9.7 קיירן, לב פלדה וזכריני

מוקדם בבוקר יום שלישי רואהן מחפשת ברחבי הקיירן את זכריני.

זכרני נמצאת בבית המלאכה. נראה שהיא בונה כלי יצירה מייוחדים שהשימוש בהם לא ברור. היא מאוד מרוכזת. בנוסף לכך, גם אם רואהן לא הייתה כל כך חדת הבחנה היא מיי הייתה שמה לב שהשיער של איילין וורוד בוהק.

רואהן משמיעה קול קטן, כדי שאיילין תשים לב שהיא שם.

היא מסתובבת לראות את האורחת, נראית מופתעת לזהותה. היא מסתובבת חזרה לשולחן העבודה, מניחה בזהירות את הכלים שעובדת עליהם ומוחא את ידייה המלאות נסורת מתכת במטלית, נראית מרוכזת בפעולה.
"שלום לב פלדה, מה הביא אותך לכאן היום?"

"צבע השיער החדש יפה." רואהן אומרת, נעה במקומה במבוכה. "הגעתי לומר תודה על הריפוי ביום שישי"

היא מגחכת. "אני חושבת שהוא דיי... מזוייע? על אשלין זה נראה טוב. עליי פחות. אבל אני צריכה לשנות צבע שיער במשך חודש כל יום ונגמרו הגוונים הירוקים."

היא מסתובבת לכיוונה, סיימה לנקות את הידיים מהנסורת. היא נותנת מנוד מהיר של הראש. "אין על מה"

"לא חשבתי שהקרב יגיע למצב הזה..." היא אומרת ושותקת כמה רגעים, מסתבכת עם מה לומר.

..."מה הלך שם? ממתי הוא מכוון לך לצוואר עם ניבים?"

"הוא ראה אותי שותה בחדר והחליט שאני לא ראויה אז הוא קרא עלי תיגר. סיכמנו לקבוע אותו מול שלשלאות מנופצות במוט. ואז הוא התפרץ לחדר שלי וקרע את הספר שקראתי. אמרתי לו לצאת החוצה כדי שלא נלחם במגורים" רואהן אומרת, בוהה בנקודה באויר ונראית מאוד מנותקת.

..."מה? ככה סתם? בלי סיבה? זה משוגע. אז הוא סתם תקף אותך. למה נכנעת בזירה? זה לא היה תיגר, ואם זה היה זה היה אחד לא מכובד."

"כעסתי גם, רציתי להרביץ לו לא פחות. אבל כמו שאת מכירה אותי, אני לא לוחמת טובה כל כך. לא חשבתי שזה התיגר אבל האלפא אמר ופשוט..." היא מהססת טיפה "רציתי לצאת משם"

היא שותקת. שוקלת לכמה רגעים. "...זה לא בסדר. פשוט לתקוף מישהו כי אתה לא מסכים איתו זה לא בסדר. אבל את חווית דברים קשים יותר בעבר. שם פשוט... קפאת. מה קרה לך?"

"רציתי ללכת." רואהן עונה בכנות. "הדבר היחיד שהיה לי בראש זה לצאת משם כבר"

..."זה לברוח. את לא טיפוס שבורח מאחריות, גם אם זה אומר להשפיל את עצמך על האדמה בפני מטיס. זה לא מתאים לך. משהו לא בסדר."

"הייתי חלשה." רואהן מודה, קצת בבושה.

.."אבל למה את חושבת שהיית חלשה דווקא פה?" היא אומרת בלי למצמץ ובלי טיפה של שיפוטיות.

"לא ציפיתי שהוא יקרא עליי תיגר. " היא מושכת בכתפיה

..."אמרת שהוא פשוט תקף אותך. מתי הוא קרא תיגר?"

"כמו שאמרתי, הוא קרא תיגר לפני, אמרתי לו שנסגור את זה במוט מול שלשלאות מנופצות. ואז הוא התפרץ לחדר שלי וקרע את הספר שלי. אמרתי לו לצאת החוצה כי לא רציתי להלחם בתוך המגורים." היא חוזרת על התשובה ממקודם.

..."אז התיגר לא נקרא. דיברתם על התיגר ולא על התנאים. את מחליטה על תנאי התיגר."

היא נראית כועסת, לא על לב פלדה דווקא

"אני אדבר איתו ואטפל בזה במוט אני חושבת" היא אומרת עם היסוס קל בעינייה.

"את מפחדת ממשהו. אני לא בטוחה ממה, אבל זה מכרסם בך. אל תתני לזה. תנשכי חזרה, ותזכירי למה שזה לא יהיה שנשיכה של קרינוס זה לא דבר לזלזל בו"

"תאמיני לי שאת זה אני יודעת" היא אומרת בציניות ומזיזה את השיער שלה, חושפת צוואר מצולק ומעוות.

היא נאנחת, בודקת את הצלקת. "צריך לרפות אותך... זה אומר כמה שבועות במרפאה."

"אני מתכננת ליסוע עוד מעט לאירלנד לדאוג לכמה דברים, זה יאלץ לחכות לאחרי. אבל אני מסתדרת עם זה, יהיה בסדר"