31.10 - לב פלדה בהפסקה

בצירוף מקרים משמח, לב פלדה מוצאת בקיירן את הפסקת חשמל, שבדיוק חוזרת מאימון בזירה. היא לובשת טי שרט ומכנסי יוגה שחורים, ונועלת נעלי ספורט ורודות גבוהות - בגדי ספורט בעיצוב פשוט, אבל אם רוהאן מבינה בזה היא תראה שמדובר בבגדים איכותיים ויקרים. על ירכה השמאלית היא חוגרת אקדח קטן מעוטר בגליפים, ועל ירכה הימנית סימיטר פלדה עתיק ובלתי נעים למראה.
אך אבוי, מה קרה? את מחלפות השיער הגולש, השופע, המהמם, עוד תיאור אובייקטיבי לחלוטין, שאשלין התהדרה בו בפגישתן הקודמת, החליפה קרחת בוהקת!

לרוהאן לוקח קצת זמן להגיב לשינוי הדרסטי במראה של הפסקת חשמל. " שלום הפסקת חשמל,מה קרה לשיער שלך? " היא שואלת בקול מופתע

"הוא נשרף," אשלין עונה בקלילות, בטון של shit happens.

"אני מצטערת" רואן אומרת בטון מלא אמפתיה. "איך זה קרה?"

"להביור," אשלין עונה באותו טון קליל, וכעבור רגע מפרטת: "יצאנו לריצה בהובלת מבעיר המוקד לשרוף מטע של תפוחים מתולעים. השתמשתי בלהביור, אבל רקדן ספירלה בן זונה חורר לי את המיכל גז. ואותי. אז... ווששש." היא עושה תנועה של פיצוץ עם הידיים. "בסוף את הרוב הצתנו עם ענפים בוערים."

"שיער צומח, וגם המראה החדש מחמיא לך" רוהאן עונה עם חיוך

"לא, הוא לא," אשלין צוחקת, "אבל תודה."

"רק אומרת את האמת" רואהן אומרת בכנות . המבט שלה מתמקד על האקדח של אשלין "את יודעת איך להשיג כאן תחמושת? אני רוצה להשיג סוג מסויים ולא יודעת אל מי לפנות"

אשלין מרימה גבה ומחייכת. "את יורה?" היא שואלת.

"כן" רואהן עונה. "את מופתעת?" היא שואלת עם חיוך.

"את והלהקה שלך נראיתם לי... מסורתיים, אבל כנראה שקפצתי למסקנות מהר מדי."

" רובנו מסורתיים יותר, אבל אמא שלי מטקסס" רואהן צוחקת.

אשלין מצטרפת לצחוק. "זה מסביר הכל. את צריכה משהו מיוחד?"

"אני תוהה אם יש סוג תחמושת שיאפשר לי לעלף גארו לזמן קצר, משהו שיוציא אותו מפרנזי אבל לא יפגע בו, שמעת על משהו כזה?"

"עם נשק טווח? אפשר לנסות טייזר, חצי הרדמה - יש המון אופציות, את רק צריכה להתאים את זה לקרינוס." הפסקת חשמל אומרת בהתלהבות, בשצף דיבור מהיר. אפשר להרגיש את גלגלי השיניים בראש שלה מסתובבים כשהיא חושבת על כל האפשרויות. "מבחינת המשקל כאילו, לדייק ליעילות מקסימלית... וכדי למנוע תאונות. יכול להיות שלNWP יש משהו, אם לא, בטח אפשר להכין בעצמנו - כאילו, לא אני, אני אפוצץ את הסדנה." היא צוחקת. "אבל אני די בטוחה שיש לנו כל מה שצריך."

ככל שאשלין ממשיכה לדבר רואהן נראית מבולבלת יותר. "לא הבנתי חצי ממה שאמרת הרגע. בכל אופן, אני רוצה משהו כמה שיותר פשוט שיתאים לרובה שלי."

אשלין מחייכת. "סורי, נסחפתי - אני אבדוק אם יש משהו בשבילך, ואם לא, אפשר לנסות להכין."

"תודה רבה" רוהאן אומרת עם חיוך."זה ממש יעזור לי"

"בשמחה! אז איך הולך בישראל בינתיים?"

"מנסים להתאקלם, הכל פה שונה. אני מקווה שהמשפחה שלי תסתגל מהר" רוהאן אומרת עם דאגה בעיניים.

"עם מי באתם לפה?" אשלין שואלת בטון אמפתי.

"חוץ מקיאן גם אמא שלנו והאחיות הקטנות שלנו עברו."

"באמת רציתי לשאול אם אתם אחים. בני כמה האחים הקטנים שלכם?"

"יש את אליסון ביני לבין קיאן, היא בת 18. ויש את שתי הקטנות, ריילי ורייגן. ריילי בת 14 ורייגן בת 10"

"משפחה גדולה." אשלין אומרת ביובש, בפנים חתומות. "אתם יודעים אם הן הולכות להשתנות?"