29.9, הכל אני יכול בחופש הגדול

"שוויץ? קטע, לא חושבת שהייתי שם... איך שם? קר?"

"כן. בהר פרא במיוחד. הקיירן נמצא על פסגת הר וילדהורן, בגובה יותר משלושה קילומטרים. והוא מוקף בקרחונים." פרי הרוח מספרת, קולה מלא אהבה לקיירן שממנו באה.

"זה נשמע מאוד קר. אבל רואים שאהבת להיות שם... איך את מסתגלת לשינוי? מסתדרת?"

"כן. אמרתי לך, אני אוהבת את ישראל." פרי הרוח עונה בלי היסוס. "אני מרגישה שייכת לכאן."

"מגניב. אני אפילו לא כל כך בטוחה שאני מרגישה שייכת כאן אחרי כל כך הרבה זמן... זה קול רצח שאת ככה אחרי חודשיים משוויץ."

פרי הרוח נראית מעט מבולבלת. "מה זה 'קול' אני יודעת. אבל רצח זה טוב בהקשר הזה?"

"אה, כן. בא לך קורס סלנג מזורז או משהו?"

פרי הרוח צוחקת. "זה לא יזיק. סבתא שלי לימדה אותי עברית בעזרת ספרים ישנים, ואני לא מדברת עם בני האדם כאן יותר מדי, אז יש הרבה שאני לא יודעת."

"אחלה. אז נעשה לך מזורז.
נגיד- אחלה, סבבה, אוקיי, פנאן: אומרים דברים דומים במשפט. תגובה חיובית כללית כזאת. משהו שהוא טוב או בסדר.
אחושרמוטה, רצח, בטירוף, לאללה: זה דברים שאומרים על תיאור כדי שיהיה קיצוני יותר. נגיד, בישראל חם אחושרמוטה.
פאק, כוסאמק, זין בעין, חרא בלבן, קקי על קרקר: זה משהו שאומרים כשדברים הולכים חרא. כמו 'אסור לעשן בקיירן? כוסאמק'. אבל גם 'כוסאמשך' אם מישהו מעצבן אותך.
מתחנגל, מתרומם, אוכל בתחת, מפיל ת'סבון, מנשנש כריות, בוחש בשוקו, מלטף אבוקדואים בחושך, זה הומו.
'אמ'שך' מחזיר באופן קסום כל עלבון שאומרים לך. כאילו מה שאומרים לך, את אומרת 'אימא שלך זה'. זה טוב כי זה גורם לאנשים לחשוב על אימא שלהם רואה אותם מקללים ואז הם סותמים ת'פה."
גבי נראית מרוצה מההסבר סך הכל. היא לוקחת שאיפה מהסיגריה ונושפת עם חיוך קטן.

פרי הרוח שותקת לרגע. יתכן שהיא מנסה לעכל את שטף הקללות היצירתיות, יתכן שהיא מנסה לשנן אותן. כך או אחרת, היא נראית נבוכה.
"אלה הרבה מילים להומו." היא אומרת לבסוף. "מלטף אבוקדואים בחושך?"

"להסביר? בטוחה?'

פרי הרוח מהססת לרגע, אבל סקרנותה גוברת עליה. היא מהנהנת. "כן."

" 'אבוקדו' זה כאילו זין."

"...דווקא אבוקדו."

"זה מאיזה מערכון ישן, נראה לי. עזבי. לסלנג לא צריך להיות הגיון. צריך להיות לו זרימה- ובמקרה הטוב קונטקסט אבל לא חייבים. את יודעת כמה קללות פשוט המצאתי יום אחד וכולם היו כזה 'seems legit'?"

"מהמ." היא תגובתה המלומדת של פרי הרוח.

"בכל מקרה, תרבות מקומית זה חשוב אם את רוצה להשתלב בשטח. זו דעתי לפחות. בטח זה קשה להיות חבורת ח''ולניקים באמצע הארץ."

"אני מניחה שאת צודקת, אם כי בני אדם מפחדים ממני בכל אופן. עדיף לתת לאנדרדוג לדבר איתם."

"טוב, כן. למרות שלא נראה לי שגם הוא ממש משתלב בנוף עם החליפה המפגרת הזאת." היא צוחקת. "את יודעת. יש דרכים לנגוד את זה."

"את השפעת הזעם? כן." פרי הרוח נראית מהורהרת לרגע. "אולי כדאי שאתעמק בנושא."

"זה נושא מאוד מעניין, ואת האמת שדי כיף. לפני כמה שנים למדתי מתנה שגרמה לחיות להפסיק לפחד ממני. פתאום לקבל מחדש את האופציה לחיות מחמד היה אחד הדברים המדהימים."

פרי הרוח מחייכת. "זה נשמע נפלא."

"יאפ. עכשיו יש לי זוג חולדות מתוקות ולא הייתי יכולה להיות מרוצה יותר. אם מתישהו את מעוניינת ללמוד, דברי איתי."

פרי הרוח מהנהנת. "זה יכול להיות נחמד... חיות אף פעם לא אהבו אותי."

"וואלה? גם לפני השינוי?"