שומרת על הקן+זכריני אחרי סוף ישיבת אויב התולע

רותם וזכריני הולכות למטבח הממוזג, רותם מרתיחה מים.
"איך את?" היא פותחת שער להתעניינות

"..מאוכזבת בעיקר. פחות מרבע ספט עדכנו את מצב הטרטוריה..."

"ברצינות? זה כל כך לא אחראי מצידם" רותם מופתעת ומעט מוטרדת. היא מכינה לעצמה תה פירות
"קפה או תה?" שואלת את איילין

" תה בבקשה אם יש לך עלים טריים. אם לא גם מים זה בסדר" היא אומרת בהיסח דעת, מוטרדת ומהנהנת לדבריה של רותם. "את חושבת שאולי זה...בגללי? שאני עשיתי משהו לא טוב מספיק?"

רותם מחפשת, ומהכרותי עם הספט היא תמצא עלים טריים לתה.
"לא נראה לי, אבל בואי נחשוב איך משפרים לפעם הבאה" מחייכת, מסתובבת אליה "איזה להקות לא מסרו לך מידע?"

"..נתחיל בלהגיד על זה משהו בטקס שבירת העצם אני מניחה. אולי גם אפשר לשאול שם אם יש לבם הצעות שיפור שיפנו אליי בפרטי?... כרגע רק אתם ומגדל צדק. הלהקה של מגני הנעורים לא הגישה אבל לפחות מסרו רוח שליח שהם מתעכבים"

"למה בלב שלם לא יכל לעדכן אותך, בעצם? הוא לא חלק מהם?"

"זה שאלה בשבילו לא בשבילי. אמרתי לו שהוא יכול אבל בבירור הוא בא לעשות... מה המילה? דאווינים? ולהראות שהוא משתין בקשת במקום לעזור."

"מה קרה?" שואלת את איילין, מביאה את כוסות התה

"התחלתי להבין שהמילה שלו לא שווה הרבה, לפחות לא מהניסיון שלי מולו. בהתחלה שהוא ניסה לשדל ולתמרן אותי ואת החברים שלי לעושת את מה שרוצה למרות שברור תכנן משהו מאחורי הגב שלנו, חשבתי שמדובר בתולע בראש שלו. אבל עכשיו אין תולע בראש שלו, וההתנהגות שלו לא השתנתה. הוא בחר ללכת ראש קטן לגבי העונש של המשפט שלו. הוא התעקש שנרוץ אחריו. שאלתי אם הדבר אפשרי כי שמעתי שהעונש במשפט שלו אמר שהוא שלושה חודשים מוכרז כאומגה. הוא אמר שהכוונה רק אומגה בלהקתו. כמובן שאחר כך גיליתי שלא כך היה העניין. ואני בטוחה שגם הוא ידע, אבל בחר לקרוא את הטקסט היבש כי זה מה שהיה נוח לו ולמטרותיו. לאחר מכן, הוא היה צריך לשלם תשלום לרוח שסיכנה את חייה לעזור לנו, וכנראה בזכותה חזרנו בחיים מהריצה - וגם בתשלום שלה ניסה לרמות. אני חושבת שהצלחנו לעצור אותו בזמן, אבל אם היה ממשיך הוא היה נכנס להרבה צרות, עם רוח שהייתה אמיתית ונאמנה להבטחתה. ואז, לפני שבוע, הוא עבר את הגבול בפעם השלישית."

היא מחזיקה בכוס התה, מסתכלת עלייה אך לא לוגמת.

רותם לוקחת לגימה. היא מקשיבה, נראית אמפטית

היא נאנחת. "אז, שהתולע עוד שלט בו, הוא מכר אותנו לפינק ליידי, או שלוחת תולע ארורה אחרת. שהגיענו למקום חיכה לנו מארב עצום של פומורים חמושים בכסף. בתמורה, לטרטוריה שלו הגיע מזוודת תשלום מהתולע - עמוסה בהמון שטרות. לב פלדה סיפרה לי על זה. הנחתי שהם הולכים להפטר ממנו, או לתרום אותו, אז לא שאלתי עוד בעניין. אבל אחרי יותר מחודש, בלב שלם הגיע לטרטוריה שלנו עם מזוודה של כסף. הוא אמר שמכיון שאני הייתי אלפה בריצה שבה הוא מכר אותנו לאוייב עליי להחליט מה עושים עם הכסף. הוא סיפר בנוסף שהם בדקו אותו שהוא בטוח ובסדר, ואף השתמשו בקין שטובים בלבדוק דברים כאלה כדי להיות בטוחים בשלב הזה הדבר נראה לי חשוד. מדוע הוא מעביר את המזוודה רק עכשיו? שאלתי אותו על זה. הוא התחיל נאום מרגש על כמה שהוא היה באבל על החטיפה של המשפחה שלו ושכח מהעניין. הדבר כמובן היה מפוקפק, גם האלפה שלי מייד עלתה על כך. אם הם בדקו בצורה כל כך מדוקדקת את הכסף, איך יכול להיות ששכחו מקיומו? התשובה הייתה ברורה. הוא לא שכח מקיומו. הוא כנראה שקל לעושת עימו דבר מה, אבל בסופו של דבר כנראה הבין שמדובר בכסף דמים - כסף דמים שהוא כיבל על שמכר את חבריו. אז הוא מנסה להעביר - שוב - את האחריות הלאה, לא לשאת בהשלכות, לתת למישהו אחר להתמודד עם זה. אמרתי לו לקחת את הכסף קבינימט מהטרטוריה שלנו.." היא מנידה ראשה, חיוך לא שמח בעליל על פניה "ואז הוא אמר שהוא הולך לתת את הכסף לדם ואפר. מדוע את חושב שרצה לעשות את זה? התרוץ שלו להעביר אותו אליי היה שהייתי אלפה. סולנום היה בטה. הוא ודם ואפר רצו תחת אותו מעמד. הוא לא הביא לי את הכסף כי זה הדבר הנכון לעושת. הוא הביא אותו כי הוא לא רצה להתמודד עם הדם על הידיים שלו. " 

היא שותה מהתה, הפה שלה מעוקם במרירות, וכנראה לא מהטעם של התה.

"הטחתי בו את זה, אמרתי לו בדיוק מה אני חושבת שהוא עושה. והוא התחיל נאום ריקני וחסר תוכן על איך שהוא עושה דברים ב"לב שלם", למרות שמעשיו מצבעים לכיוון ההפוך. במקום להתמודד, הוא פשוט הסיר את השרשרת שהבאתי לו - שמסמלת נאמנות, חברות, משחפה. ברח מאחריות, ברח מהצורך להתמודד עם השלכות מעשיו. וכמה שזה עצוב לי להגיד, אולי טוב שקח. הוא שבר את ליבי פעם אחת יותר מדי, ועכשיו הוא איבד את היכולת לעשות זאת שוב."

רותם נותנת יד לאיילין, אם איילין בקטע הזה
"זה נשמע נורא. אני מצטערת" אומרת באמפטיה "אני חושבת שהוא לא מבין מה הוא עושה, אבל זה לא תירוץ לדברים שהוא עשה. כבוגר, הוא צריך לדעת יותר טוב.
הוא נשפט על זה?"

היא מופתעת שזה בא מרותם אבל מכבלת בחיוך קטן, לוחצת חזרה.
"על עניין הריצה אני מאמינה שהיא ישפט בקרוב. סיפרתי לדימפנה על הריצה. כנראה גם אני העלה למשפט על זה שרצתי אחריו, ועל שבירת הרעלה שקרתה שם" היא שותה עוד קצת מהתה, נראה שעניין המשפט מפריע לה.
"לגבי המקרים האחרים, רק הרוחות יוכלו לשפוט, הרוחות והמצפון שלו. אין סעיף בליטאני שמדבר על לאכזב את החברים שלך."

רותם מהנהנת.
"הוא העביר הדרכה על פיות. מה שהוא אמר על האנסילי היה.. מטריד. את יכולה לספר לי יותר?"

..."אני לא ממש מבינה הרבה בפיות. רק מה ששמעתי בסיפורים ובאגדות, ושם מדברים יותר במטאפורות ופחות בפרטים מדוייקים. לאחרונה התחלתי להכיר אותן יותר - ספציפית את הפיות מחצר החורף. אני יודעת שהערכים שלהם שונים. כבוד זה לא ערך שהם רואים בו חשיבות, למרות שהם שומרים את המילה שלהם בקנאות ברגע שנותנים אותה. שהטרטוריה שלנו הותקפה במהלך טיהור העורב הם אלו שהגיעו וספגו אבידות כדי להגן עלייה. יכול להיות שהם עשו זאת כדי לכבד את הבריתות הישנות, או אולי כדי להתקרב אלינו כדרך להגיע למגיני הנעורים שאותם הם שונאים - לטענתם כי סבתא של רואהן אם אני לא טועה השתמשה בברזל להרוג פייה שהיתה חשובה להם. "

"הם לא רואים ערך בכבוד, אבל הם כן מכבדים את המילה שלהם?" מבולבלת

"כבוד עבורם הוא דבר...שונה. אני חושבת שהכוונה היא שאם הם רוצים לנצח לעשות זאת על ידי שקרים תחבולות ודקירות בגב זה לגיטימי. אבל ברגע שנתנו את המילה שלהם כעסקה, זה דבר קדוש. היסקאות זה הדרך שבה הם מחזקים את האסנס שלהם כמעט אפשר להגיד, ממה שהצלחתי להבין יכול להיות שאני טועה, אבל בהחלט יש משהו מעבר להבטחה פשוטה בהסקאות עם פיות. "

"את יודעת לגלות תולע?"

"לא. היה לי בן להקה שהיה אחראי לזה אבל הוא עזב... הם כן היו בטרטוריה, והשועלים שלנו לא הכריזו שהם מטולעים"

"אז את לא יודעת אם הם תולע" משהו בהבעה של רותם מתקשח

..."הוא לא תולע. השועלים לא התריעו עליו, ובבלטיין הכלבים של הרן הצייד נתנו להם להכנס. האמת היא... אני לא בטוחה שפיות  בכלל יכולות להיות תולע... הם לא רוחות. ולא בני אדם. הם משהו...אחר."

"ערפדים הם לא רוחות ולא בני אדם, אבל הם עדיין תולע. יצורים שרוצחים בשביל הכיף נשמע לי תולע" מושכת בכתפיים, לא לגמרי משוכנעת

..." אני לא ראיתי אותם עדיין רוצחים שום דבר בשביל הכיף אז אנימלא יודעת. בינתיים הצוואר היחיד שהם מכוונים עליו הוא של מגיני הנעורים וגם זה לטענתם עם סיבה. אני מקשיבה להזהרות, אבל מעדיפה לגשת בזהירות ובלי דעה קדומה. היחס בין מגיני הנעורים לחצר החורף טעון מדי כדי להגיע למקום של פיוס, ולהתחשב בזה שחצר החורף בארץ חזקה מספיק להפיל פיט ספירלות מלחמה איתם זה לא רעיון טוב. אני כרגע מנסה ללמוד להכיר אותם, לראות אם אפשר לגשת לפיתרון לבעייה מכיוון אחר, להוות גשר ניטרלי ביניהם."

"את חושבת שקיאן שיקר בסיפור שלו, שבשביל להראות כוח מלכת החורף רצחה מישהו באמצעות קסם מול העיניים שלהם?" רותם כובשת את הכעס שלה