21.8 ראד מילל בגבול טריטוריית הרצליה בשעת בוקר

בלופוס באומברה

[איכפת לך שזה יהיה בערב? כבר קרה הרבה היום ואני לא רוצה לעשות מסר מתן בין כמה זמן דברים מסויימים לקחו לנו והפגישה איתך]

סבבה. הערב

אתה חש עיניים צופות בך באודך מתקרב לטריטוריה, ויכול לשמוע זמזום אלים סביבך בעודך מחכה, אך בסופו של דבר רפאל רץ אליך בצורת זאב. הוא משתנה כמה מטרים ממך לגלאברו. הוא חמוש ומשוריין. "לא ציפינו לך". עיגולים שחורים נחים מתחת לעיניו.

מהנהן ומשנה צורה להומיד "שלום גרינפינגר" הוא נד אליו "רציתי לבקש את עזרתך עם חזיון שהיה לי - ואת הסיוע שלך עם האיטרנט באיתו של תמונה של המבצר עליו היה החיזיון... הבנתי שניתן לאתר תומונות של כאלו בגוגלנט"

רפאל ממצמץ פעמיים. "ספר לי את החיזיון"

הוא עוצם עיניים כנזכר וגבותיו מתקבצות לפני שפותח עיניו ואומר ''עפתי בשמיים מעל העננים, הרוח נשאה אותי מעל שדות ועצים, עברתי דרך ענן וכשיצאתי ממנו ראיתי *מבצר*" הוא מוציא נייר עם סרטוט של מבנה מלמעלה ומהצד קצת. "נחתתי על אחד מהצריחים שלו כשפתאום הרגשתי צמרמורת עוברת בין כנפי, המקום נראה נטוש וריק אך יכולתי לחוש כיצד עיניים גדולות ורעבות שהולכות והופכות רעבות ככל שעובר הזמן מביטות בי ובוחנות כל תנועה ותנועה שלי - ממעל הירח נצבע אדום וריח מתכת ממלא את האף שלי. אני מתחיל לשמוע לחשושים ומנסה לזוז אך [נוהם] אינני יכול לזוז בעוד הירח משנה צבעו מאדום לירוק חולני כששאגה נשמעת ברקע וחום מתפשט בגופי.''

רפאל מהנהן. "ואתה חושב שתוכל לצייר את המבצר מספיק טוב?"

(הוא הציג לו ציור סביר פלוס. תתיעץ עם מנחה )

?

רפאל מסתכל על הציור שלך. "זה... אני לא חושב שזה ברור מספיק כדי לבצע חיפוש אינטרנטי. אבל אני יכול לקשר אותך למחלקת האנתרופולוגיה בבין תחומי. אולי הם ידעו משהו".