מבצע פנריר 1+1

אדריאן, לבוש במכנסי בד רחבות גופיית סבא שנותנת מקום רב לראות את הצלקות שלגופו ואת אות הקלון שהוא נושא. שיערו השחור אסוף בקוגן גבוה ומהודק, והוא נראה טיפה פחות שבור מאיך שהוא היה מאז הקרב הגדול. טיפה יותר זקוף, טיפה יותר בטוח.
"משתפר," הוא עונה בחיוך דק. "מה איתך מוצא אחרון?"

אלאסטור לבוש בלבושו הרגיל, ג'ינס קצר, גופייה לבנה ווסט ג'ינס קרוע חסר שרוולים. "היו ימים טובים יותר" הוא עונה לו ללא חיוך. 
"אני מחפש את גוסטאבוס, הבנתי מאחי ללהקה, חרון האלה, שיש לו ידע רב בטקסים ואני רוצה ללמוד את טקס הטיהור, אתה יודע איפה אוכל למצוא אותו?"

(לא באמת מחפש אותו, סתם זורק פה את ההוק)

אדריאן חושב לרגע, ועונה "אני מניח שאם הוא לא עובד בקיירן הוא ימצא בטריטוריה. בכל מקרה, הידע שלי טיפה יותר בסיסי משלו, אבל אני גם יכול ללמד את הטקס, אם אתה רוצה."

"אני מעריך את הנכונות שלך לעזור לי לתקן את הכבוד האבוד." אדריאן עונה. "אבל אלא אם אתה מתכוון למה שנאמר בטקס, אני לא זוכר." הוא אומר בניד ראש קטן.

"לזה בדיוק אני מתכוון, פנריר לא בורח (הוא מדגיש את המילים, לא צועק אותם), חלק מהבחירות הנכונות כן נעשו בידיך וללהקה שאתה חלק ממנה אלפא פנריר בוגר. האם הוא לימד אותך את השיעור במילות הקלון שלי שלוו באבן מכוונת היטב? לא העניש (שוב מדגיש מילים לא צועק), לימד שיעור?"

חיוכו של אדריאן נעלם כשמבט קר עולה על פניו, וריח של זעם עולה בנחירך
"פנריר לא בורח מקרב. אנחנו לא ברחנו מקרב, אלא הסתערנו לקרב אחר. מול הדרקון שניסה לברוח." הוא עוצר לחלקיק שנייה ומוסיף, "אני לא אומר שזה היה הדבר הנכון לעשות. אבל לא אני, ולא בייוולף מעולם לא ברחנו מאף קרב."

הוא נושף בזעם, שבבירור לא מכוון אל אלאסטור.
"לא. לוכד האמת שפט אותי על כך שהפרתי פקודה, ועל זה שבייוולף חילק פקודות דרך הגוף שלי. הוא מעולם לא האשים אותי בכך שברחתי. רק אגאת'ון שסיפר על כך מול כולם." הוא מגלגל עיניים. "אל זה התכוונתי שהפרעתי לו סיפור ואמרתי שהוא הפך את כל הסיפור שלו להתכסחות אישית מולי."

לא נראה שאדריאן עמד להתפרץ לדבריו של אלאסטור לגבי המשפט, אבל ללא כל ספק האבל שנאמר הסיר מליבו דאגה. (אחרת למה זה העלה על פניו שבריר של חיוך של הקלה?)
נראה שאת העצה של אלאסטור אדריאן שמע כבר פעמים רבות, או אולי הגיע אליה בעצמו, אבל הוא מהנהן לאישור מוכיר תודה על הכוונה אם לא על העצה עצמה.
מבטו מתקשח כשאלאסטור מציין את מחירו של שקר, אבל הוא לא נראה מאויים.


"היום נתמקד טיפה בתאוריה של הטקס. את הלימוד האינטנסיבי נתחיל מחר בטריטוריה שלנו. אני מניח שאתה כבר יודע, אבל טקס הטיהור משמש אותנו בשביל להלחם באויב מבפנים, אחרי שהבסנו את האויבים שטופרים..." הוא מקווץ את אצבעותיו, שמתחדדות לתפרים, וחוזרות לצורת אדם כשהוא מרפה את ידיו. "... יוכלו לנצח. הוא מאפשר לתקן את הנזק שהאויב הזה עשה."
נראה שהוא חושב על משוהו, ואז הוא מוסיף "אם מסיבה זו או אחרת הטקס יפעל על אויב שהוא מן התולע, ולא מזוהם בתולע, הוא יסבול. מאוד. תשכול את זה אם אתה רוצה לחקור ערפד או פומור או משהו כזה."

הוא עוצר לרגע, מחכה לראות את תגובתו של אלאסטור

הוא נראה מרוכז לדבריו של אדריאן ולתנועות הידיים שלו ומהנהן. בסוף הוא גם מוסיף "גאיה יודעת שלא חסר לנו כאלה" עם חצי חיוך חצי עצבים, מנער מבט וממשיך להקשיב בריכוז וסבלנות שמפתיעים בשביל א'ארון.