נחש ודודו, פרא ותולע - קולקי וחרונוש בסיור בקאיירן

המטיס המכונף פוגש בקולקי בעודה מתחממת לה בקאיירן, "את מוכנה לסיור?"

קולקי יושבת בנקודה שמשית, לבושה במכנסי קורדרוי וסוודר תכלת, ונראית נהנית. כשהיא מבינה בחברון האלה, היא מנופפת לו נפנוף ביישני.
"שלום. אני אשמח."

"נקודת גישה אמור להגיע גם כן. נחכה שיבוא ונצא.", הוא מכריז
"מה את מכירה כבר בקאיירן?"

הבעתה נראית קצת מוזרה כשהוא מזכיר את נקודת גישה, אך היא לא אומרת דבר.
"נדמה לי שאני פחות או יותר מכירה את פני השטח הפיזי. באומברה תמיד יש עוד מה ללמוד."

"אם יש לך מה לומר תגידי.", הוא אומר בתגובה מיידית להבעתה אודות ג'יי

היא נראית די נבהלת, וממהרהת למלמל  "לא תודה." בקול קטן.

"אל תדאגי. אני שומר על הקאיירן הזה - וגם עלייך."

J יתקרב לשניים, חצי חייוך על הפנים שלו. "הי סליחה על האיחור... מנסה ללמד את העכברים בינארית... זה לא פשוט."
הוא מניד לשלום לקולקי.

חרון האלה מביט בו במבט תמה, "בינארית...?", למקרה שחרון האלה לא תואר ל-j לפני כן, מדובר בבחור בגובה 1.70, שיער כהה פרוע ועיניים. אפו מעט אדמדם, ועל גבו זוג כנפיים - הן היו קטנות מלכתחילה אבל קוצרו ביעילות עוד יותר - על פי הצלקת בידי סכין כסף. משהו בו מרגיש מאוד שייך למקום הזה.

"לא נפגשנו כמו שצריך.", הוא מחליט, "אני חרון האלה, תיאורג' פוסטרן - מטיס - לנוקמות השחורות, אומגה ללהקת השמש השוקעת - נכדיו של סבא - גשר לרוחות הנושבות בישראל, משגיח קאיירן מקורות הכוח תחת שומר האדמות - אצבעות ירוקות.", הוא מביט בו עוד רגע ברצינות תהומית ואז מפטיר בחיוך, "שלום."

J מתיישר ומזיז את הנשק שלו מהדרך "J, נקודת גישה, תאורג צעיר למהלכי הזכוכית, חלק מלהקת נווה מדבר הרצה אחרי החלוץ, מגני יער יתיר" לרגע נראה שמנסה לחשוב אם חסר משהו, מחליט שלא, ומחייך. "הי"

הוא מהנהן, ומביט בקולקי, "אמרת שאת מכירה את הפיזי. אנחנו נתחיל משם. תובילי את הסיור.", הוא מכריז, "אני מצפה גם שתסבירי על מה שאנחנו רואים ותצייני נקודות טובות לתצפית."

קולקי מנופפת בביישנות לג'יי, ובולעת את רוקה בתגובה לדבריו של חרון האלה, אך מהנהנת.
"בסדר." היא אומרת, מעט בחשש. "איפה תרצה להתחיל?"

(סליחה על ההיעלמות)
"היכן שתבחרי. את מובילה כרגע."

היא מהנהנת, מעט בחשש, אך אוזרת אומץ ומתחילה לקחת את השניים אל כיוון מרכז הקיירן והמגורים.

"אז נקודת גישה - לא יצא לי באמת להכיר את להקתך. שמעתי שאתה רץ עם הפסקת חשמל?", הוא שואל בקול ניטראלי מבלי להביט בו - עיניו מקובעות בקולקי.

"כן" J אומר, קצת מבולבל שחרון האלה מדבר אליו אבל אל קולקי. "היא ממש מגניבה, ראגאבאש מהלכת זוכית מרשימה" הוא אומר בהתלהבות.

הוא מהנהן, "היא... אחת מהמגנות הותיקות של הקאיירן הזה. אני חושב שרק היא והעונה לבאנשי נותרו מההתחלה.", ניכר כי הוא מריץ את שומרי הקאיירן בראשו ואז אומר במשיכת כתפיים, "אני לא בטוח."
ואז הוא פונה אל קולקי, "איך מתקדם החינוך שלך? לצערי לא דאגתי להיות מעודכן."

נראה שקולקי מודעת לכך שמסתכלים עליה, ולא חשה בנוח במיוחד.
"טוב." היא משיבה לחרון האלה בפשטות. "אני לומדת את טקס הטיהור."

"הטקס הראשון שאת לומדת?", הוא שואל בעוד אחד המבנים תופס את תשומת ליבו - הוא מצביע עליו ואומר, "רגע... את יכולה בבקשה להסביר לנקודת גישה מה הוא המבנה הזה?"
(ברמת האוף פליי - תבחרי אחד ותסבירי עליו מה שקולקי יודעת להסביר.)

"לא. למדתי כבר את טקס הקשירה." קולקי פונה אל בניין גדול מאבן עם גג רעפים, ולוקחת נשימה עמוקה.
"אלו המגורים. בנייתם הושלמה לאחרונה. הם כאן בשביל לשכן בנוחות חברי ספט בעת שהותם בקיירן והגנתם עליו. ריה אחראי על הפרויקט הזה. מאוד חמים ונעים שם."

"מה מגן על האזור בפיזי מפני בני אדם? מבנה כזה בטח מושך עיניין" J שואל

היא מגרדת בראשה קלות.
"אני פחות מבינה בנושא הזה... אבל בני האדם יודעים שהמקום הזה הוא רכוש של מישהו, ושאסור להם להיכנס לכאן ללא אישורו."

חרון האלה מהנהן, "תעשו לעצמכם טובה אם לא תלמדו ממני על חוקי האדם ומה מגן מפני אדם.", הוא מציין באגב
הוא מביט לעבר j בציפייה שזה יסביר מעט על חוק אנושי.

"אם זה שטח פרטי אז זה כבר יותר סביר שאנשים לא יבואו ככה סתם... ברגע שזה שטח פרטי גם אסור לאנשים להיכנס, לא שזה עוצר את הנחושים, וגם מאפשר לבעלים להגן על האדמה שלו... לפחות ככה זה היה בסיאטל, לא ממש מכיר את החוקים של ישראל." J חושב לרגע.
"ברגע שזה אדמה של מישהו זה יותר בטוח. אם יש חומות או גדר אז עוד יותר"

(מבי שכשאני עובד משני חשבונות שונים והתבלבלתי בתגובות ><)