אלו אשר אינם מתגלגלים בנשמה, חולקים אותה עם אחרים.

ב15.8 אד ווילר יושב לידו מונחות מספר פחיות בירה וכריכים הוא עומד על הגבעה שבגולן. מביט מערבה היכן שהשמש אמורה לשקוע. הוא מריח את הדשא והאוויר הטוב ונהנה מן הדממה הקיימת רק הצפון. הוא מחכה לדרור.

(מה זאת הכותרת הזאת יא נווד דומם, אמאשך לא מתגלגלת)
דרור מגיע מהשביל הדרומי המתפתל שדרך החורש
"הרבה יותר טוב מהערים של המרכז, הא?"

"כן. בהחלט." אד מסכים, הוא מושיט פחית אחת לדרור ופותח אחת משלו. "מצד שני, אומרים שתל אביב יפה מכולם. מקווה שיום טוב יגיע ואני אשפוט."

"עיר מיותרת" הוא מפתיר, ופותח את הפחית, מתיישב על האדמה ברגליים פשוטות, היד השנייה שלו אוטומטית מעבירה אצבעות באדמה והעשב
"זה מדהים שאפילו שהייתי פה כמעט כל החיים שלי, זה עדיין כל כך מרגיע לחזור."

"כזהו אלמנט של בית. " אד אומר בחיוך. "במיוחד שיש בך את הזאב. אני מקנא בך קצת, אתה קרוב לבית ומשפחה."

"הגארו הראשון שנולד בארץ מאז נפילת הקיירנים! הוא מכריז בשעשוע ולוגם
"אךך... וגם זה במזל, השתניתי באותו יום שהקימו את מקורות הכוח. אחרת גם לא היה מי שילמד אותי בכלל."

"יש יגידו שאין זה מזל בכלל, אלה גורל." אד אומר ברצינות, "איך אתה מתמודד בשבועות האחרונים?"

"בסדר.. ענא ערף, איך אני אמור להתמודד? בעיקר דואג שמי שמתחיל להסגר ישאר פתוח."

"אתה נראה דיי סגור בעצמך." אד מעיר.

"וואלה? הייתי בטוח שאני סתם משדר רצינות וקור רוח" הוא מתבדח

"אומרים שהציניות זה המפלט הראשון." אד אומר, "אז אתה חזק בשביל אחרים ושוכח מעצמך או שזה לא המקרה?"

"יש מספיק ממני לאחרים ולעצמי. אני דווקא יודע את הגבולות שלי." הוא לוגם עוד לגימה ארוכה

"איך היה שופך האור כמחנך?"

"קשוח. גישה מאוד תכלס. לא הבין אותי כמעט אף פעם. הוא היה גארו טוב. דאג לי ולספט."

"מזכיר לי את המחנך שלי." אד אומר בקול נוסטלגי. "אהבת אותו?"

"מאוד, אפילו שהוא היה קוץ בישבן לפעמים." הוא מחייך "ואני בטוח שהוא חשב עליי בדיוק את זה."

"כן, כאלה זה גור ומחנך." אד אומר בשעשוע. "אבל אתה אלפה ללהקה ו4 גארו רצים אחריך. הוא בוודאי גאה בך."

"אני בטוח. ובטוח שהוא היה נאנח בתסכול מחצי מההחלטות שלי. אבל ככה זה, מחנך לא מהשבט שלך."

"לא היית נוכח שאמת כואבת היית פה לפני הקרב. היא גערה בי חצי מהמזמן." אד אומר, "אבל אני עדיין אוהב אותה והיא עדיין אותי. יש דברים שלא הספקתם?"

"מה הכוונה שלא הספקתם?"

"אני והמחנך שלי, לא הספקתי לראות מקום הולדתו. הוא אמר לי שהוא ייקח אותי, רק שאהיה בוגר." אד אומר, "לא היו לכם תוכניות לעתיד?"

"שמע, טיפ'לה מסובך לראות את המקום שהוא קורא לו בית.. לא היה איזה משהו בסלע. דיי סיימנו את הדרך שלנו ביחד כשהחינוך שלי נגמר, אתה יודע? כל אחד גארו בפני עצמו."

"אוקיי." אד אומר ונראה שהוקל לו. "טוב לי לדעת שאתה שלם ומקבל את המצב."

"אני שמח שזה טוב לך?" הוא עוקץ על בחירת המילים
"ברצינות חשבת שזה מה שיפיל אותי? זאת ישראל. אנחנו רגילים למלחמה."

"איבדת קרובים נוספים במלחמה?" הוא שואל את דרור מופתע.