26.1, NOTICE ME, SENPAI! (אשלין+קולקי)

אשלין, לבושה בג'ינס שחור וטי שרט סגול ונועלת את המגפיים הורודים הקבועים, פוגשת את האחיינית האהובה עליה בקיירן במהלך הליכה מנקודה A לנקודה B. מה הגורה עושה?
היא מחייכת אליה חיוך רחב ואומרת "היי!" בהתלהבות.

השעה שעת צהריים כי החלטתי. אשליו מוצאת את קולקי למרגלותיו של עץ; נראה שהיא בדיוק התעוררה מתנומה איכותית וכעת מתמתחת ומפהקת. לראשונה מזה חודש בערך, היא נראית כאילו היא באמת ישנה מספיק.
כשעיניה הצהובות נחות על הפסקת חשמל, היא מחייכת ומנופפת נפנוף ביישני.
"שלום."

"מה שלומך?"

"בסדר. מה שלומך?"

"בסדר! איך היה במוט?"

היא חושבת על זה לרגע, ולבסוף מגיעה לניסוח הולם.
"אינטנסיבי."

אשלין נראית משועשעת. "כן, שמעתי."

"הלהקה שלך סיפרה לך?"

"כן... אני שמחה לראות שאת בסדר."

היא משתתקת לרגע כשהיא מבינה, ואז נאנחת חלושות.
"גם אני. הדבר שבגללו לא הגעת למוט הסתדר?"

"אני אדע בוודאות עוד מעט, אבל נראה שכן."

"מה זה היה?"

אשלין מתלבטת לרגע ואז עונה בטון שמנסה לגרום לזה להישמע לא מלחיץ "עצרו אותי שוטרים."

היא לא נראית לגמרי מבינה, ובהחלט לא נלחצת.
"למה?"

"יש למשטרה מחשבים משלהם שכתובים בהם דברים שלאנשים אחרים אסור לקרוא, אבל פרצתי אליהם וקראתי. זה לקח להם המון חודשים לשים לב," אשלין מסבירה ומחייכת, "אבל הם שמו לב בסוף."

"ואז מה הם עשו?"

"לקחו אותי לתחנת משטרה ושאלו אותי מלא שאלות, ולקחו את כל המחשבים והטלפונים שלי."

"אז מה עשית?"

"שיקרתי. את מכירה את מתנת השכנוע?"

היא מהנהנת.

"נראה שהם האמינו לי, ועל המחשבים אין כלום. אז אני מאמינה שזה יסתדר."

"ואז הם יחזירו לך את הדברים שלך?"

"כן. הם פשוט צריכים לבדוק אותם."

קולקי מהנהנת, ושוב חושבת רגע.
"בפוקימון השוטרות הרבה יותר נחמדות מזה." היא קובעת לבסוף, ומביטה באשלין. כעת נראית סקרנית באמת.
"מה רצית למצוא במחשבים שלהם?"

"יש שם המון מידע חשוב - אפשר לגלות פרטים על כל מיני פושעים שקשורים לתולע, או לדעת אם הם חושדים בנו בגלל דברים שעשינו. אבל עכשיו אני אצטרך להפסיק לקרוא שם." אשלין אומרת ונשמעת מעט מבואסת.