יום ראשון 13.1.19, שם טיפשי שמעיד על שירשור של אדון צללים ופיאנה.

הוא מהרהר בנושא, "מעניין. והאם הבקשה כוללת לרוץ באומברה העמוקה ולמצוא את גאיה? לסכם מול טוטמים מתאימים לבקשה? להרים את הידיים ולבקש?"

"אתה לא תמצא באומברה העמוקה את גאיה." קיא אומר ונראה משועשע מהרעיון. "בכל מקרה, המעשה הגדול יכול להיות כל דבר. אני שמעתי שהטקס קווסטינג סטון נגיד, הוא נלמד ראשון בידי 'אהבה', פילודוקס בארד לפיאנה שמצא את טיר נה נורג. למצוא את ליבה של גאיה... גאיה נתנה לו את הזכות ללמוד את היכולת למצוא דברים. כדי שאם אי פעם ייצא מטיר נה נורג, הוא תמיד יוכל למצוא את הדרך חזרה. אז דברים כאלה." כל פעם שקיאן אומר טיר נה נורג, קולו מלא ב... התלהבות, כיסופים, הוא כמו הבחור הקרבי שלא ראה את הבית שלו חצי שנה ומדבר מדבר על החברה שמחכה לו בבית.

"והאם הוא ביקש את היכולת הזו או שגאיה נתנה לו אותה מטוב ליבה?"

"הסיפורים לא סגורים בעניין. לרוב הטקס נלמד מהמסע עצמו, לעיתים, כמו שאמרת, רוח מלמדת או גארו לומד מפעולותיה את החוכמה הזאת. לפעמים לא."

"מה שאני מבין מזה הוא שגאיה היא האחת שמחליטה מה הצורך של הגארו ובעזרת כוחה האינסופי בוחרת אם וכיצד לעזור לו."

"זה נכון." קיאן מאשר את דבריו מיידית.

הוא מהרהר, "אם כך מה הצורך בטקס? למה צריך לעשות אותו במקום לבקש ולתת לגאיה להחליט אם לעזור?"

"אבל ככה עושים את זה. בטקס."

"למה דווקא בטקס?"

"הדרך הכי טובה להתחבר אל גאיה."

"את זה הבנתי, אבל... מדוע? מה עושה את זה הדרך הכי טובה להתחבר לגאיה?"

"לא יודע."

"אם כך... למה אתה מקבל את הדרך הזאת?"

"עכשיו לא הבנתי את השאלה." קיאן אומר בבלבול. "אתה מטיל ספק מטבעך אך ישנה נקודה כלשהי אליה אתה מוביל? אתה תלמיד או מורה? יש דברים שהם פשוט כמו שהעולם עובד."

"כמובן שאני מטיל ספק מטבעי, אני מנסה ללמוד על הטקסים הרוחניים של הגארו ולכן אני שואל את השאלות שאולי לך נראות מובנה מאליו אבל בשבילי הן לא.
אתה אומר לי שככה זה עובד, אני שואל למה."