30.6 בלב שלם+פרי הרוח

אחרי הקפה/תה במטבחון הקיירן, מרתה יוצאת מהמגורים. כמה נחמד יהיה אם היא תיתקל לגמרי במקרה בגארו מסתורי!

לקיאן נגמר הבקבוק, הוא הולך לקחת עוד אחד. במקרה הוא בדיוק נכנס למגורים לקחת את שלו. הוא מבחין במרתה ואומר לה, "שלום, אני הוא קיאן אוקונל, בלב שלם, סהר ירח, קליאת', אומגה לפיאנה בארץ, חבר בספט ישראל."

מרתה מחייכת אליו ואומרת "שלום. מרתה בוסהרט, פרי הרוח, גליארד צעירה לילדי גאיה."

"אורחת, נכון?" קיאן שואל אותה, "מאיפה הגעת אלינו?"

"כן. באתי מקיירן הר פרא בשווייץ." היא עונה.

נראה שקיאן מנסה להיזכר, "זה תחת ספט של ילדי גאיה?" הוא שואל.

"כן!" היא אומרת בחיוך, ונראית מרוצה מכך שהוא שמע עליו. "מה איתך? מאיפה באת?"

"מספט השיר הניצחי שבאירלנד," מייד ניתן לשמוע את הכיסופים שבקולו.

"וכמה זמן אתה כבר כאן?"

"תשעה חודשים בערך." קיאן אומר, "באת להצטרף לספט?"

"כן." היא עונה בפשטות.

"למה?" הוא שואל אותה.

"נשלחתי לכאן על ידי המחנכת שלי, סבתא שלי, עץ שתול על פלגי מים ריה, גליארד בכירה לילדי גאיה." מרתה מסבירה. "ואני מאמינה שלהגן על ישראל זו שליחות. אני רוצה למצוא כאן בית. עתיד."

"למה?"

מרתה שותקת לרגע לפני שהיא עונה. הקול שלה שקט ורך, ומשהו בו מושך להקשיב לה. "היתה לי להקה בבית. רודפי שלום, הרצים תחת חד הקרן השחור. רצנו כמעט שלוש שנים ביחד. היינו אחים. לפני שלושה חודשים איבדתי אותם בקרב נגד רקדני ספירלה." היא שוב שותקת לרגע, וממשיכה. "אחרי זה... לא הצלחתי להמשיך הלאה. ניסיתי להתגבר, לרוץ עם להקה אחרת, אבל לא הפסקתי לחשוב עליהם. הכל הזכיר לי אותם יותר מדי. הדבר הנכון היה להתרחק משם."

"צר לי לשמוע." קיאן אומר ברוך ואמפתיה. "מילל תולע העונה לשם מנפץ התקווה חטף את אחותי והרג 10 ממשפחתי. יום יבוא ואנקום על האובדן, אני אגאל את דם המתים. גם את, אעזור לך אם תצטרכי."

מרתה מביטה בו בעיניים מלאות עצב ואמפתיה. "אני מצטערת."

"אין על מה. אני לא מחפש דבר מלבד סיוע בהצלת אחותי." קיאן משיב לה.

היא מהנהנת. "אעשה כל שביכולתי לעזור. אתה יודע איפה היא?"

"רפיח. עם כל הקין שלהם."

הלסת של מרתה מתהדקת במה שקיאן יזהה כריסון של זעם שמבקש לפעפע אל פני השטח. היא שותקת לרגע ואז שואלת בשקט "בת כמה היא?"

"14," קיאן משיב לה, "בעצם כבר 15, לעזאזל"

מרתה חורקת שיניים ועכשיו כבר אפשר להרגיש את הזעם שלה מתחיל לעלות באוויר. "מה אפשר לעשות?" היא שואלת.