אסלן זה אריה בשפה כלשהי 10.2 קיירן

"לא. בסירוב לטענות שאתם לא רואים הצטדקות, ובפעולת תגמול." הוא מבהיר עצמו

"זה הרבה פחות נוקשה מאיך שאתה תופס את זה. הכל תלוי בסיטואציה. פה, היה מדובר במבחן בגרות, של מטיס, שנכנס לטריטוריה של אחר והתנהג בצורה מזלזלת וקורא לגארו במקום בזיוניים. בספט ממנו באתי התגובה שלנו היית מאוד מתונה." קיאן עונה לו ומחייך שהפעם קולו אינו שופט.

"אז למה להיות מתון?" הוא שואל.

"כי אנחנו לא בספט שלנו." נראה שלקיאן מאוד כואב להגיד את הדבר הזה. "אנחנו רוצים לרוץ עם הגארו פה בספט ועל כן, אנחנו צריכים כמה שפחות לפלג. ביחד אנחנו עומדים איתן."

"לא גרמת ליותר פילוג בכך שהפכת את זה להצגה?" הוא שואל.

"הפעולה שלי גרמה לפילוג, בצורה מסויימת." קיאן מודה, "אבל אני גם לא יכול להתפשר על סולם הערכים שלי ולוותר על הכבוד שלי בצורה כזאת. הרי אם אני עושה את זה, אני גם מחליש את עצמי וכתוצאה מכך את מה שאני יכול לתרום לספט. למצוא איזון, זה קשה. ולצערי, לי זה קשה יותר מכולם."

"מדוע?"

"אני מאוד אוהב את הבית. קשה לי להסתגל למקום חדש." הוא משיב לו. "גם הספט ומה שהוא מעריך מאוד שונה מהמקום בו התחנכתי."

"ערכים הם ערכים בכל מקום. אמנם בחצי אחד של העולם מסיטים מבט ממישהו שאתה מכבד, ובחלק אחר מביטים בעיניים, אבל הערך הוא זהה."

"למה אתה מתכוון?" קיאן נראה שלא הבין את משמעות העניין.

"אם אתה מנסה להעביר מסר על חוסר כבוד של חבר ספט, אתה לא מתמודד עם קשיים שאף אחד אחר לא התמודד עמם. כל אחד מאיתנו יתמודד עם אותם קשיים בדרך אחרת - אבל בבסיסו, הקאירן הזה מאגד שונים רבים. כמו שאתה אמרת; 'גם הספט ומה שהוא מעריך שונים מאוד מהמקום בו התחנכתי'. אך זכור, כשאתה חושב על בייתך, ונזכר באגם שליד הבית, ועל היער הגדול והשדות הירוקים..." הוא מדבר במעין כמיהה, להט, מהסוג שאתה מצפה לשמוע מפיאנה יותר מאשר ילד גאיה... "...מוצא אחרון נזכר בתרבות ובערכים שהושרשו לו על ידי ביתו האמריקאי, ועל חינוך הפנרירים שהורו אותו."

"נכון מאוד. בדיוק בגלל זה נוצרים סכסוכים. בדיוק בגלל זה יש שבטים שונים באומה. זה לא דבר רע." קיאן מבהיר לו, חשוב לו להדגיש את הנקודה. "השבטים באומה אומנם מפלגים אותנו, אבל הם מייחדים אותנו. לכל שבט יש את המומחיות שלו וכך המלחמה שלנו בתולע מתבצעת על הצד הטוב ביותר שלה."

"כן..." הוא לא משוכנע אך דופק 163° : "אז, בשל היותך פיאנה קשה לך יותר?"

קיאן מניד ראשו לשלילה. "יש מספר פיאנות בספט. קשה לי כי אני לא יודע לסגל את עצמי אל מקום אחר."

"מה מונע ממך להסתגל?" הוא שואל.

"האהבה שלי אל הבית. דיברנו על זה." קיאן משיב לו. נראה שהוא לא מרגיש בנוח עם מפנה השיחה.

"..." הוא ממתין שירחיב.

"זה כל מה שאתה צריך לדעת." קיאן חותם את דבריו.

"אם כך אני חושש שאני לא יכול לעזור לך בנושא." הוא אומר במשיכת כתפיים.

"יש דברים שלא צריך לעזור בהם." קיאן אומר בצער. "אני מעריך את הכוונה שלך."

"טוב. אם תרצה שוב לדבר על הנושא אני פה."

"בסדר, איך לך סך הכל?" קיאן שואל אותי בעניין.

"אמם... תוכל לפרט?" הוא שואל.

"איך החינוך שלך מתקדם? איך אתה מרגיש בספט? מה נסגר עם הגרמלין?" קיאן ממשיך ברצף השאלות.

"אני מאמין שטוב. יש לי עוד הרבה מה ללמוד אבל אני אלמד את הכל." את החלק הבא הוא מתחיל אל בלב שלם ובמהרה אומר לעצמו:" אם אתה מדבר על הקהילה כקהילה... מטופש.... בוודאי שזה מה שאתה מתכוון..." והוא חוזר לענות: "אני חושב שבסדר? יש עוד גארו שלא פגשתי. הרבה שלא דיברתי איתם כלל, ונאסר עליי לדבר עם אל עפר תשוב... אבל אני מאמין שהכל יהיה בסדר. באשר לגרמלין הוא משימה מחד הקרן - כשאחזיר אותו לבריאות - אדע לרפא."