווקא מאיתנו ,קהילת הספט, כשאנחנו לא נותנים לזה להיות תלות אבל כן משתמשים בכלים שהאורגת נתנה לנו. לי זה נשמע פשוט אנטי כי אורגת".

"זו תלות אם אנשים יודעים להשתמש ברובה אבל לא בנשק הטבעי שגאיה נתנה להם." היא מנופפת יד אחד מכווצת לתנועת טפרים להדגמה. "ולא חסרים כאלה כאן, שהחינוך שלהם היה חסר. ומעבר לזה, יש סיבות רבות להתנגד להשפעה של האורגת על הקיירן ועל הגארו. קיירנים הם נביעה של כוח גאייאני מבוסס פרא. מקומות קדושים. לתת לאורגת דריסת רגל גדולה מדי סביבם עלולה להזיק להם. הקיירן הזה לא היה עירוני לפני שהתחילו להציב בו בניינים וחומות וגדרות, ושר הטקסים מבקש להחזיר אותו למצבו הקודם. לטעמי הוא לא טועה ברצון הזה." היא מסתכלת בו במבט קשה לניתוח, "אתה יודע שרוב השבטים לא חולקים את נקודת המבט של מהלכי הזכוכית לגבי האורגת."

"ברור שאני יודע. עם זאת, אני אתן דוגמא ממני. אני לא יודע להשתמש בטפרים שלי כמו שצריך, אבל אני כן התמחתי באקדח. השאיפה שלי, היא להגיע למצב שאני יכול להאבק כמו שאני יודע לצלוף. ולכן אני נותן לפידה" בהנד העפעף הוא שולף ריבולבר קטן משום מקום "להלחם בשבילי. עד שאוכל להביס כל אויב עם טפרים. לכן, אין לי תלות בפידה. אבל אני אשתמש בו עד שאתחזק מספיק"

"אתה גם מתאמן בלהשתמש בטפרים שלך? זה לא בא מהאוויר, אתה יודע, אפילו למי שנולד תחת ירח מלא." היא לא ממצמצת כשהוא שולף את האקדח.

(זה ביטוי למהירות)
"האמת שלא יצא שעדיין לא יצא לי להתאמן. אני משקיע כרגע בלהכיר את הספט וזה..." הוא שקט לרגע "רוצה מאכות?" הוא מחייך

"תתאמן, זה חשוב. אבל אני באמצע משהו, כמו שאתה רואה." היא מסמנת לכיוון המרפאה והציוד שבה. "יש גארו שמתאמנים כאן כל יום, ואני בטוחה שגם אצלכם בלהקה יהיו שיוכלו לאמן אותך. לך חפש מישהו בגודל שלך לחדד עליו טפרים. או שחכה שעתיים."

"אני לא אחכה, ואנחנו נפגשים מאוחר יותר בתחנת מים. אבל אני רוצה לעזור בקיירן, אז.. שמירה זה משמעמם, לא בא לי לפנות לוורדר. מעדיף עשייה... יש משהו שאני יכול לעזור?"