אלית'יאה וחובת ההוכחה, אוכל? 02/08/22

השניים נפגשים לא רחוק, לא קרוב לקיירן. 
כנראה בצורות הזאבים שלהם, ליד לול תרנגולות.

אלית'יאה נראית מרוטה ורעבה כלשהו, אחרי שבוע של שמירה בעמק איילון, אבל היא פחות או יותר בחתיכה אחת, ויש תרנגולת בכמה חתיכות מונחת לפניה. היא דוחפת כמה חתיכות לכיוון חובת ההוכחה. "מצחיק שגם אתה התגלגלת לפה."

הוא יתקרב וקח חתיכה, אחרי שהוצא לו לקחת חתיכה.
"בקיירן אין תרנגולים, או עיזים, אז חייבים לצאת לצוד מחוץ לבאון.
זה קצת שונה ממה שהתרגלתי אליו, אבל לא רע" הוא עונה ותופס חתיכה בכדי לאכול, נראה שמודה ללופוסית שצדה אותם.

"אני מנסה לפזר את הציד שלי, בגלל שהוא מבני אדם. יותר מדי חיות באיזור הזה מוגנות בחוקים של אנשים, ואני בדרך כלל מתעלמת, אבל הסתכלתי קצת על מה הולך ויהיה חבל אם בטעות אני אצוד את האחרון מאיזו חיה. אז אני לא צדה את מה שגדול ומוגן בגדרות במחשבה של אנשים, אלא את מה שיש מסביבו גדר אמיתית. וגם זה לא הרבה מדי, שלא יבואו אלי אחר כך שועלים בטענות שמרעילים אותם כי אני צדה. לא חכם להסתבך עם שועל. תאכל, היא עוד חמה."

"כן, תרנגולים, ועיזים הם אופציה טובה.
פרות הם גדולות מידי עבורי לבד.
הקיירן הזה מוקף בערים, מכל מקום יש פה עיר נוספת"
הוא מוסיף ומנסה להבין מה דעתה על הקיירן
לוקח עוד ביס מהתרנגולת, מאד מופתע ומתרשם מהמחווה למטיס.

"הקיירן הוא אי נחמד של פרא ואוויר צלול בין הרבה מאוד אורגת." היא מהנהנת. "אבל עיר זה מעניין. אותי לפחות. מבלבל, רועש, תמיד כמו סופת רעמים, אבל מעניין. על עיזים שומרים יותר וסופרים יותר, ככה גיליתי. תרנגולות נעלמות מדי פעם, מאשימים תן או שועל. חבל שאין הרבה ארנבים בארץ הזו. או סנאים. ורוח החתול חזקה מכדי לצוד חתולים."

הוא מסכים ואוכל עוד מהתרנגולת. נראה שהוא אוכל בדממה את מה שהלופוסית השאירה לו, מסרב לבזבז חלק מהתרנגולת.
לבסוף אחרי שאין יותר תרנגולת, מלבד העצמות עצמן.
"תרצי לרוץ קצת? אבל לאט, עוד לא החלמתי מהקרב" מציע ללופוסית להוביל ריצה קצרה באזור, לשחרר את השרירים

היא מסמנת הסכמה, קמה ומתנערת, מטשטשת את מעט הנוצות שנשארו מהתרנגולת. "סתם לרוץ, או שיש מקום שרצים אליו?"

"אחריך" הוא אומר ונותן לך להוביל.
ניתן לראות שהתנועה שלו לא מלאה, כגארו שלא סיים להחלים.

היא מקבלת את ההובלה בלי יותר מדי היסוס, ומובילה לאומברה ומשם דרומה, למקום בו הערים והטריטוריות דלילות יותר. היא זזה לאט, בבירור גם היא לא לגמרי בכושר מלא עדיין ומתחשבת גם במגבלות של חובת ההוכחה, אבל האומברה יותר קרירה מהפיזי וסך הכל נחמד. כשהם רחוקים מספיק מהתיישבות אנושית, היא יוצאת חזרה לאומברה איפשהו במדבר. "חול בפרווה. אבל לפחות אין אנשים." היא מתנערת שוב.

הלופוס הענקי של חובת ההוכחה רץ בעקבות אלית'יאה אך מידי פעם ניתן לראות אותו נכנס להתקף שיעול קדחני, מפסיק את הריצה, וממשיך אותה רק לאחר שההתקף נגמר.
לאחר זמן מה כשהם מגיעים למדבר, נראה שהוא נהנה למרות החום.
ואלית'אה רואה את חובת ההוכחה משחק ומתגלגל בחול, כמו ילד.

היא מוציאה לשון בצחוק זאבי ומצטרפת למשחק בלי לחשוב פעמיים. "זמן להיות זאב מדבר." הצורה הזאבית שלה מדובללת כלשהו, חרוכה בכמה מקומות, ועבה וסמיכה מכדי להיות של זאב מדברי באמת, אבל היא זורמת עם האירוע. כשהם עוצרים לרגע לנשום, היא שואלת, "אתה מתכוון להישאר?"

נראה שהחלק הילדותי והשמח שלו מתחלף בפרצוף רציני כשהוא עונה לאלית'יאה.
"אני לא בטוח, הלהקה שלי, מתה... רצתי לפה עם הספט שלי, ואז האלפא נפל מגשר ירח.
אבל פנו אלי פה גארו ושאלו אם אני רוצה להתלהק פה.
אבל קריטי עצוב, ואני רוצה לקחת אותו, ולמצוא לו להקה...
אני מתלבט, יש שאלות"

"קריטי?" האוזן שלה נוטה הצידה בשאלה. אם היא ראתה את האורח סביב הספט, היא לא דיברה איתו עדיין.

"פנריר, מהצפון. איבד את היד שלו... אני רוצה לשמח אותו, להחזיר לו את התקווה. למצוא לו להקה, גארו צריך להקה בשביל להישאר שמח, במיוחד מטיס"
בבירור הוא משתמש במילה שמח במשמעות הרבה יותר כבדה מרק שמח, כמעט כאלו הוא מדבר על דיכאון/הראנו מבלי להגיד את המילים הללו.
"הוא חבר שלי, אני רוצה לקחת אותו לסיני ולדאוג לו, למצוא עבורו להקה"

"הוא לא רוצה להישאר כאן? למצוא להקה? כלומר, למה סיני? הם צריכים עזרה, נכון, אבל במחשבה שלי, גם הספט פה איבד הרבה וצריך עזרה. פנריר בלי יד עדיין פנריר, וידיים גדלות חזרה. הוא מטיס?"

(הוא נפס, אז אני לא יכול להשאיר אותו בארץ. אחרת זה ממש מה שהייתי עושה)
"כן, הוא השתנה קצת לפני שהפכתי לצעיר. היינו גורים בלב הפיורדים.
ישראל, וסיני הם ספטים צעירים, גארו לא יכול להתבוסס בעצב פה. יש יותר מידי עבודה, ויותר מידי גארו שיחפשו עזרה במשימות.
אם תהיה לו להקה תומכת, וספט שצריך אותו... אני מקווה שהוא ירגיש טוב יותר..." הוא אומר בהרהור

(כן, אני יודעת אבל זו שאלה סבירה לשאול.)

"אלפא ספט של סיני אדון צללים, אולי היא מכירה במציאות מספיק כדי לקבל גם מטיס עם יד אחת שתגדל חזרה בעתיד. בשונה מכאן, לסיני יש אלפא." היא מרכינה ראש לרגע לזכר אלפא הספט המנוח. "כאן, יהיה הרבה סיבוך עד שתפקידים יתמלאו חזרה. זמן טוב לפילודוקסים חכמים לשמור שהספט לא ישמיד את עצמו בתיגרים. אולי באמת עדיף סיני."

"שמעתי שהיו פה גארו שרצים אחרי הדוב, הייתי מבקש מהם עזרה, אבל הם כבר לא פה.
הייתי מנסה עם ילדי הגיאה של ישראל, אבל... הם לא פנויים כרגע לזה"
הוא מנסה לחשוב איך הוא ירפא את היד של קריטי

"יוצר התלם אמר שהוא עשה עסקאות לריפוי של חברי הספט במלחמה הזו. אולי אפשר להרחיב אותן גם למי שבאו לעזור מבחוץ? לא הוגן להשאיר מטיס בלי יד, זה עושה לו חיים יותר קשים אפילו מהרגיל. תשאל אותו? או מישהו אחר מהספט. יש עדיין ילדי גאיה, הם אולי יסכימו לעזור."

"אדבר עם יוצר התלם, אבל צריך לתת לילדי הגיאה זמן לעקל את אובדנו של אדוות המעשה, אני לא רוצה ליפול עליהם בבקשה כרגע. זה לא הזמן הנכון"

"תמיד זמן להיות מוכנים למלחמה, בעיקר אחרי אובדן מאוד גדול וכשכולם עייפים. החלטה של שניכם, אבל אל תדחה את זה מספיק זמן שישכחו איך הפרצוף שלו נראה, ושהוא ישכח איך זה עם שתי ידיים. זה לא דבר נעים ללמוד פעמיים, עם יד ובלי יד."

הוא מקשיב לדבריה, מהנהן בהסכמה ואז חוזר לשחק בחול, נהנה מהתחושה של השמש והחול על פרוותו.
נופל ומגלגל בדיונות.