6.1 - לב פלדה וגרינפינגרס

"או שאתה עושה משהו שדומה להם. כדי לשבור קללה אתה מפסל פסל של מטיל הקללה ושובר אותו, או ההפך - בטח גם את שמעת על בובות וודו. נענע, חריפה משמשת לפולחני טיהור, וכך גם אש. הרוחות עצמן מושפעות מהחוקים האלו - מאחר ובני אנוש מייחסים לפרצוף רחב ועיניים רחבות חוכמה, לדוגמה, טוטם הינשוף חכם יותר מטוטמים של ציפורים חכמות יותר, כמו עורבים".

רואהן מהנהנת לסמן שהיא מבינה.

"אלו שני העקרונות עליהם פועל הפולחן. בואי. שבי לידי".

רואהן מתישבת ליידו בישיבה מזרחית,ונראית ממוקדת ומוכנה ללמוד.

רפאל נצמד אליה מהצד, ופותח מולה את הפלאפון. הוא לוחץ על אפליקצה ששמה 'מטוטלת', ונפתחת מפה של ישראל, וסימן של מצפן, שמסתובב כרגע באקראיות וללא שליטה. "זו היא הדרך בה אני עושה את זה".

רואהן קצת נרתעת מהטלפון. "איך זה קשור לעקרונות שלימדת אותי?"

רפאל מצביע על המפה. "את מזהה את המקום?"

רואהן בוחנת את המפה מרחוק. "זאת מפה של ישראל, לא?"

"אכן. היא משרתת שתי מטרות. הן דומות, שכן הפולחן מתעסק בניווט ומציאה, והן קרבה - שכן המפה היא בת דמותה של הארץ כמו מאין בובת וודו. מה עם המצפן? הפטיש שלי לא נושך אגב"

לא נראה שרואהן משוכנעת כל כך מזה. "המצפן לא מצביע לשום מקום. הוא פשוט מסתובב."

"הוא לא פשוט מסתובב. הוא מסתובב בתבנית אקראית אשר מוכתבת בידי קרינת הרקע של המפץ הג... באופן אקראי. למעשה אין שום דרך לצפות לאן הוא יצביע בכל רגע"

רואהן מאוד מנסה להבין מה הוא מנסה להסביר בהתחלה ונראית בעיקר מבולבלת מאוד. "למה שיהיה בדבר הזה מצפן שזז בצורה אקראית?"

"זה בסדר. אולי תביני טוב יותר כשנעשה אחד משלך. תמצאי לי אבן שאת אוהבת"

רואהן קמה, שמה על עצמה את המעיל ויוצאת החוצה. חמש דקות לאחר מכן היא חוזרת עם אבן בהירה שטוחה כמעט בצורת עיגול מושלם ומושיטה לו אותה.

רפאל לא לוקח את האבן. הוא שולף סכין וחותך שלוש או ארבע שיערות של רואהן מן השורש. "את יודעת לשזור?" הוא שואל, אבל ידיו המיומנות כבר בשליש הדרך להפוך את השיערות לחבל פשוט

"יש לי 3 אחיות קטנות, ברור שאני יודעת לקלוע צמה" רואהן אומרת עם חיוך.

"מעולה" אומר רפאל באודו כורך את החבל סביב האבן ומוסר לך את הקצה שלו. "תחזיקי את היד שלך במקביל לקרקע, ותגידי לי אילו עקרונות של מה שלימדתי אותך נמצאים כאן".

"החבל יוצר קשר ביני לבין האבן ולכן יש את עיקרון הקירבה. והיד שלי מקבילה לאבן אז עיקרון הדומות..?" רואהן אומרת בהיסוס , בכלל לא בטוחה בתשובה שלה.

"אני מציע לך לעצום עיניים ולהתרכז בתחושה שזה נותן רגע".

רואהן עוצמת עיניים ונראית ממוקדת לחלוטין בפעולות שלה.

היא מרגישה שהאבן והחוט זזים קצת. קשה לה להבין לאיפה

רואהן פוקחת את העיינים ברגע שהם מתחילים לזוז ובוחנת אותם, מחפשת שינויים או כל דבר שיכל להשפיע על התנועה שלהם.

"זו אשליה". אומר רפאל. "היד שלך רועדת, גם אם ממש טיפה, דבר שגורם למטוטלת להתנוענע בעדינות".

היא חושבת לרגע ואומרת "התנועה של האבן דומה לתנועה של היד שלי. עיקרון הדומות."

"זה כיוון טוב. האבן הוא משהו שאת חיפשת. משהו שרצוי לך למצוא. החוט הוא חלק ממך, וגם קשר בינך ובין האובייקט הזה. האדמה עצמה משתתפת גם היא בפולחן. לאדמה שאת רואה יש קשר לפניה של גאיה עצמה, והאבן שלך מרחפת מעליה כמו תשומת הלב שלך מעל פניה של גאיה. יש המון דרכים לקרוא את הפולחן הזה. אבל בואי נראה אם את מצליחה להבין את החלק החשוב, למה בניתי את המכשיר כמו שבניתי אותו?"