מידת הרעות

אד ווילר הולך בחולצת שוק המעוטרת בגליף קטן של 'חוכמה' מכנסיים קצרות, משיערו עולה ריח קטן של עשן, הוא מזמזם לו מנגינה. הוא מחפש אחר דרור גולן.

הוא מוצא את מידת החסד מתאמן בחרב

אד מסתכל על דרור מן הצד, נמנע מלהפריע.

הוא מסיים סדרה של מהלומות כשהוא שם לב לאד, ומיד מניח את החרב בצד
"היי! לא קלטתי אותך בכלל. מה הולך?"

"זה כי אני מתנגב מצויין, " אד אומר וצוחק. "אני סבבה. מכיר אנשים. מה איתך?"

מחווה בכלליות על הזירה
"מתאמן. ברגיל. שורף זמן בין דברים"

"אולי כדאי שגם אני אתחיל. המחנך שלי אסר לי ללמוד לשאת חרב עד שאני לא שולט מספיק בלחימה בלעדיה." אד אומר ושולף תרמוס שניתן להריח ממנו ריח חזק של תה מתקתק. הוא מציע לדרור. "מתנצל אם אני ישיר מידיי, אבל הכל בסדר בינך לבין קומביה? נראה במוט שעבר בינכם משהו קשה."

"יש לה פצעים שלא החלימו. וכשעובר זמן.. צריך טיפה לחטט בהם כדי שיתרפאו נכון. נראה לי שפעלתי נכון, ובסוף זה נגמר עם חיוך.
איומי מוות ממנה זה משהו שאני כבר לא לוקח ברצינות" הוא מחייך בשעשוע, אחרי רגע של הרהור בזמן שדיבר

"היא מאיימת כאלה הרבה?" אד אומר ונראה מעט מופתע. "הבנתי שבכל זאת הגעתם להבנה שאתם צריכים להתנסות בריצה משותפת."

"לא כזה הרבה אבל.. אתה יודע, יש לה את הרגעים שלה לזרוח. לא ממש ריצה, יותר שיש לה דברים לפתור עדיין- ואני פה לעזור לה, בין אם היא שמחה מזה או לא."
הוא מחייך, ומוסיף בטון קצת פחות נינוח "ושתדבר על הבעיות שלה במקום לסבול לבד"

"יפה, אני שמח לשמוע שאתה כזה תומך. אם תרוצו ביום מן הימים, אשמח להצטרף." אד אומר אל מידת החסד בחיוך, "למעשה נראה שאנחנו במצב דומה למדיי. שנינו צעירים כאן, מחפשים להתלהק וטריטוריה אני מניח."

"לוכד החלומות! לפחות תקנה לי קפה קודם לפני שאתה מחזר אחרי ככה!" הוא מניח יד על החזה של עצמו במחווה נשית וצוחק

אד צוחק גם, "היי קניתי לך תה שיהיה איכותי יותר מכל קפה שתשתה." הוא מנופף בתרמוס ששלף.

"אתה ממש לא חייב" הוא צוחק
"איפה אתה עכשיו? הצלחת להתאקלם?"

"עכשיו אני באיזה מלון גרוע בפתח תקווה. אין עדיין טריטוריה או משהו. אני בעיקר מכיר את חברי הקיירן." אד אומר וחושב מעט. הוא מוזג כוס תה לו ולחברו. "אם כי נראה שאני מוצא מספר דברים מעניינים פה בארץ. אולי אני אמצא את מטרתי פה."

"אמן ואמן. מותר לשתות בשביל זה תה ולא בירה?" הוא מרים את הכוס שנמזגה לו בהצעה

"אני מאמין שכן." אד אומר ונראה מעט מבולבל. "אתה פה הכי הרבה זמן ממי שיצא לי להכיר. יצא לך לראות בארץ דברים ששייכים אל שומרי האדם? נראה שהם היו כאן נפוצים למדיי."

"שומרי האדם... אחד מזאבי הבלהות היה עם סימן שלהם, בירח הכחול האחרון." הוא תוהה
"ואני חושב שיש רוח אבות בקיירן מהם. סיבה מסויימת שאתה שואל?"

"התחלתי להתעניין בהם מאוד מאז שדיברתי עליהם עם גרינפינגרז. אתה מכיר את 'המחפשים' בשבט שלנו?"

"כן, אפילו עובד עם אחד" הוא מודה בעניין

"ובכן אני גם כזה." אד אומר ובוחן את דרור, לראות האם נרתע ממנו בצורה כלשהי. "ואני השתכנעתי יותר ויותר שבעוד שכצעיר עליי להתמקד קצת במטרות יותר קלות. שומרי האדם, רוכבי הברזל התקדמו אך יחד איתם נעלמו סודות רבים."

"וואלה. שבט שכאילו עוד קיים, פשוט השורשים שלו. מעניין." הוא נראה באמת מעוניין

"הדם של השבט קיים. גרינפינגרז דיי שכנע אותי שהשבט לא." אד מסביר, "הטוטם שלהם השתנה. חלק מהאידיאולוגיה שלהם השתנה. המתנות שלהן השתנו. הם במידה רבה שבט אחר."

"וואלה? מה היה הטוטם של שומרי האדם?"

"אני צריך לברר." אד מגרד את ראשו בניסיון להיזכר. "הטוטם של רוכבי הברזל היה Stourbridge Lion ממה שזכור לי."