מטיס למטיס, פנריר. 02/08/22

חובת ההוכחה, וקריטי נפגשים אחרי הקרבות.
לדבר על הא,דא. להחליף סיפורי קרבות ולשמוע שמועות.


"הי"

"שלום 'חובת ההוכחה'. אני רואה שאתה עוד חי" קריטי מחייך אליו, מושיט את ידו החסרה ללחיצה עם חיוך ששמור בין מטיס למטיס

חובת ההוכחה תופס באמה את ידו האחת ובוחן את עוצמת הלחיצה של חברו לשבט. כפי שפנרירים עושים תדיר, כמוודאים נכונות ויכולת למלחמה.

"אני שמח לראות שאתה עוד חי, הקמרילה הביאה התנגדות עיקשת" הוא אומר בחיוך, ונותן שיעול קל, סימן לראות המצולקות שלו.

כיוון שאין לו כפה ביד הקטועה שלו, אין ממש איך לבחון את זה
אבל הוא שרירי וחזק כתמיד
"זה קריטי" הוא צוחק "טוב לראות שאתה גם"

"איפה נלחמת?" חובת ההוכחה שואל ומוסיף בקצרה
"הייתי ביריחו, בפיזי, ערפדים משוגעים וגרגוייל מזעזע.
ואז בחיפה, עם מכשפים וקראקנים"
יתן לקריטי, הסקאלד, הזדמנות לספר סיפור, אם ירצה בכך.

"באמת לא חשבתי שאני אשרוד. אבל בסדר. יד אחת... זה... זה לגיטימי" הוא אומר
"אנחנו על זה, אנחנו עוד נתראה. מה אתה אומר? סבבה כאן?" הוא שואל את הלוחם המוצלח

בבירור היכולת ריכוז של 'קריטי' לא במיטבה

חובת ההוכחה רואה שקריטי לא במיטבו, שולף בקבוק מים ומציע לו קצת לשתות.
כהזדמנות לנוח רגע, ולתת לחובת ההוכחה להסיח את דעתו.

אם קריטי לוקח את הצעה, ונח קצת, חובת ההוכחה יענה לשאלה וידבר, במטרה לתת לקריטי הזדמנות לנוח, ולתת למישהו אחר להסיח את דעתו.

"מעטים הגארו שפגשתי מהספט הזה. אבל הם היו אמיצים וחזקים. אגאתון, אדוות המעשה, בהחלט עמד בשמו, ותכסיסי המלחמה שלו הצילו אותי, ואת כל חברי הריצה מלהיות גוש פרווה עם חורי כסף.
עזוב את הערפדים, את האסמייט המרושעת שהטילה עלינו לחשי ערפדים, או את הגרגוייל המפלצתי שעף בשמיים ונחת כמו גוש אבן, וכך גם השריון שלו.
בסופו של דבר, אחרי קרבות ארוכים וקשים, עמוק בזעם, עמוק בהישרדות מגיעים 2 רכבים אחד מימין ואחד משמאל, ברוסים מלאי כסף, ומכונות ירייה מכוונת אלינו.

פתאום, אני שומע בום, ועוד אחד, המלכודות, המוקשים שאגאתון החביא במקום הנכון, והרכבים... כבר לא היו איום.
אפילו במותו, הזכיר לנו מה זה להיות בכיר, כיצד לתכנן מראש, לאויב שמגיע בסוף.
כולנו היינו מותשים, חסרי אנרגיה, גמורים אחרי קרב בשבעה ערפדים, כל אחד מהם... סיפור.
אחד יורה קליעים שמסתובבים סביב קירות.
אחרת מטילה לחשי ערפדים וחומקת ממתקפות.
הגרגוייל הנורא, ששריונו עבה מאבן, ומעופו קל כציפור.
אחר מביא סיוטים ומתקיף את מוחינו..."

וכך הוא ממשיך קצת, חופר לפצוע, בניסיון לתת לו לנוח, אך לשמור על כבודו.
שהרי סקאלד עם עיניים עצומות ששומע סיפור הוא לא פנריר פצוע, אלה (לפחות למראית עין) סקאלד שמרוכז בסיפור.

חובת ההוכחה מנסה לתת לו הזדמנות לעצום עיניים ולנוח קצת, בזמן שיספר סיפור על הקרב, במטרה לתת לקריטי קצת מהמנוחה שהוא צריך.

'קריטי' רואה את ההזדמנות ולחלוטין שוקע קצת לאחור, נותן לעצמו את המקום
הוא מאזין בדממה עם חיוך קל להכרה שחבר שלו נותן לו
לנוכחות של מישהו קרוב - מי כמוהם יודע כמה זה נדיר
אחרי זמן מה, כש'חובת ההוכחה' מסיים
"יותר מדי מהם הצליחו לחמוק מהידיים שלנו" הוא אומר
"את שלי איבדתי כשאחד מהספירלות האלו ניסה לפגוע באחר... הם ח'ברה חזקים פה אבל ההגנה שלי הייתה משמעותית"
הוא נאנח
"זה חשוב, זה חשוב, זה חשוב"

חובת ההוכחה מגשש ושואל "אז, איך הלהקה בימינו?"
נראה שהוא היה מנסה להיות רגיש וקשוב, לו היו לו את התכונות הללו, אז הוא פשוט שואל את חברו.

"כרגע אני בלי להקה" הוא אומר
"אני... חושש להיות עול, אני.. חשבתי ללכת לספט של מכרסמים ששמעתי עליו.. לתרום כוח מקדימה" הוא אומר, מהורהר וקצת מבולבל

"שמעת על הספט בסיני? פה לא רחוק, חדש מהנילונים" הוא מנסה לגרום לקריטי לחייך מהבדיחה "הקיירן בן פחות מחצי שנה, והוא יכול להיתרם הרבה מפנריר שמגיע להילחם.
רק לפני שלושה חודשים קראו לגארו מהעולם לעזור להגן עליו ממתקפה.
אם אתה חושש להיות נטל, זה מקום שבו לא יתנו לך... מלחמה ללא הפסקה, כמו שפנריס רצה.
תרצה אולי נרוץ ביחד אליהם, ננסה לבדוק איך אתה מתאים להם?"

"אולי אפשר" הוא מצליח להוציא חיוך מאומץ מאוד, ועוצם את עיניו בכאב אדיר כשהיד שלו מנסה לגעת בגדם שאיננו

"רוצה לרוץ קצת? נחלץ את העצמות?" חובת ההוכחה שואל בניסיון לדחוף אותו לפעולה
"שמעתי שכסוף הניבים קורא לגארו במטרה לחלץ את אלו שנפלו מגשרי הירח... אני מקווה שנצליח למצוא את אולפריק, למרות שאני לא בטוח שהוא זקוק לעזרתינו"