4.10, קיירן- אבק פלדה

רואהן יושבת בפינה שקטה באומברה בקיירן שאפשר לראות ממנה את הבקתה של הפרש ותופרת. היא לבושה בשמלה שחורה פשוטה עם שרוולים ארוכים וחוסר השינה ניכר עליה. העיניים שלה משנות צבעים לפי 4 האלמנטים ועולה ממנה ריח של זיעה קפה ותפוזים.

רוהאן מרגישה משב רוח חזק עובר על פניה ולאחר מכן כאשר תסתכל למעלה יעמוד מולה לופוס עם פרווה שחורה אך שמבהירה בחלקים מסויימים. ללופוס יהיה חוטם ואוזניים ארוכות. הוא ירחרח את האוויר שלידה.

"שלום" רואהן מברכת אותו בנימוס.

הלופוס יזקור את אוזניו בחיבה ואז יתיישב ומשתנה לאט לג'וש. ג'וש יהיה לבוש בטישירט,ג'ינס ולמרות החום שני צעיפים. הוא יסתכל על רוהאן וישאל "מה קורה?"

"רע, איך אתה? הטריטוריה שלכם בסדר?"

ג'וש מסתכל עליה "היה כבר יותר טוב, אני בסדר, בסטודיו חטף רימון, אבל נצטרך לעבור את זה. בעיה היחידה שזה אומר שכנראה יש ריגול על כל הספט"

"יש נפגעים?" רואהן שואלת. "תקפו אצלנו המון, הרבה מתו." היא אומרת בכאב.

ג'וש נראה מעט בשוק "שני בני אדם שעברו בשבילנו נפגעו, נזק לבניין אבל חוץ מזה כלום" הוא שותק ואומר יותר בשקט "משתתף בצערכם"

"15 מייללי תולע, אחד מהם מחנך. לקטל ולכל מי שהגן לא היה סיכוי" היא אומרת ודמעות ממלאות את עיניה.

ג'וש מוריד את ראשו הוא לוחש כמה דברים לא ברורים. הוא נראה בשוק. מבין הצעיף שלו הוא מוציא נוצץ ינשוף עם דם יבש עליה. הוא ממלמל כמה דברים ואז אומר "שנשמתו ונשמת המתים יתגלגל בכבוד". הוא תוקע את הנוצה באדמת האומברה ומדליק את הנוצה שמתעכלת מהאש מהר.

רואהן מסתכלת על הטקס בעיניים מבריקות. "תודה" היא אומרת בקול דק, משפילה את מבטה ומנגבת במהירות כמה דמעות. לאחר מכן היא מרימה את המחט וממשיכה לתפור.
"צריך למצוא איך הם גילו, ההתקפה הייתה מאורגנת"

ג'וש מהנהן "כן חייבים לגלות"

"איך לך במדינה הזאת עד עכשיו?" רואהן שואלת, משנה נושא בחדות, בברור לא רוצה להמשיך לדבר על ההתקפות.

ג'וש אומר "בסדר, היא די קטנה. אבל נחמד להישאר במדינה אחת כל כך קרובה למצרים. אחרי הרבה זמן של נדודים לכיוון מצרים זה נחמד אבל קצת מענה ליהיות כל כך קרוב ולא להיכנס"

"אני יכולה להבין, כמה זמן אתה מתכנן להשאר כאן? הרבה?"

ג'וש אומר בקול מכיר "למצרים אני לא בדיוק יכול להיכנס"

"אני יודעת." רואהן אומרת בכנות ובאמת נשמע שהיא מבינה. "אתה מתכנן להשאר בישראל?"

ג'וש אומר "כל עוד הדחף הפנימי שלי לא יקרא לי לנדוד מפה כן. אני מאמין באלפא שלי ובמה שאתם עושים פה"

" אני מקווה שתוכל להרגיש שייך פה." היא אומרת עם חצי חיוך

ג'וש מחייך אליה אבל אומר בשקט "אני לא באמת יכול להרגיש שייך בשום מקום, הנשמה שלי שייכת למצרים. עד אז תמיד ארגיש מנותק. אבל אני מבין את כוונתך תודה" הוא מחייך

"אמרתי את זה על מקום אחר עד לפני כמה זמן." היא אומרת ומושכת בכתפיה, לא מפרטת. "מאיפה אתה?"

ג'וש אומר " ניו יורק סיטי"

"זה בארצות הברית?"

ג'וש מהנהן "כן,אני משם במקור. רחוק"

"אמא שלי מטקסס. איך שם?"