7.7, בואי, יש אוכל

בשעת צהריים, לאחר הבדיקות השגרתיות, ראש צלול מגיעה לאזור האורחים בפיזי עם שקית ניילון מקומטת של רמי לוי. השקית (ומי שמחזיקה אותה) מריחה קצת כמו זבל, אבל בהחלט גם כמו אוכל.

אלית'יאה שם, כמו שהיא בדרך כלל מאז שהיא הגיעה לישראל, מנמנמת בצל שמתחת לאחד השולחנות. ריח הזבל/אוכל מעיר אותה והיא מוציאה אף זהיר מאיזור הצל כדי לבחון את הנושא יותר לעומק.

"שלום!" ראש צלול קוראת לעבר הזאבה ומתקדמת לקראתה. "מה שלומך? הבאתי אוכל אם את רוצה."

"אני תמיד רוצה אוכל. ושלומי טוב, שלך גם?"

"גם." ראש צלול מאשרת. נראה שהיא עומדת לגשת לשולחן, אבל אז מביטה בזאבה שלפניה ומתיישבת על הדשא. היא מוציאה מהשקית כמה דגים עטופים בעיתון, גבינה צהובה פרוסה עטופה בנייר, חסה שראתה ימים יפים יותר אבל מצבה עדיין סביר ושקית לחם קרועה שרוב פרוסות הלחם עדיין בתוכה.
"בתיאבון. הכל הגיע מהפח, שתדעי - אבל הכל מטוהר."

"כבר אכלתי מפחים, אוכל זה אוכל." לא נראה שזה מאוד מפריע לה. "תודה שאת חולקת איתי את המתנה של ערמת הזבל הגדולה. בני אדם מבזבזים הרבה."

"נכון?!" ראש צלול מסכימה בהתלהבות ונראה שהיא מרוצה מהתגובה של אלית'יאה. "אני מוצאת אוכל טוב כל הזמן. ואני תמיד שמחה לחלוק."

"זה שימושי. ניסיתי לצוד כאן, יש בעיקר חתולים, ואני לא רוצה להסתבך עם רוחות חתול ליד ערים. וגם, חלקם קצת חולים, זה לא אוכל טוב במיוחד. אני אצטרך למצוא טריטוריה שטובה לציד, אם אשאר כאן." היא מחכה שראש צלול תאכל קודם.

ראש צלול מכינה לעצמה סנדוויץ' משתי פרוסות לחם, חסה וגבינה צהובה. "רק שיהיה ברור שאני לא מעלייך מבחינתי - שתינו צעירות ושתינו אורחות כאן. בתיאבון." היא אומרת ונוגסת בסנדוויץ'.

"את הבאת את האוכל, את מקבלת ממנו קודם." אלית'יאה לא מחווה דעה לעניין ההיררכיה, אבל משתנה להומיד ומארגנת לעצמה 'סנדוויץ' של דג עטוף בפרוסת גבינה וקצת חסה, בלי לחם. "ציד שהוא דיג זה רעיון מעניין. אבל הבנתי שהים פה מסוכן, ואין הרבה מים אחרים."

"הים מסוכן? לא סיפרו לי על זה ועוד לא יצא לי להסתובב בחופים כאן. אמרו לך מה יש בו?" ראש צלול שואלת.

"בעיקר, הים הכי קרוב הוא בתוך טריטוריה של ערפדים, ככה אמרו. הוא מנשיך דרומה וצפונה ממנה אבל לכי תדעי מה הם מפזרים שם."

"אה, כן. תל אביב. מקום בעייתי." ראש צלול אומרת. "הבנתי שאין פה המון מקומות טובים לצוד בפיזי. אבל את תסתדרי."

"זאב מסתדר." היא מהנהנת ויורקת בנימוס עצם של דג לתוך כף היד שלה, ומניחה בצד. "גם במקום מאוד צפוף בבני אדם, אפשר לצוד. במקרה שאין ציד חי, גם בפחים."

"זאב מסתדר." ראש צלול מסכימה. "גם אני רוצה להישאר כאן. אני רק צריכה למצוא את המקום שלי - להקה, טריטוריה. אבל אני חושבת שיש לי מה לתת כאן."

"לכמעט כל גארו יש מה לתת למען גאיה כמעט בכל מקום. אבל פה...צריכים יותר, אולי. נראה שהרבה קורה, ואני כאן רק כמה ימים. לך כבר יצא להלחם איתם? ללמוד את הבעיות הכי דחופות?"

"כן, חברי ספט יוכלו לתת לך תמונה מלאה יותר, אבל נלחמתי לצידם ושמעתי דברים." ראש צלול עונה. "נראה שהבעיות הכי דחופות כרגע הן מאורת הספירלות החדשה בתל אביב, והקמרילה. הם משתפים פעולה. חיילים פומורים שלהם ניסו לחטוף אותי ואת סקטץ' לתל אביב יומיים אחרי שהגעתי לפה, אגב. חילצו אותנו מהר מאוד, עוד מהמשאיות בדרך לאן שזה לא יהיה שרצו לקחת אותנו, אבל זה עלה בחיים של שני גארו - צל מארה ותקווה בגיא צלמוות."

"וואו." נראה שזה מאוד מרשים אותה. "על צלמארה שמעתי, גם על זה שהוא נפל. גארו מאוד מרשים. אבל אני שמחה שלא ויתרו עליכן, גם במחיר של סכנה. לא כל ספט היה עושה כזה דבר. אם ספירלות ועלוקות הם הבעיה כאן, אז עם זה אני אנסה לעזור."

ראש צלול מהרהרת לרגע בדבריה של אלית'יאה. "שלא ישתמע לרגע שאני לא מעריכה את מה שעשו בשבילנו, ואת הקורבן שהקריבו עבורנו. אבל אני חושבת שלהציל אותנו היתה הבחירה ההגיונית. אם היו רוצים להרוג אותנו היו עושים את זה מיד - הם תכננו משהו יותר גרוע." היא אומרת בכובד ראש.

אלית'יאה מטה ראש הצידה במחשבה. "כן, זה ברור. אבל יש ספטים שבהם לא חושבים קדימה. מקומות שבהם היו מעדיפים להרוג אתכן מרחוק בלי לסכן גארו במבצע הצלה. זה היה קל יותר. כאן בחרו את האפשרות הקשה."

"כן, את צודקת." ראש צלול מסכימה. "זה ספט טוב, ממה שראיתי בינתיים. גארו טובים."

"יופי, אז אני שמחה שבאתי לכאן. המורה מאוד חכם, ששלח אותי לפה." היא מהנהנת לעצמה ומלקקת פירורי דג מהאצבעות בעדינות. "עכשיו רק למצוא איזה דבר להלחם בו."

"לא חסר. את יכולה לספר לי קצת על המורה שלך?" ראש צלול שואלת.

"הוא מאוד...מעניין? מוכשר, גארו טוב. אבל - עם כל המילים שלי, קשה לתאר אותו. צריך - להכיר? לחוות אותו. הוא חוויה, זו הגדרה טובה."

"המורה זה שם המעשה שלו, או שאת קוראת לו ככה כי הוא לימד אותך?"