20.11, גליארדים מגלגלים פירות

בשעת ערב מוקדמת יושבת לה גליארדית על סלע, בידיה ספל מהביל ובתוכו חליטת צמחים. היא מביטה בעננים ומפזמת לעצמה מנגינה עליזה.

לא רחוק משם, מטייל לשמחתו אבן מתגלגלת. הוא ממלמל שיר שמח עם פזמון על מוות המוני, ומדי פעם הוא עוצר ובודק משהו במכשיר הסלולרי החבוט שהוא שולף מכיס ימין של הקילט הירוק שלו.

הוא נעמד זקוף ונמתח באנחה, עיניו סוקרות את הסביבה, כשהוא רואה את פרי הרוח יושבת על סלע, לא כל כך רחוק ממנו. הוא מביט ימינה ושמאלה וכשהוא לא רואה שמישהו ניגש לשבת איתה, הוא מתקרב בקצב רגוע, אבל בהחלט לא בשקט.
"היי. פרי הרוח, לא?"

"נכון. אבן מתגלגלת?" היא שואלת. היא נראית ידידותית למדי. יש משהו כפרי במראה שלה, והחצאית והחולצה הארוכות שהיא לובשת עושות רושם של בגדים שנתפרו ביד.

"כן!" הוא נראה מעודד מזה שהיא זכרה את שם המעשה שלו. "אם אני זוכר נכון, את גאליארד. את במקרה יודעת אם יש פה באיזור מפגשים בין גאליארדים מדי פעם? להחליף סיפורים או לשיר. להכיר טקסים או מופעים? אני לא כזה טוב, אבל אם אני לא אשתתף אני לא אלמד. אז קיוויתי למצוא משהו כזה, פה."

"בדרך כלל עושים את זה במוטים, אבל המוטים כאן...
עמוסים." גארו אמפתי כנראה יבין שזו דרך מנומסת לומר 'כאוטיים לחלוטין'. "ולא תמיד יש לגארו פנאי לעצור ולהקשיס לסיפור או שיר טוב... אז מפגש נפרד יכול להיות נפלא."

פניו נופלות קצת. "המממ. טוב, אני לא מכיר אף אחד פה עדיין, אז נראה כבר בקשר לזה. לא נורא. תמיד יש לגליארד מה לעשות.
אגב, מה זה המשקה שלך? מריח טוב..."

"חליטת צמחים - רוצה לנסות?" היא מציעה ומושיטה לעברו את הספל.

"כן, בבקשה!" מנסה שלוק שניים, לאט. "הממממ. טעים. מה זה? ומאיפה משיגים עוד?"

"נענע, מרווה ועוד כל מיני צמחים מקומיים - יש צנצנת במטבח במגורים."

"אוו... מגניב. יש לי עוד הרבה דברים לטעום פה. ניסיתי להבין כמה סוגי אוכל יש פה מקריאה באינטרנט, אבל הלכתי לאיבוד מרוב סוגים.
אבל לפני שאני אנסה ללמוד מה יש לאכול פה, אני צריך להכיר את הגארו פה. אני מתנצל אם התפרצתי לך לאמצע משהו, אבל אם יש לך זמן, אכפת לך לשבת לקשקש קצת? בין גאליארד לגאליארד..."

"בשמחה!" עונה פרי הרוח בחיוך וזזה הצידה לפנות מקום על הסלע שלה.

"תודה!"
הוא מתיישב על הסלע ונאנח לכמה שניות ארוכות. "לפעמים אני תוהה אם היה עדיף להיות חרדון. סלעים חמים זה כל כך נעים. אולי אני צריך ללכת לספא."
בקבוק ויסקי זול צץ לו ביד (לא קסם, יוצא מהכיס) "שלוק?" הוא מציע למרתה גם ולוקח לגימה פצפונת.

"מאז שהפכתי לגארו הרבה יותר קשה להשתכר. לא שזה מפתיע אותי, ברור לי למה גארו שותים כמו שהם שותים בבלטיין וכאלו. לא מרגישים את זה אחרת.
אז, פרי הרוח. קיוויתי להכיר את הלהקות והגארו השונים בארץ. ויש לי הרגשה שיהיה כדאי להתחיל ממך ומהלהקה שלך. את נראית כמו גארו מעניין, עדיין לא עליתי על למה."

פרי הרוח לוגמת לגימה קטנה מהויסקי, מודה לו ומחזירה לו את הבקבוק. היא מחייכת כשהוא קורא לה מעניינת ונראה שזה מחמיא לה. "יש משהו שרצית לשאול, או שאתה מעדיף שפשוט אספר לך קצת עלינו?"

"אני אשמח לשמוע מה שאת רוצה לספר, כי זה מלמד המון בעצמו. במיוחד על גאליארד" הוא נראה שמח מהכיוון שהשיחה הולכת אליו.

פרי הרוח שותקת לרגע, חושבת איך להתחיל. "ובכן. אני הבטא של להקת שבת אחים, ילדיה של אם המדבר. האלפא שלנו הוא אנדרדוג, רגבאש צעיר למהלכי הזכוכית, והאומגה הוא לא מסתכל למטה, אהרון צעיר לילדי גאיה. הטריטוריה שלנו נמצאת על גדת ים המלח, בעין גדי. התלהקנו לפני כשלושה חודשים ביוזמתה של האלפא הראשונה שלנו, תחיית הירדן, תאורג צעירה לאוקטנה, שעזבה את ישראל מאז. אחיה הגדול השתנה מאוחר, במפתיע. כמוך." היא אומרת בחיוך קטן. "והיא נדרשה לחזור לאמריקה לעזור בחינוך שלו."
היא עוצרת, מאפשרת לאבן מתגלגלת לשאול שאלות אם יש לו כאלה.

"וואלה? עוד גארו שהשתנה בגיל 40 ככה? אולי כדאי לי להכיר אותו.
אם כי בהתחשב בזה שהוא לא בסביבה, לא חושב שיצא לי. יש פה מספיק גארו להכיר. למה עין גדי? אף פעם לא הייתי שם. המליצו לי לבקר, אבל, בהקשר תיירותי." הוא נראה מרותק ומביט במרתה בתשומת לב, לא לפספס מילה ממה שהיא אומרת.

"הוא בן עשרים, אני חושבת. אבל התכוונתי שהוא השתנה בעקבות... הפעולה של מגיני מגדל צדק?" נשמע שהיא לא עד הסוף בטוחה מה קרה שם, בעצם. "בכל אופן, תחיית הירדן התיישבה בים המלח לפני שהגענו לישראל - האזור סיקרן אותה - ואנחנו הצטרפנו. אחרי כל מה ששמעתי על הפעילות של תאגידים שפוגעים בים המלח ציפיתי למצוא מקום מוכה אורגת, אבל כרגע הבעיה העיקרית שלנו היא דווקא זיהום פרא. למרות שגם בתאגידים נתחיל לטפל בקרוב." היא אומרת בציפיה של זאב משחר לטרף.

העיניים שלו מוארות בעניין כשהוא שומע על עוד גארו שהשתנה בעקבות הפעולה של מגדל צדק. "אני ממש מופתע מזה שאף אחד לא יודע מה קרה שם בדיוק. אני חושב שזה צריך להיות הסיפור הראשון שאספר פה.
My origin story."
נראה מהחיוך הקטן שלו שהוא מרוצה מבדיחה של עצמו.

פרי הרוח משיבה לו חיוך. "רעיון טוב. אשמח לשמוע אותו כשתספר."