על חומותיך עיר דוד זרקתי רימונים (10.8, הרצליה)

בבוקר יום שני, שלשלאות מנופצות יוצרת קשר טלפוני עם פודה החובות או עם צללים משיגים, מי מהם שהיא תופסת קודם, ושואלת אם אפשר לבקר אצלם כדי לברר איזה דבר קטן.

דניאל יחכה לשלשלאות מנופצות בביתם בהרצליה

היא מגיעה, חמושה במסכה (שחורה) ולבושה כרגיל (כלומר גם שחור), ומצוידת בכמה בקבוקי סיידר תוצרת בית שהיא מגישה לו בכניסה. "מה שלומך?"

צללים משיגים מברך את הפילדוקס. נראה קצת מופתע. "ברוכה הבאה. ותודה על המשקה." לאחר שמוזג לאורחת מוזג לעצמו ואז לדניאל.

הוא נהנה מהמשקה ואז שואל "מסכה מעניינת. יש סיבה? בגלל המגפה? אם כן אז רעיון טוב לשמור על דרך ארץ."

לאחר שיחות בטלות יגיע לנקודה העיקרית. "אני תמיד תמיד שמח לראות אותך דימפנה. הנה אפשר לעזור לך היום?"

"גם כדי לא למשוך תשומת לב ברחוב, כולם לובשים כאלה ושמעתי שאוכפים את העניין, אין סיבה לקבל דו"ח סתם. ואני מסתובבת די הרבה ליד בני נוער שהם גם בני דם וגם אנושיים, אני מעדיפה לא לסכן אותם ולתת דוגמה אישית בעניין. בנוסף, זה גם לא רע אם אני מעדיפה שלא יהיה למצלמות אקראיות צילום מלא של הפנים שלי." היא מהנהנת בצורה ידידותית לכיוון צללים משיגים, בחצי חיוך.

"באתי כי ראיתי שפודה החובות היה בירושלים אתמול, רציתי לשאול מה הוא מצא אצל הסוחר כסף ההוא ולמה זה דרש רימון באמצע עיר..." היא לא נשמעת כועסת או אפילו לגמרי ביקורתית. "אל תדאג, לא ראו פנים, אבל ראיתי אותך רץ מספיק פעמים ואני יודעת שאתה עוקב אחרי נתיב הכסף אז חיברתי אחד ועוד אחד. אם זה לא היית אתה, אני אלך לחפש מה העץ הנכון לנבוח עליו."

חיוך ערמומי עולה על פניו של דניאל "מצאתי ארבעה סוחרים שקנו את כל הכסף בארץ. גולמי וגם מצורפים אחרים. 3 נמצאים בתל אביב, אחד מהם משתתף בפרויקט בניה של פסל בגודל אנושי של ביבי שיוצב בכיכר רבין". דניאל לוגם מהסיידר וממשיך
"כאשר חיפשתי את מפת הביוב של תל אביב, גילתי שצריך הרשאה צבאית בשביל למצוא אותה. חשבתי לגרום לפסל לקרוס לתוך הביוב ומשם לקחת אותו אך זה יאלץ לחכות.

הסוחר הרביעי נמצא בירושלים, מצאתי איפה הוא גר והשארתי לו פתק לגבי פגישה שתתרחש היום אחה"צ. בשביל להראות את רצינותי זרקתי רימון על הרכב.
ועכשיו אנחנו גם יודעים את איפה יש מצלמות, אף מצלמה לא צילמה אותי מטפס מאחורי הבניין ככה 'אנחנו יודעים על פירצה.

היום אני לוקח איתי עוד שני גארו לבדוק את שרשרת הכסף. לאן הוא מעביר ולמי".

"תיזהרו בירושלים, אוקי? זה מקום...עדין. אם תעשו שם יותר מדי רעש ובלגן, זה לא יהיה טוב. הסוחר, הוא על טבעי כלשהו? מתולע? הייתה לך דרך לבדוק?"

דניאל מניד לשלילה "אבל אם הוא לא יגיע אחהצ זה יגיד משהו. מה יש עדין בירושלים? כדאי שאדע שלא אפר את זה"

היא מקמטת מצח. "כמה אתה יודע על ההיסטוריה האנושית וה...דתית רוחנית של ירושלים? זה יעזור לי להבין מאיפה להתחיל."

"אמממ טיפה מסעות הצלב מהיסודי והתיכון? ושכל הדתות רוצות אותה"

"מספיק טוב. יותר ממה שאחרים יודעים, שלא היו להם את היתרונות של השכלה אנושית." לא לגמרי ברור אם המילים נאמרות ברצינות או בסרקזם מסוים.

"מסעות הצלב הם סוג של נקודת המוצא, או נקודת הסיום. אחרי כמה מאות שנים של מריבות על העיר שעירבו גם את העולם העל טבעי, והיו כנראה אלימות ולא נעימות, החליטו שירושלים תישאר של בני האדם ועל טבעיים לא יתעסקו איתה. יש גישה חופשית לכולם לכל המקומות הקדושים - וירושלים מלאה, ממש מלאה באנרגיה רוחנית ומשקעים של כמה אלפי שנים - אבל אף יצור על טבעי לא קובע בעיר טריטוריה, מעט מאוד גרים שם קבוע אם בכלל, ומי שיפר את המארג הרוחני שם יגלה שכל מיני דברים אחרים ינסו לגרום לו להפסיק. אם היית באומברה היית רואה שיש שילוט לגבי זה. פשוט...תיזהרו שם. בלי שטויות עם הרעלה, בלי למשוך יותר מדי תשומת לב, בלי לשגע רוחות או להציק לראטקין. גם ככה המצב האנושי שם די קיצוני כרגע. אני והלהקה נהיה קרובים אם תצטרכו גיבוי, הטריטוריה שלנו די קרובה."

(כמו שאמרתי לעמיחי, אני זמינה לסיוע אחרי 10 הערב.)