9.20.19- מפתח לאמת

עיוורת לאמת תחפש את מפתח ברגים בקיירן. היכן הוא נמצא?

תמצא. מבצע טקס הודיה לשמד בצמוד לזריחה בפיזי משהו בין יוגה לפיזור גרעיני חיטה. ניראה שהבחין בריח שלך אך מסיים את הטקס לפני שיכיר בנוחכותך אם תתקרבי תשמעי אותו אומר בקול "תודה על האור שאתה מספק לנו בהולכנו בין הסכנות שבעיר ועל קו הזהב המפריד בין טוב לרע בין איזון לחידלון ועל החיים אותם אתה מפיח אפילו בעיר הרחוקה כל כך מחיכה של גאיה ושל הפרא"

אוון תמתין שרובין יסיים את הטקס ואז תיגש אליו.
״בוקר טוב מפתח ברגים. רציתי לדבר איתך על כמה דברים. האם יש לך זמן?״

"בהחלט יש זמן" הוא עונה בחצי חיוך

״יופי״ היא מחזירה לו חצי חיוך
״רציתי לדבר איתך על... דילמות שהיית צריך לעבור כגארו. כאלו שלא משנה מה החלטת היית צריך להקריב המון או לקבל השלכות קשות. איך בדיוק התמודדת איתם?״

מםתח ברגים חושב על זה לרגע, ניראה שיש משהו שמטריד אותו בשאלה "את יודעת מה ההבדל בין להקריב לבין לאבד?" הוא שואל בקול שלו אין התנשאות או יהירות יותר קרוב לווידוא של דבר מה

"לדעתי להקריב זה לבחור לעבד משהו.... כי אתה מאמין שהתוצאות ממנו יהיו שוות את זה"
"מה אתה חושב?"

מפתח ברגים מהנהן "לפני יותר משנה עמדתי בפני כזו. זה היה לאבד בן להקה וחבר מהספט לידיים של רקדני הספיראלה או לתת חלק ממני למאכלת שחורה שיעשה בו קרצונו כשאני יודע שיהיו לכך תוצאות הרסניות. כאחה שאולי יובילו למוות שלי במשפט." מפתח ברגים עוצר לרגע והיד הימנית שלו-זו שנושאת צלקת כסופה פועמת פעם אחת בגץ כסוף ומבריק יותר לרגע "עדיף להביט מהצד כמו קורבן בזמן שאני מאבד משהו? או להבין שיכולותי מוגבלות ושלעיתים יהיה עלי להקריב דבר מה בכדי למנוע אובדן של אחר, ואם הדבר חשוב מספיק אולי אפילו יד, רגל, חתיכה מהנשמה שלי ובשביל מעתים אפילו את חיי" הטון בו הוא מדבר נע בין סיפור של מעשיה לפשוט התייחסות למשימה יומיומית יחסית נעימה "תרצי לספר לי על הדילמה שלך?"

״כן... האמת היא שאני זוכרת כשאני הגעתי לספט בנובמבר ראיתי שהיתה חסרה לך יד. רציתי לשאול אותך לגביה אבל אף פעם לא לקחתי את ההזדמנות לעשות זאת.
והדילמה הזאתי היא האחת שמערבת את אמא שלי... למרות שלא נראה לי שתוכל לעזור לי בזה- אחרי הקול זה האלפא שלי שיקבע את גורלה בסוף היום. אבל.. רציתי להתייעץ איתך לגבי איך להתמודד עם ההשלכות של מה שיהיה... אני ממשיכה לחשוב על מה שאני אעשה ברגע שהמצב הכי גרוע יתרחש... וקשה לי לגבש תכנית...״

מפתח ברגים מקווץ גבות בחוסר הבנה "את מרגישה שלמיחים שלך אין השפעה דעתו של קול מרום בנושא?"

״הייתי רוצה להאמין שיהיו להם השפעה ברגע האמת- אחרי הכל אני יודעת שקול מרום סומך עלי. אבל אם זאת אני לא יודעת מי יותר ישפיע עליו- אני או היאוש הרב שאימי תפגין״ היא אומרת עם מבט עצוב

מפתח ברגים מהנהן באיטיות הוא מטה לרגע את הראש וניראה שמסמן לעצמו לשלילה על משהו, לא בצורה מאוכזבת אלה כחותם דיון קטן בראשו. "אם את תראי שאמא שלך במצב שכבר אין מה שיעזור לאמא שלך מה את תרצי לעשות כשתראי אותה מיואשת מטורפת ואטומה מאחורי קירות של תרופות פסיכיאטריות וסמי הרגעה?"

אוון מסיטה את מבטה הצידה לרגע קל ואז מסתכלת לרובין בעיניים. המבט בעינייה מאוד אינטנסיבי... לא בהכרח מכעס אבל יותר מחדירות מטרה.
״אני חושבת על זה כמעט כל יום
כגארו יש לי חובה לעשות את מה שהכי טוב לאומה ולשמירת הרעלה. אני גם הייתי רוצה לעשות את מה שיהיה הכי טוב לאמא שלי- ולעשות את זה בדרך שתכבד אותה...

אבל לאחרונה אני הבנתי שאני לא האחת שתוכל לקבוע מה יהיה הכי טוב בשבילה. אני מוטה וחסרת נסיון אבל מעבר לכך האישה שאני הכרתי כנראה... לא בוודאות כבר לא קיימת.

אז באותו רגע הזה אני אקשיב, ואנסה לפתוח את הלב שלי לשלה. אני יודעת שזה לא הכי פרקטי אבל ככה אני אבין מה יעזור לה באמת...״
לאחר מכן היא מושכת את כתפייה
״אני לא יודעת... זה הדבר הכי טוב שיכולתי לחשוב עליו. מי יודע מה יקרה ברגע עצמו״

מפתח ברגים מרחרח מעט את האוויר כמנסה לתפוס ריח מסויים מהנהן בסיפוק ומביט בעיוורת לאמת "אז נשמע לי שזו דילמה קשה אבל אני לא רואה אובדן. אני רואה אחריות. את הקורבו כבר הקרבת נתת את האשליות ותקוות שווא ולדעתי את קרובה יותר ללהצליח ולעמוד מול הקושי הזה עם חרטות מעטות יותר ובאחריות גדולה." הוא עוצר לרגע "אני מאמין שאת בדרך הנכונה בנושא הזה." הוא עוצר רגע וחושב שוקל משהו ולבסוף מדבר "אבל יש חלק שיהיה קשה לא פחות כשתצאו למסע הזה. את מתייחסת לצל אחד שפוגע ביכולת שלך להיות גארו שלמה יותר אבל אני אשמח אם תספרי לי על הצל השני, זה שאחראי לריחוק של מהאומה, ועל חששות מהצעידה החוצה מהצל שלו"

״האם אתה מתכוון לקצה המראה כשאתה מתאר את הצל השני?״

"אם קצה המראה זה השם מעשה של אבא שלך אז כן" הוא אומר וניראה שהוא בוחן את התגובה של אוון בתשומת לב רבה

״כן... הכישלון המהלך הזה הוא בהחלט אבא שלי ״ היא עונה לו במרירות
״אם תשאל כל גארו אחר מספט סן פרנסיסקו הם יגידו לך אחרת- הוא גם היה אויב התולע והפעיל מבצעים מוצלחים.
אבל הם פשוט לא ראו אותו כשהוא עומד מולך בצד, ולפעמים בפומבי וקוטל אותך על כל דבר שאינו כרצונו... ושמטיל עליך את האשמה על משהו שהוא גרם כי חס וחלילה שהוא אי פעם יודה בטעות.
וכאבא הוא פשוט... לא היה שם- גם כשהוא עמד לידי. אם זה היה בגלל שהוא התעסק יותר מדי בלהיות ׳מחנך׳, או שבאמת לא נשאר בו אף סימן של אהבה- הוא התיחס אלי בקרירות מהרגע שבו הוא הציל אותי לאחר השינוי. ״

היא עוצרת לרגע ולוקחת נשימה עמוקה. רובין יוכל להרגיש שהזעם מתגבר אצלה.
״והוא ריסק אותי כדי שהוא יוכל לבנות אותי למה שהוא ירצה. וכל הזמן הוא אמר לי שזה כדי שאני אעמוד על שלי...״

רובין שותק נראה שהוא מצד אחד לא מופתע יוצר מדי ומצד שני מאוד מעורער ממה שהוא שומע, ההבעה הבדרך כלל קשה ושופטת שיש על הפנים שלו מתחלפת באחת אנושית יותר, כזו שנותנת קשב לדברים בצורה יותר אמפתית ורכה. כזו שבן משפחה כמעט קרוב יתן כשיש צורך בקשב. הוא ממשיך לשתוק ניראה שהוא נכון לעכשיו מוכן להמשיך ולהקשיב לראות אם יש דבר מה נוסף שאוון רוצה לפרוק בנושא

אוון שמה לב למבטו האמפתי של רובין היא מחזירה לו מבט אמפתי קל ואז ממשיכה לדבר.
״היו גם גארו שהיתה להם את החוצפה להגיד שאני צריכה להודות לו על איך שהוא חינך אותי... שבזכותו אני חושלתי ונעשיתי מי שאני.
והם לא מבינים שזה בגללו שלקח לי כל כל הרבה זמן להיות מי שאני עכשיו... אם לא הייתי פוגשת את בלו מון, את אסנת, את חברי להקתי... נראה לי שהייתי נופלת להאראנו כבר מזמן״

רובין ניראה סקרן וקשוב כעת. נותן לאוון להמשיך ולספר את הסיפור שלה (אם יש לו המשך)

״יש לי תחושה שאני גם אראה אותו במשימה הזאתי. וזה כי אני הבאתי
את זה על עצמי כשניסיתי לבקש ממנו עזרה לחפש אותה.
הוא אמר שהוא ייגש לזה כשיהיה לו זמן. באמת לא אכפת לי אם הוא עשה את זה או לא- זאת הייתה טעות ליצור איתו קשר...
אני אפילו לא חושבת שהוא מעוניין למצוא אותה. אמא שלי אף פעם לא דיברה עליו, וסורן תמיד נמנע מלענות על השאלות שלי עליה, והוא ניסה לשכנע אותי לוותר כשביקשתי את עזרתו.
מעניין מה לעזאזל קרא בינהם...״ היא אומרת ונשענת אחורה. כנראה שזה כל מה שיש לה להגיד על הנושא.

רובין מהנהן "אם אומר לך שאת בוודאות הולכת לפגוש אותו במהלך החיפוש אחרי אמא שלך איך זה גורם לך להרגיש?"

״תסכול״.
בפעם האחרונה שדיברנו אני ריסקתי המון רהיטים בבית שלי. הייתי רוצה להגיד שאני אוכל לפנות אליו בקור רוח אבל אני בספק אם אני אוכל לעשות זאת. הוא פשוט יודע איך לעלות לי על העצבים״

"ואת לא מרגישה שאת סוחבת על הגב שלך נטל בדמותו?" הוא שואל ועוצר את המשך המשפט

היא מהנהנת
״זה קשה להוריד נטל כמוהו אחרי שנים של שכנוע שהוא כל מה שנשאר לי״