שבת, 15.12.18, ראד ואסלן

''לא לשכוח להביט בעולם האמצעי כאשר אתה מעוניין לטפל ולהבין את המקור של כל האשר קורה באומברה'' הוא מחייך

"העולם האמצעי?"

''העולם הפיזי'' הוא עונה ''לפעמים התשובה תהיה כאן, לפעמים שם''

"יצא לך לבקר בממלכות אומבראליות אחרות?" הוא שואל.

הוא מהנהן ''האומברה המתה שם רפאים שוכנים, אילו שלא הצליחו להמשיך הלאה בדרכם ו פעמים בודדות באומברה הגבוהה שם רוחות עתיקות יותר שוכנות''

"אפל משהו..." הוא מסיט מבטו מהחרפושית ומסיט עוד נושא: "וורדר, מה יהיהו ההשלכות של חגיגת השנה החדשה על הקאירן?"

''אני מאמין שהרבה רוחות שלא טוהרו, בניהן תולע אך גם גאיניות יתחדשו, אחרות יקבלו אנרגיה ויתחזקו כמו שהן מתחזקות בחוף כל עונה, רוחות דוגמה יקבלו בוסט אנרגתי מיוחד ואולי נראה באומברה יותר רוחות של סערה וקור, יהיה זה זמן טוב להביא רוחות של התחלה ושינוי כמו גם אלמנטלים של קור או צל... זה הוא זמן של חושך ומלחמה בו, התקבצות סביב מדורה ואש - אז גם לה יהיה מקום חם בלב באותו זמן.'' הוא אומר ואז משנה נושא [וגם כי לא ענו לי המנחים] ''האם סיפרו לך בעבר על הינשוף והעכבר? על מערכת היחסים שלהם ומקורה?''

"טרם." הוא אומר: "תוכל לספר לי?

ראד מהנהן ומספר "כמו שהרבה אקסים שאניני משתמשים בהם היום הם נצר להסכמים שהגארו קבעו עם רוחות בתחילת הזמן כך גם הקרבת עכבר פען בשובע לינשוף שאילו שרצים איר הינשוף מבצעים בדרך התמיד.

העכבר לא נעלב או כועס, זה הוא מעבר לטקס של צייד וניצוד אלא תוצאה של הסכם ביח השתיים, אחד שנקטרו בזמנים קדומים; הרבה לפני ששבטי עזב את ארץ מצרים... העכבר הגדול היה בודד ועצוב, חש עזוב ולא מוערך ככל הרוחות הגדולות, הרבה מילדיו התפזרו על רחבי תבל ורבים אכלו אותו ללא רחם והוא רצה, כמהה לבן ברית, בן זוג וחברה אך לא מצא כאלו, לא בשדה או ביער בעיר ובביצה אך בא אליו הקיוט, הרי הוא המחנך של גאיה, *המורה דרך צחוק* ורבים מפניו של הפרא חולפים בגופו והציע לו זאת "מצא את קן הינשוף, גנוב את הנוצה שלו ותוכל למצוא מחדש את כל אחיך שמתו באשר הם." והעכבר פחד... מאוווד פחד כי הינשוף הוא צייד ואוכל עכברים אך העכבר היה בודד, מאוד בודד וכך החליט הוא זה לגנוב נוצה של ינשוף וטיפס על עץ ונע על ענפיו וזז בין צללים ולא השמע או נראה על ידי דבר"

ראד עוצר ונותן לדממה להמשיך שניה או שתיים לפני ששואל "מה אז קרה לדעתך?"

"אני לא יודע ..." הוא אומר, בבירור לכד התיאורג' הבוגר את הגור ברשתו. "תמשיך... בבקשה."

''העכבר לקח את הנוצה! ו...עמד לברוח כשהינשוף ה-סתובב וטרף את העכבר בכל צורותיו כולן יחד, מביא אותו למקום חשוך ללא דרך החוצה, לכוד בטוח הטוטם הגדול, לבד ... עוד יותר ממקודם וכך עבר זמן אך הזמן זז אחרת בשביל רוחות ואין זה ידוע כמה זמן נשאר בתוך הינשוף ועף בתוכו ממקום למקום אך ילדי העכבר קראו להוריהם, אוכלוסיית העכברים החלה נפגעת והטוטם הרגיש כיצד העכבר בבטנו שהיה אדיר וגדול כטוטם בעצמו מתחיל *להצטמק* '' ראד נשמע מעט מודאג בקולו ואז ממשיך ''הינשוף ישב על ענף ופלט את העכבר כולו אך לא נשארו לזה בשר ועור אלא רק עצמות אך העכבר לא היה מת, הוא היה אחר,  כמו הינשוף מעט, קיים בין לבין והתבייש העכבר בגלל מה שניסה לקחת והינשוף ריחם עליו כבנה של גאיה ונתן לו את עורו ובשרו, משיב לו את חייו ואת חרותו בעבור עכבר אחד שהוא וכל אחד מילדיו יורשו לאכול מאותו רגע ועד קץ הימים וכך התחילה מערכת היחסים בין העכבר והינשוף כפי שאתה מכיר אותה היום...  *אך* לא שם נגמר סיפורינו כי דברי הקיוט לא היו שקר ואף שהעכבר סבל והושפל וכעת נאלץ לתת מילדיו לינשוף הוא מצא דבר מה מוזר. כל פעם שעכבר נאכל הוא מוצא עצמו בבטן ינשוף ושם הוא מתקיים ללא עור ובשר עד שזה משחרר אותו חזרה לעולם לחיות יחד עם שאר אחיו, אילו שנאכלו, אילו שעדיין לא ועכברי השדה שנעים ברחבי העולם האמצעי''

"ואוו. הומיאוסטאזיס." הוא אומר בפליאה.

לוקח לראד שנייה לזהות את המילה אך הוא מהנהן כמסכים, ממתין שזה ימשיך עם ירצה או ישאל דבר מה חדש

"אפשר ליצור טקסים חדשים?"

''למה כוונתך בטקסים?'' הוא שואל

"קשירה, הקדשה, טיהור, טקס מוות." הוא מסביר.