31.10 - לב פלדה בהפסקה

"אליסון כבר גדולה אז אני די בטוחה שהיא לא תשתנה, אי אפשר עוד לדעת לגבי ריילי ורייגן אבל את יודעת, הסיכוי נמוך" רוהאן עונה. "המשפחה שלך גם כאן?"

"לא." אשלין עונה באותו יובש.

"אני מצטערת" רואהן אומרת באמפטיה. "כמה זמן את כבר כאן?"

"עוד מעט שנה."

"הגעת לפה לבד?"

"עם להקה."

רואהן משתתקת ומסתכלת לרצפה לרגע. היא מרימה את הראש ויוצרת קשר עין עם הפסקת חשמל "רוצה לבוא לארוחה אצלנו מתישהו?"

"אני מסתדרת. אל תדאגי לי. " אשלין עונה מיד בחדות, אבל תוך שבריר שניה מתרככת ומוסיפה "סליחה. זה נחמד מצדך. אני פשוט שונאת שמרחמים עלי, זה הכל. אני באמת בסדר."

רואהן נרתעת מהטון דיבור של הפסקת חשמל, ניתן לראות שהיא מבולבלת לשניה אבל כשהיא עונה לאשלין הפנים שלה חתומות וניתן להריח ממנה טיפה זעם. "אני לא מרחמת עליך." היא אומרת, טון הדיבור הידידותי שהיה בקול שלה עד עכשיו נעלם. "מאיפה שהגעתי לימדו אותי שאף אחד לא צריך לאכול לבד. לא כל עזרה נובעת מרחמים, חבל שככה את חושבת שזה".
רואהן מסתובבת, הגב שלה ישר, טיפה מתוח מידי, וסנטרה מורם. היא עוזבת את המקום מבלי להביט לאחור.