שוב אל עפר קיאן!

בעוד קיאן מתקאן לו בקאיירן הוא שם לב לזאב שחור עם עיניים ירוקות שבוהה בו מעבר לשיחים.
הזאב מסמן לו בראשו לבוא ומתחיל לפסוע באיטיות אל מחוץ לקיירן.

קיאן יושב ועורך מדיטציה, הוא מבחין בזאב ונראה שמח למדיי שיש לו תירוץ לקום. הוא עוקב אחריו.

השניים מגיעים לפינה קטנה ומוצלת.
במרכזה יש בור קטן עם אש בוערת.
לידו מונחת רשת מתכת שנראה שנתלשה ולא הוכנה במיוחד, צידנית קטנה וקנקן מתכת נקי ומלא מים.

הזאב השחור משתנה להומיד ומולך עומד 'אל עפר תשוב'.
הוא מתיישב בדממה, מניח את הרשת ועליה את הקנקן. דואג לא לחסום את הבור יותר מידי ולתת לחמצן מקום להיכנס.
"אז..." הוא אומר לקיאן בחיוך "חשבתי שכדאי שנכיר קצת. קפה? תה? משהו יותר חזק?"

(אפשר מיקום משוער של הישיבה הזאת? יכול להיות שאעשה לכם איסטר אג חביב

"קפה זה אחלה." אומר הפיאנה באופן חשוד ולא הולם לפיאנה בכלל. "מה אתה אוהב לשתות?"

*אלה אם לטבצ' חשוב המיקום, שים אותנו איפה שהאיסטר אג. אנחנו אוהבים איסטר אג.*

*אני תומך נלהב באיסטר אג, לא קריטי לי המיקום.*

'אל עפר תשוב' מושך בכתפיו, "אני אישית לא טיפוס ששותה, אבל אני מחבב קוניאק או קומפוט טוב."

הוא שולף מהצידנית שתי כוסות זכוכית עדינות ושקית של קפה שחור עם הל, הוא ממתין שהמים ירתחו וביינתים אומר "אז שמעתי שאתה ולהקתך הגעתם להצטרף לספא ולחזק את הגארו היושבים בארץ. אני בהחלט יכול להתחבר, כאחד שהגיע לאחרונה בדיוק לאותה מטרה "

"כן. בהחלט." קיאן אומר, אם כי לא נראה מרוצה במיוחד. "סיפור הגבורה של מנתץ השחר עורר בנו השראה רבה. מהיכן אתה מגיע?"

'אל עפר תשוב' נראה סקרן, "במקור אני מפולין, מקרקוב למעשה.
אני סקרן איזה סיפור שמעת על מנתץ השחר, תוכל לחלוק אותו עימי?"

"שמענו שהנהיג בגבורה את הספט, הביא תגבורת ראויה, הגן על לב הקיירן ומת מוות גיבורים בעודו לוקח מילל תולע שהנהיג את ההתקפה. באנו לפה כדי לשמוע עוד סיפורים עליו." קיאן אומר ונראה נרגש מלדבר על הנושא. "מאיזה ספט אתה הגעת?"

"זה ספט של אדוני צללים בפולין.
לצערי לא סביר ששמעת עליו, ומאיפה אתה הגעת ידידי?"

הוא מביט במים המבעבעים ושופך פנימה בחיוך מהקפה, ניחוח חזק עולה באוויר ו'אל עפר תשוב' מחייך אל הסיר.

"מוירווד. זה כפר קטן ליד הים. באירלנד כמובן."

"נשמע כמו מקום מקסים...
כולכם הגעתם משם או שזה רק המקום בו נולדת?"
הקפה מבעבע ו'אל עפר תשוב' משגיח שלא יגלוש, קול הבעבוע והריח הנעים ממלאים את אפיהם של השניים.

"זה באמת מקום מקסים. היה לנו בית על אגם קר לה פאן, שהפך כל קיץ לחוויה מרעננת ובחורפים שקפא, היינו מחליקים ורוקדים. שדות לגריין, יער בו היינו צדים איילים. הכל היה שם. " קיאן אומר קוחו מלא כיסופים.

'אל עפר תשוב' מנסה להראות אמפטיה, הוא מניח יד מבוססת על גבו של קיאן ואומר "מקום נפלא, אך לצערנו אם לא נעשה את תפקידנו כלוחמיה של גאיה לא ישארו מקומות כאלה. טוב שבאתם."
הוא מרים את הסיר הקטן והמבעבע ממש לפני שהמים גולשים ומוזג שתי כוסות.
הוא מגיש אחד לקיאן.

"הצדק עימך." קיאן אומר ושותה. נראה שהוא לא נהנה במיוחד מן הקפה השחור. "שנסיים את עבודתנו, נחזור." לאחר מכן הוא מסתכל עליו במבט בוחן, "אמרת שהגעת מספט של אדוני צללים, אך אתה רץ עם פנרירים. כיצד הכרתם?"

'אל עפר תשוב' מוציא מהצידנית עוגיות חמאה ומגיש לקיאן, הוא עצמו לא נוגע ממש העוגיות או בקפה.
"טוב... פגשתי אותם בלוייה, שבסופה הם קיבלו סימנים מהטוטם שלהם שגורלי הוא להצטרף ללהקה שלהם."

ריח הקפה באוויר מתחזק, מרגיש מתוק יותר וחזק יותר

קיאן נראה בעיקר, מופתע.

'אל עפר תשוב' מרחרח את האוויר, מופתע מריחו המתוק של הקפה.
הוא מנסה לשדר עסקים כרגיל ומקרב את העוגיות לקיאן, מטה את ראשו שמאלה ומשמיע קול "מממ?" מנסה להציע לו אחת.

קיאן מניד בראשו לשלילה. "אני מעריך מאוד את ההקרבה שלך." הוא אומר לבסוף.

'אל עפר תשוב' מניח את העוגיות בצד ונאנח, "אני לא צריך לספר לך על השבט שלי, בטח שמעת מספיק.
אצלנו הקרבה היא מובנת מאליו, מתוך ההבנה שמישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת."

הוא מוציא מתוך הצידנית חתיכות של בשר מיובש ומטובל ונותן באחת מהן ביס קטן, מניח ערימה באמצע בין השניים ליד הבור הלוהט.

"לעשות הכל למען גאיה..." קיאן מהרהר, נראה שהוא מהרהר על אדוני הצללים. "ובכל זאת, להקה עם אנשים שאתה לא מכיר. משבט זר. זה נראה לי קצת לא טבעי."

"אתה צודק... אולי כדאי שאעזוב אותם וארוץ רק עם אדוני צללים."
הוא אומר זאת בטון רציני, נותן עוד ביס קטן לבשר המיובש, בוהה בקיאן.