חלומות חשמליים

"זאת לא חובה." אשלין עונה ביובש. היא לא נראית מרוצה, והיא לא נוגעת בקולה כרגע. "אמרת שרוח האבות שלך כיוונה אותך לכאן?"

"כן. מגן החסד." אד אומר, "פילדוקס יכול לאמת את דבריי, אם את מעוניינת."

אשלין חושבת על זה לרגע ארוך ומביטה באד במבט בוחן. מה היא רואה?

נראה שהוא רגוע למדיי. שפת הגוף שלו מנסה לשדר כמה שיותר אמון, ביטחון ושיתוף פעולה.

אשלין לוגמת מהקולה. "אני לא חושבת שאתה משקר. אבל אני גם לא הולכת לתת לך מידע על חברי ספט מאחורי הגב שלהם. אני אשאל את מידת החסד וקומביה אם זה בסדר מבחינתם ונמשיך משם."

"בסדר גמור. לא ממש הכוונתי לבקש מידע, כמו משפחה או נתונים. יותר על הפרספקטיבה שלך מאיך שאת תופסת אותם. לפרוטוקול." אד אומר בחיוך.

"הבנתי," אשלין אומרת ולוקחת עוד שלוק מהקולה.

"כשהייתי גור, הגיע לספט שלנו אורח. הוא היה גארו, אך מטרותיו היו זדוניות. האדלרים לא הבחינו בכך ונתנו לו כבוד גדול בו הוא השתמש." אד מספר ונראה שהדבר כואב לו הרבה יותר מסיפור שגרתי. "אני מעוניין להצטרף לספט ואני צריך את האמון של חברי הספט. אם את מרגישה את הצורך, תדאגי לי לחקירה. אני לא אעלב. זה חשוב."

אשלין מהנהנת. "אני מעריכה את זה."

"אז מה הולכים לעשות?" אד שואל ונראה מבולבל.

אשלין חושבת לרגע ואומרת "אתה אורח של אלפא הספט, אני אתן לך את הקרדיט ואתן לך להחליט לבד."

אד צוחק, "הפסקת חשמל את מעמידה אותי בדילמה שאין כמוה. לא הוגן. ובכן, אני לא רוצה לעורר את החשד של הספט עליי בכך שאעבור חקירה פומבית ואני רוצה להשתיק את החששות והחשדות שלך אליי. אני אשמח אם עונה לבאנשי תוכל לחקור אותי בצורה דיסקרטית."

אשלין נראית מאוד מתוסכלת פתאום וממלמלת "אוף."

"מה?" אד שואל.

אשלין צוחקת במרירות ואומרת "מה שאתה רואה עכשיו זאת אני מנסה לא להיות חשדנית."

"אין דבר רע בחשדנות בריאה. זה לגיטימי מאוד בעיניי. אם היית לי טריטוריה ולהקה הייתי מבקש מפילדוקס או רוח לאמת דבריו של כל אורח שמגיע לגבי מטרתו בקיירן." אד אומר לבסוף. "חשדנות לא בריאה, היא פרנויה. האובססיה בלמצוא רע במי שמנסה לעשות לך טוב. כרגע אין לי הוכחה שניסיתי לעשות משהו טוב. אבל, הפסקת חשמל, את חושדת במישהו שמנסה לעשות לך טוב?"

"לא שידוע לי."

"מעולה. אז הכל טוב. את מעוניינת לקרוא לעונה לבאנשי?" אד שואל.

אשלין מהנהנת. "אני אבדוק אם היא פנויה." היא משתתקת לרגע ואז מוסיפה "אני באמת מעריכה את זה שהצעת את זה."

"אז בואי נלך."
*לפתוח שרשור נוסף או משהו?*

(אין צורך לדעתי)
עובר מעט זמן ועונה לבאנשי הולכת לכיוונכם בהומיד. היא לובשת מכנסיים שחורים קצרים וחולצה אדומה. העור שלה מאוד בהיר, והשיער שלה, שעובר רק במעט את הראש, לבן. את העיניים מכסות כרגע משקפי שמש גדולות וכהות
"שלום" אומרת לכם

"אהלן העונה לבאנשי," אד אומר בחיוך. "מה שלומך היום?"

"בסדר גמור" מחייכת "מה איתך?"

"סך הכל טוב." אד עונה לה, "מעט נרגש לקראת החקירה, אבל זה רק טבעי, לא?"

מהנהנת. אנחנו עומדים בפנים או בחוץ?