29.04.2019, רעם מלחמה בכניסה לקאירן (+זכריני!)

הוא בצורת הזאב שלו, פנריר מן השורה, ללא טוהר דם בר ציון. בבטנו-חזו אין פרווה וגדלה והעור מעוות, דק, ודהוי. לגבו חתכים ישנים מספר.
בין שניו אחוז שקיק יוטה בגודל אגרוף.

איילין יושבת בקיירן, שעונה על עץ. נראה שהיא מתעסקת בניירת עלייה רושמת ומוחקת במרץ כל מני סמלים ואותיות. היא נראית מצוברחת למדיי.

הוא מתיישב וממתין בדממה בכניסה. אם תעבור שעה ולא יקבל יחס יילל בכניסה.

אילין לאחר עשר דקות תבחין שהוא שם ומחכה. היא תסתכל עליו קצת מוזר, תסגור את הקלסר שלה ותיגש אליו.

"שלום רעם מלחמה. למה אתה לא מילל?..."

"אין בכך צורך." הוא אומר. ומשתנה לצורתו האנושית שלבושה בחולצה, ג'ינס, ונעלי עור.
"בקשתי להיכנס אינה דחופה או בעלת חלון זמן - כמו שקורה בערבי מוט, ועל כן לשבת ולהמתין שאחד מן המגנים שמפטרלים באיזור ישים לב לנוכחותי היא אופציה סבירה יותר מן האחרות."

היא מטה את ראשה הצידה. "לכבל את פנייך זה חלק מהעבודה שלהם. אתה לא מפריע שאתה מיילל..." היא מגרדת לרגע מאחורי האוזן מבטה חולף על פני שטח הקירן מחפש מגן אירעי. היא לא רואה אחד קרוב אז מושכת בכתפה ומחליטה לכבד את רצונו ולא לזמן את השומרים.

היא מעבירה מבט זהיר ולא פולשני מדי על הטורסו שלו, מחפשת סימנים לנזק. "...איך אתה מרגיש?"

"זוועה. משב הרוח על גופי מעורר בי כאבים עזים, הערפיח הכבד בארץ זו כמעט וחונק את נשימתי. הגירוד של הבד על עורי יכול להכניס גארו לפרנזי אם לא יירגע. אני מקווה למצוא מקום מזור ומברא לבצעיי." הוא אומר, שליו.

היא עושה הבעת פנים של האוץ'. "נשמע נוראי. הבן זונה עשה עלייך חתיכת עבודה... מישהו הסתכל כבר על הפצע שלך? בלו מון רופא מעולה. אני יכולה גם להעיף מבט אם אתה רוצה. ריפיתי צלקות קרב בעבר."

"שלילי. לא וובחנתי מלבד עיני שלי." הוא אומר. "אשמח לכל סיוע שספטך ואת תתנו."

היא מהנהנת, והפעם כן מסמנת לאחד השומרים להכניס את רעם מלחמה פנימה. אם הוא לא מתולע ובהנחה שמכניסים אותו ללא בעיות, היא מובילה אותו אל המרפאה, שם היא תושיב אותו על אחד מהכיסאות, ותעשה מחווה ששואלת האם זה בסדר מבחינתו שתבחן את האזור.

הוא בתוגבה למחווה שלה יוריד את חולצתו. "גם ככה הארץ הזו חמה למדי..."

יש לה אייטוויטצ' קטן של הזדהות על האמירה הזו "...כן. ספר לי על זה. אבל... מתרגלים". היא אומרת, ונשמע שהיא קצת מופתעת מזה בעצמה, כי נראה שהיא מתכוונת לזה.
היא מקפלת את החולצה ומניחה בצד. "...אתה בחור גדול." היא אומרת בחצי חיוך ומתחילה לבחון את הפצעים שלו, ממששת כאן, עושה קצת לחץ שם. באיזשהו שלב היא גם מביאה כלים להאיר על חלקים מסויימים, לקחת קצת רקמת עור (אותן בוחנת במיקרוסקופ), ושאר בדיקות. למרות שהיא נוגעת במקומות יחסית אינטימיים, המגע שלה מאוד קריר ומקצועי. כל תנועה עניינית כמו של מי שמתורגל בלבחון חולים.

(מנחים, גלגול תבונה רפואה 8 פלוס אי אלו בונסיםפ שהמרפאה מאפשרת להבין לעומק את מצבו של רעם מלחמה)

הקפצה למנחה? (אפיק מי מנחה את זה)

אם כי הפציעה עצמה לא סטנדרטית להפליא, היא מאוד פשוטה לטיפול. כוחה של המרפאה יוכל להשלים את החסר תוך פחות משבוע להערכתך.

היא מסיימת את הבדיקה ומחייכת. "יש לך מזל, נראה שהרוב יחסית שטחי. תנוח פה במרפאה כמה ימים, וזה אמור לעבור."

"רוב תודות. יש לכם לוח שיבוסים לבצועים?"

.."אם יש כאלה צריך לשאול את גרינפינגרס. אני לא יודעת עליהם. הוא שומר האדמות."