אחר הצהריים ה23.8 קיירן פיזי אנדרדוג מחפש את בלב שלם

אנדרדוג מתהלך לו בקיירן, מנקה אבק מחליפתו. פניו שלבים ומלאי ביטחון כתמיד.

קיאן במזבחות, מבצע את הפולחנים הדרושים למספר רוחות בקיירן. כרגע הוא בדיוק משאיר מיינה במזבח של הבז.

אנדרדוג נכנס אל המזבחות, ממתין שבלב שלם יסיים לזבוח, ופונה אליו. "בלב שלם, אני שמח לפגוש אותך כאן. למען האמת, אני חיפשתי אותך."

קיאן מסתכל עליו במבט חשדני. נראה מוכן להוריד לו את הראש במקרה ויזום התקפה. "טוב. אני כאן. בקרוב אצא לרמת הגולן."

"אני מרגיש שהיה בינינו קצת דם רע אחרי האירועים שקרו אתמול במהלך המוט. אני יודע שאין אני צריך להתנצל, אך בכל מקרה באתי להתחיל מחדש." הוא מושיט לעברו את ידו. "אני מבטיח לך שכוונותי הם טובות."

"אני לא מפקפק בכוונות שלך." קיאן אומר ולוחץ את ידו. "אני מפקפק ביכולות שלך ובנימוסין שלך. אבל אני לא במצב טוב בהרבה, אני לומד. מציע לך ללמוד גם."

"אני מצטער לשמוע שיכולותי מאכזבות אותך. אני עושה הרבה כדי ללמוד ולהתפתח, והייתי שמח להראות לך את יכולותי. אני למען האמת רציתי לדבר איתך על עניין כלשהו שקשור בנושא."

"הראית לי את יכולות הצליפה שלך." קיאן אומר לו. "על מה רצית לדבר?"

"את האמת שזה נושא מעט רגיש. רציתי לדבר על אחותך." פניו השלווים של אנדרדוג מתקדרים, ומבטו מרצין. "אני... שמעתי את הצורה בה דיברת עליה במוט. היא במצב מאוד קשה. אני רוצה לעזור."

קיאן מרצין גם הוא. הוא מניח את ידו על כתפו של אנדרדוג בהערכה. "תודה. זה חשוב."

"אני... יודע איך זה לאבד אח, ואחותכם, אם המצב בעזה באמת גרוע כפי שהוא נשמע, סובלת מגורל גרוע ממוות." הוא הביט בקיאן במבט מבין ואמפטי. "ספר לי, איפה אתם צריכים סיוע? ידוע לכם איפה היא נמצאת ברצועה?"

"אני בז לגורל." קיאן אומר ושיניו חשופות. "היא ברפיח. שם כולם מתרכזים."

"הבנתי. כבר גיבשתם תוכנית פעולה? יש לכם רעיונות לגבי הנושא?"

"לא. מחפשים מידע ובני ברית." קיאן משיב לו.

"הבנתי. אני לא יודע לגבי בני ברית, אבל מידע... אנסה לראות מה אני יכול לעשות לגבי זה."

"יש לך כסף?" קיאן שואל אותו.

אנדרדוג מהנהן, ואומר: "יש לי... מספיק. ככל שידרש. אני כמובן מוכן לטרום למען המטרה אם צריך."

"טוב לדעת." קיאן נראה שמח. "לעזה מגיעים מספר משלחות של חברות ישראליות להעביר לשם סחורה. אולי אתה ושאר מהלכי הזכוכית תקנו אחת."

"זאת הצעה מעניינת... אך היא גם יכולה להיות מסוכנת." הוא מביט בקיאן ארוכות, ומהרהר עם עצמו. "אני אחשוב על כך."

"היא מסוכנת בהכרח." קיאן אומר לו. "אנחנו יוצאים להייב ספירלות, אל תצפה שכולנו נחזור בחיים."