זמן להכיר את האורח (תחילת השבוע, נניח 3.5, בקיירן)

מתישהו לקראת השעה הכי חמה ביום, רנסנס מחפשת את פראקסיס כדי להכיר אותו יותר טוב.

הוא יהיה באיזור האורחים, שוכב ומשתזף על אותה פיסת קרקע כמו בימים האחרונים. אם מישהו פוסע בקרבה הוא זוקף אוזניים

היא עוצרת. "אפשר להפריע לך?"

הוא מזיז ראשו להביט מי זה/זו, כשרואה את רנסנס עונה "כן" ועובר לשכיבה בה יכול להקשיב בצורה מכבדת, מוכן להשתנות להומיד בהתאם לצורך השיחה

היא מתיישבת לידו, בהומיד. "לא יצא לנו כמעט לדבר במוט, ואני כן מנסה להכיר את הגארו החדשים שעשויים להישאר ולהצטרף לספט, בפרט אם אנחנו אחים לשבט." היא עוצרת, בבירור מחכה שהוא ינדב מידע.

הוא משתנה להומיד בישיבה, "כן מתכוון להישאר ולהיות חלק מהספט. מדוע הגעת לכאן? המקום רחוק מאוד מהשטח של בית האח הבלתי שביר. מעדיפה לעבור לשולחן?"

"לא חייבים." היא טופחת על האדמה בעדינות, "גאיה סיפקה משטח נוח לשבת עליו גם בלי משהו שידי אדם בנו. שלחו אותי, גם כדי שתהיה נוכחות שלנו באיזור, גם כדי לעזור, גם כי לאיש שלי יש ידע ייחודי שהספט היה צריך."

"איזה ידע?"

"שיחזור מבנים היסטוריים." היא מצביעה לכיוון המבצר. "המבצר נפגע גם בפיזי וגם באומברה לפני...שנה וחצי כמעט כבר? חודשים לפני שהגענו לכאן, בקרב גדול. על החזות האומברלית שלו הספט עובד, אבל את הפיזי התחילו קצת לנסות לשחזר וזה דורש ידע גם בבניה וארכיטקטורה וגם בארכיאולוגיה. בן הזוג שלי מתמחה בשניהם."

"שימושי. השושלת שהצגת עם שמך, תוכלי להרחיב עליה מעט?"

"בהמשך, בשמחה. אבל שאלה מול שאלה - מעבר לזה שהבית שלח אותך לפה, מה הביא אותך דווקא למקורות הכוח ולישראל?"

הוא מהנהן "תזמון.  זכיתי בטקס מעבר לפני כשבועיים בספט לב חכם והיו דיונים לאן אשלח לייצג את הבית. כאשר אגאתון והרמוניה הגיעו אל 'מרים הכנפיים הנופלות בלב חכם' עם גופתו של 'סופרוסין', ה-'לאן' היה ברור"

הערה:

היא מהנהנת, נראית כאילו הייתה רוצה לשאול עוד אבל נמנעת. "אני מקווה שתסיא כבוד ותהילה לבית שלך, לשבט ולעצמך כאן. לא חסרים אתגרים, ובהתאם לא חסרות הזדמנויות."

היא מתיישבת יותר בנוחות. "השושלת שלי, שושלת מרטל, עירבה את דמה בזה של מלכי צרפת העתיקים, ומהם למשפחות חשובות אחרות באירופה. שניים מאבותיי היו מהראשונים שביססו את בית האח הבלתי שבורה בצפון אמריקה, אחרי שעזבנו את אירופה במאה ה-16. בקנדה היינו מהמשפחות הראשונות של מונראל - מונטריאול" היא מתקנת את ההגיה לנוסח המקומי, "ומהמובילים של ספט עומק היער עד שהקיירן הוחזר לוונדיגו קצת לפני שנולדתי. נולדתי רחוק מהשבט, וסבי נהרג באפוקליפסה, אז חשבו שהשושלת אבדה עד שמצאו אותי, והחייתי אותה."

"מצויין" הוא מגיב לחלק הראשון.
"צר לי לשמוע על סבך, אבל שמח לשמוע המשך השושלת, צאצאים יש?"

"הוא מת בקרב, כמו שהוא העדיף. ולא נתן להפסקת הקיום הפיזי שלו להפריע לו להמשיך לתקשר עם השבט והשושלת. ויש, שניים, ויהיו נוספים, ברצונה של גאיה." היא אומרת בגאווה מסוימת. "מה איתך? לצערי לא זיהיתי את שמות אבותיך כשהצגת את עצמך."

הוא נראה מרוצה לגבי הצאצאים.
"נאמר לי שאני נכדו של קויילה 'דם ברזל', תיאורג' מחנך לכסופי הניבים מבית לב חכם. מעבר לזה נאסר עליי להבין עוד עד שאצא לדרכי. אבדוק את העניין בקרוב ולאחר שאבין על השושלת אעמיד צאצאים"

"עדיף להבין מאיפה באת לפני שאתה דואג לדור העתיד, כן." היא לא מוסיפה שאלות פולשניות. "אני בטוחה שאם תוכיח את עצמך ימצאו לך בת דם ראויה שתעזור לך להנציח את השושלת."

"כשיגיע הזמן אתן לטוטם פרגרין להכווין אותי לזיווג הראוי, האחד שיתאים בנפש, בגוף וברוח ואשר יפיק צאצאים ששמם ייבלוט באומה. ואז כשאמצא אותה, אכבוש את ליבה" הוא סוגר ידו באגרוף ומושך אותה פנימה כמישהו שמשתוקק לכך.

"את נראית מעט מהססת, מדוע?"

היא מרימה גבה. "מאוד רומנטי. אני לא יודעת אם השבט יאפשר כזה דבר, למרות שכמובן הכוונה מהבז פרגרין זה לא דבר של מה בכך. הייתי בכל זאת מעבירה את זה מול אחראי קווי הדם של לב חכם, לבז פרגרין לפעמים פחות משנה הגנטיקה. מצד שני, לאחראי קווי הדם ממש פחות אכפת מכיבוש לבבות."

"מדוע שהשבט לא ייתמוך בטקס זיווג? שנים רבות זו היתה דרכנו. כיבוש ליבה עדיף על כיבוש גופה, גם אצל זאבים צאצא שנוצר ממעשה כפייה אינו סימן טוב"

"Sacre bleu, לא אמרתי כפיה. אף אחד לא כופה על אף אחד, לפחות אני מקווה שלא. הסכמה זה חשוב. אבל אהבה זה לאנשים שהם לא גארו, ברוב המקרים. בני דם...אני והאיש שלי מתאימים, יש ביננו הבנה, ידידות, שיתוף פעולה ואחידות בדעות שיוצרות הרמוניה זוגית. אף אחד לא שאל אותי אם אני אוהבת אותו או אותו אם הוא אוהב אותי, לפני ששידכו ביננו או מאז. הוא בחר אותי ולא אחרת שהייתה אפשרית עבורו. אבל שם הסתכמה הבחירה של שנינו. היינו יכולים להגיד לא, אבל ההסכמה שלנו לא נדרשה להיות נלהבת במיוחד."

"אני מבולבל. האם 'כיבוש הלב' הוא אינו ביטוי עבור הסכמה בזיווג?"

"הוא ביטוי אחד של הסכמה לזיווג, אבל הלב הוא לא המקום היחיד או העיקרי לכיבוש."

"תרחיבי? אולי אלמד, בבירור נמסר לי מידע חלקי בלבד" הוא נראה מעט כעוס על משהו

"תשמע, ייתכן שזה שונה בבית לב חכם, הוא בית גדול יותר מהאח הבלתי שבורה. יכול להיות שיותר גמישים בבחירה. אבל בסופו של דבר, לא רק אצל כסופי ניבים אלא בהרבה שבטים שזה חשוב להם, דואגים לשושלות. דואגים לזווג דם חזק עם דם חזק, או דם חלש יותר עם חזק יותר. הצורך לחזק את דם הגארו בצאצאים, להגדיל את הסיכוי לילדים שישתנו, גובר בדרך כלל על הציפיה למשיכה או אהבה בין בני זוג. בסופו של יום, טוענים בפני שרק גארו מסוגלים להבנה ולקשר הרגשי העמוק אחד לשני שמביא לאהבת אמת. וזה כמובן אסור." היא פורשת ידיים בצורה של 'מה לעשות'.

"מעדיפים, בימינו המודרניים, שבני זוג יסבלו אחד את השני לפחות למספיק זמן כדי להתרבות. מעבר לזה, אין דרישה כזו. יש צד שלם לחיים שלי שאנרי-מישל לעולם לא יוכל לחוות, ועדיף שלא ידע עליו הכל כי זה יסכן אותו מאוד. הילדים שלי, בסיכוי סביר, לא יראו אותי בחתונות שלהם כמו שאני לא זכיתי להורה או סב בחתונה שלי. רביה היא העניין, לא אהבה. יש בזה מעט מאוד רומנטיקה."