11.10, כולנו חוטאים

במתחם המזבחות של הקיירן, בפיזי, גארו רוכנת על ברכיה מול המזבח של חד הקרן. בהומיד, מדובר בבחורה צעירה שלבושה בבגדים כפריים שנראה שנתפרו ביד, גם אם ביד מיומנת - חצאית כחולה ארוכה וחולצה לבנה. שערה הארוך אסוף בצמה, והיא מדברת אל חלל האוויר. מי שמתקרב אליה ישמע אותה אומרת "...שיא ישראלי - באירוע נאספו יותר מ1500 תרומות דם תוך 12 שעות."

מאחוריה זאב שחור, גדול מאוד, פרוותו בגוון מט ועיניו אדומות. הוא מתיישב, דומם, מקשיב. מסתכל. הוא לא מפריע באקט הזבח.

הגארו ממשיכה לדבר זמן מה. נראה שהיא מספרת לחד הקרן חדשות משמחות - סיפורים על מעשים טובים שאנשים עושים למען אחרים ולמען הסביבה. לבסוף היא קמה והולכת לכיוון מגורי הקיירן.

ואז היא נתקלת בזאב שלהלן.
הוא מביט בה במבט בוחן משהו. "עוקד החטאים, פוסטרן פילודוקס לאדוני הצללים.", הוא פותר בקלילות.

קצת במרחק באיזור מזבח רוחות האבות (כל עוד זה שטח מאושר לאורחים, אחרת הוא לא שם) יש דמות אנושית גדולה במדי חייל בריטי מעוטר. המדים נראים כמו שילוב בין א' למדי ב', יותר כמו מדי ב' מכובדים. הוא מצדיע בעוד שהשיחה תופסת את אוזנו והוא מביט כרגע.

(חצי קלאץ' בזמינות)

"פרי הרוח, גליארד צעירה לילדי גאיה." היא מציגה את עצמה. "בטא ללהקת שבת אחים, ילדיה של אם המדבר."

לאחר הצגתה, נעמד מישיבתו, ומרחרח. שפת גופו מרתיעה משהו, וברור לכל שהוא אומד אותך.
"רך.", הוא פוסק לבסוף

פרי הרוח עומדת זקופה, לא נרתעת. שפת גופה לא משדרת התרסה, אבל גם לא פחד.
"רך?" היא שואלת.

'החייל' מתקרב לשניים מכיוונו של הזאב השחור, "גם אני חשבתי ככה" הוא אומר עם זיק של חיוך קליל ומעט מתנשא (הוא גבוהה ורחב מאוד, יותר מאדם ממוצע).

"שערי שמיים, קול תרועה, גליארד בוגר לפיאנה" הוא מציג את עצמו לזאב ומניח יד מאוגרפת על הלב כסימן כבוד למי שאינו מסוגל ללחוץ יד.

הוא מביט מחדש בבת האנוש "לורד צ'ארלס אדמונד ליאופולד רוטשילד, הויקונט הראשון לאיי האדם, אביר הכתר האנגלי, שערי שמיים, קול תרועה, גליארד בוגר לפיאנה" הוא קד קלות לעלמה.

שפת גופו משדרת אישור וקמצוץ תסכול - הוא ממש משוכנע שהיה ברור בפעם הראשונה.
"סיפרו ילדי גאיה בספט - קשוחים, ואגאתון אלפא נועז. נראית... רך. לא כמו סיפרו."
לצ'ארלס הוא נד בכבוד, מעט מתרשם. השם נשמע לו מוכר, "עוקד החטאים, פוסטרן פילודוקס לאדוני הצללים."

"יש עוד אחת, נראית רך. שואלת, מתעצבנת מהר, נרגעת ושואלת עוד הרבה. מחלקת מזון ושתייה, מאוד אוהבת חרקים, רגישה לביקורת על המזון ושתייה. גם מאוד שונה ממה ששמעתי על ילדי גאיה כאן מתדמיתו של אגאתון".

פרי הרוח משיבה לקידתו של הפיאנה בקידה קטנה משל עצמה. "מרתה בוסהרט, פרי הרוח, גליארד צעירה לילדי גאיה, בטא ללהקת שבת אחים, ילדיה של אם המדבר." היא חוזרת על הצגתה למקרה שלא שמע, ואז פונה לאדון הצללים ואומרת "רושם ראשוני יכול להטעות. אתה מוזמן לבחון בעצמך את מידת הרכות שלי."

הוא נראה מתעניין, חושב ולבסוף אומר, ״אורח עכשיו. בעתיד.״, משפת גופו ניכר שאינו מתכוון למכות.
״בספט?״, הוא שואל לכיוון השניים

"כן, לא בזה. אורח כמותך באופן מסויים". נראה שמביט במרתה לתשובתה מכיוון שעוקד החטאים כבר הכריז.

"עדיין לא." עונה פרי הרוח, שנראה שתשובתו של עוקד החטאים להזמנה למכות סיפקה אותה.

"כמה זמן פה ורוצה?"

"שלושה חודשים." פרי הרוח אומרת. אין שמץ של תלונה בקולה.

לפרי הרוח אולי אין תלונה אבל צ'ארלס מגיב כמופתע מרים גבה בעודו מכריז בפשטות, "מאוד מוזר"

הוא נד באיטיות לתשובותיהם לשאלתו, ניכר כי צפה את תשובתו של צ'ארלס עוד מראש. להבעת שביעות רצונה של פרי הרוח הוא.... מחייך? חיוך זאבי, מלא שיניים.
"שלושה ירחים. המון. טוב. איך טריטוריית ישראל?", הוא מאשר לעצמו.

"לחברי הספט יש את השיקולים שלהם," פרי הרוח עונה בפשטות לתמיהתו של שערי שמים, בהשלמה מלאה של מי שבטוחה שהכל יקרה בזמנו הנכון. "ישראל נפלאה." היא עונה לעוקד החטאים. "אם אתה שואל על המצב בארץ מבחינת איומים, אני ממליצה לפנות לאויב התולע. אתה מעוניין להצטרף לספט?"

"בודק. חושב כן."

פרי הרוח מהנהנת ואומרת "מצוין. מאין באת?"

"עיראק. רומניה. ליטה.", הוא עונה, "את?"

"שוייץ." היא עונה.

"למה ספט ישראל?"