5.7 קיירן רובין מחפש רואהן

חאחר השיחה עם קיאן ואירועי המאכות רובין יתן לאף שלו להוביל ויחפש איפה הוא מוצא רואהן.

רואהן במגורים של הקיירן באחד מהחדרי האורחים. היא מכורבלת בשמיכה ולא עושה כלום, הנשימה שלה רועשת וכבדה. על הרצפה של החדר יש שברים של בקבוק וויסקי בתוך שלולית וספר קרוע שדפיו מפוזרים על הרצפה.

מפתח ברגים ישלוף מהתיק שלו בלון גז בעל חור יחסית גדול בצידו ותערוץ עלוב למה שהיה פעם גזיה מתפקדת וטובה. לידם הוא יניח כמה עשבים יבשים שיעמידו באוויר ריח קל ונעים של צמחי מרפא (גרניום רפואי, נענע, לימונית, לואיזה) מפתח ברגים יספיג את הוויסקי הדליק בבד כלשהוא שימצא בחדר ובעורך פלא יפעיל את הגזייה. רעש של מים מבעבעים יעלה בחדר והוא יכרה ליד הקומקום בוזק מהצמחים לתוך המים. שותק נכון לעכשיו

כשהיא שומעת אותו נכנס היא פונה לכיוונו, עדיין מכורבלת בשמיכה. היא נראית רע מאוד, הפנים שלה אדומות והעיניים שלה נפוחות מבכי. היא מסתכלת לכיוונו מחכה שידבר, כמה דקות אחרי שהוא מתחיל לעבוד היא אומרת בקול חלש, חנוק מעט "הייתי מציעה לך משקה אבל בלב שלם שבר את הבקבוק. סליחה על חוסר היכולת שלי לארח כמו שצריך כרגע."

"לא שותה וויסקי עם בכיינים. המלח בדמעות הופך אותו לגרוע" הוא אומר בחמימות ומפנה לכיוונה מבט ואת מזהה בדל חיוך על הפנים שלו. בשונה מבדרך כלל שפת הגוף שלו עדינה, וחמימה. הבעת הפנים שלו לא תוקפנית או אגרסיבית כמו שרואהן ראתה אותה רוב הזמן במוטים בקיצות או במשפטים. רובין ניראה הרבה יותר כמו אח גדול המטפל באחות קטנה, נע ברכות ובוחן את זו שמולו בלי שיפוטיות בעיניים.

"שום דבר לא יהפוך וויסקי לגרוע" רואהן אומרת ומושכת בכתפיה. היא בוחנת את ההתנהגות שלו, מנסה להבין. "למה אתה כאן?"

הוא עדיין מרוכז במים המבעבעים כשהוא עונה "כי ניראה שאת כרגע תקועה בתוך בור של חרא ולא מוצאת את הסולם החוצה. אני זוכר שכשהייתי בתוך בור של חרא העדפתי שיהיה מישהו לידי גם אם אני שונא את זה שהוא שם. אז באתי להזכיר לך שאני כאן"

"זה.. תיאור די מדוייק של המצב." היא שותקת לכמה רגעים. "תודה"

הוא ימזוג מהתה ויניח אותו לידה. הוא יתן לה מבט שכל פולני ראה אצל סבתו לפחות פעם אחת. המבט הוא חד משמעי 'שתה את מה שהכנתי'. לפני שיחזור לשפת הגוף הרגועה שהייתה לו קודם לאחר שהיא תשתה "אני רוצה לשמוע מה את מרגישה" הוא יאמר ויתיישב למרגלות המיטה

רואהן לוקחת את הכוס ולוגמת ממנה באיטיות. "חרא. אני כישלון מוחלט."

"רוצה להסביר?" הוא יאמר ויגרור כיסא לצד של המיטה

"חינכו אותי להיות מנהיגה, לא הסמרטוט שאני עכשיו"

רובין מהנהן, ניראה שהתחושה הזו לא זרה לו, "באגדות שגדלת עליהן הגיבורים היו פעם סמרטוטים?" הוא ישאל ממלא את הכוס שלה בעוד מהתה החם.
הגזייה שעד עכשיו המשיכה לעבוד פולטת כמה נשיפות שנשמעות כמו שיעולי גסיסה של בעל חיים קטן לפני שהיא הופכת לערימה לא מזוהה של אשפה.

"בחלק מהן, אבל זה לא עובד ככה מחוץ לאגדות"

"בדיוק" רובין מסכים "האגדות מסתירות את האמת הגרועה מהעיניים שלנו. הגיבורים העתיקים שאנו שומעים עליהם עברו מספיק פיות בדרך אלינו כדי שהפנים הצוחקות או הבוכות הגאוותניות או הנחושות כבר נמחקו בהן ונותר רק הסיפור שנעים לאומה לשמוע. אותו מוסר השכל שבריא עבור גארו שמתחנך או בן דם שיונק את האומה מהשד של אמא שלו." הוא עוצר לרגע "אבל הם באמת היו כמוך וכמוני. גם הרגליים שלהם הסריחו בלילה גם הלהקות שלהם התפרקו וגם הם היו חלשים מכדי להוביל או לדאוג לקין שלהם וגם הם לפעמים לא מצאו את הכוח לקום בבוקר ולא מצוא את האנרגיה בכדי להחליט מה הדבר הבא שעליהם לעשות ובדיוק כמוך גם הם התפרקו ובכו והלכו למצוא את המקום בו יעזבו אותם בשקט." מפתחח ברגים עוצר לרגע ולוגם בקולניות מהתה של רואהן לפני שהוא ממלא אותו שוב"אבל גם שם במקום הרחוק והשקט הזה שלהם לחש להם קול קטן: 'אתה לא לבד' ונתן להם הזדמנויות לחזור ולהיות מה שהם! הם. האמינו שהם ראויים לעשות. גם שם חבל דק ולאט לאט עבה יותר משך אותם חזרה קורה להם לשוב למקום לו הם ראויים." מפתח ברגים ישלוף מהכיס שלו צמיד שטוח, דק וישן שעליו דוגמאות של חבל בחלקו הפנימי ישנם שישה גליפים של שבטים שונים אך אין את הגליף של הפיאנה "את הצמיד הזה נתן לי חבר בזמן הקשה ביותר שחוויתי שהייתי בטוח שאני כישלון ושכלום לא ייצא ממני כגארו. כמו שקרה גם לו לפני ואני מנחש שגם לאחרים לפניו." הוא מציע לך את הצמיד "שמרי את הצמיד ותזכרי שיש גארו שרוצים לתת לך בכדי לעזור לך לגדול ולהפוך לחזקה יותר. יש במטרופולין מיטה אוכל וחברים שירצו שתרוצי איתם כשתרגישי שהחבל הזה מושך אותך לגדול ולהתחזק בכדי להיות מי שאת רוצה להיות" רובין מביט ברואהן בודק אם יש לה מה לומר לפני שהוא לוקח עוד שלוק מהתה שלך

רואהן מקשיבה בשקט, לוגמת מהתה ונרגעת, נראית פחות גרוע ממקודם. היא לוקחת ממנו את הצמיד, בוחנת אותו ואחרי כמה רגעים עונדת אותו על פרק כף היד שלה. "אני.. אני לא יודעת מה לעשות. אני מנסה להשתפר אבל הכל רק נהיה גרוע יותר. זה בכלל לא היה אמור להיות התיגר, לא ידעתי שזה תיגר." רואהן אומרת בקול שבור.

"ובכל זאת בחרת לקבל אותו ככזה?" הוא חצי ישאל

"רק רציתי להכניס לו מכות. הוא התפרץ לחדר שלי וקרע את הספר שקראתי." היא אומרת, מותשת ומיואשת מכדי לכעוס. "אחר כך אמרו שזה היה התיגר, אני חושבת שגם הוא חשב שזה התיגר. ניסיתי להסביר שם"

"שווה ללבן איתו את הדברים" הוא אומר ועוצר לרגע לחשוב "וגם אין באמת מה שיעצור אותך מתיגר נוסף חוץ מעצמך" רובין שותק לכמה דקות ניראה שהוא מתלבט מה עוד יש לו לומר

"אני חושבת שאני מעדיפה להתרחק ממנו כרגע" רואהן אומרת בשקט

"הגיוני. על כל פנים באתי רק להגיד שהמצבים האלו הם הזדמנות לגלות מה באמת חשוב לנו ומה מניע אותנו. זה יכול להיות התחלה של מסע." הוא קם ומגיש יד כדי ללחוץ את שלה

רואהן לוחצת לו את היד. "תודה"

"תגדלי." הוא אומר ובדל חיוך על הפנים שלו "בהצלחה"

"אני אנסה. אני מבטיחה"