13 בדצמבר, קיירן, אנדרדוג ושלשלאות מנופצות

בערב שישי אנדרדוג מסייר בקיירן עם הרובה שלו. הוא עדיין נראה מעט חלוש וחולה אך נראה שמצבו משתפר. חיוכו הרגיל נראה עייף מתמיד. האם הוא יפגוש בשומרת האדמות החדשה?

יפגוש, אין ספק. למרות לילה בלי שינה, היא נראית רעננה ובמצב רוח סביר כשהיא בוחנת מה שנראה מאוד כמו שטח אדמה ריק מאחורי המגורים. היא מרימה ראש מספל תה של חצי ליטר כשהיא שומעת מישהו מתקרב. "אה, אנדרדוג. מה שלומך הבוקר?"

"הא, שלשלאות מנופצות, טוב לראות אותך. היה יכול להיות יותר טוב... אבל מניח שסך הכל בסדר."

"השילוש לא מאוזן, גאיה עוד סובלת, עד שזה ישתנה תמיד יכול להיות יותר טוב. אבל, שיפור זה נחמד. אתה לא חוזר לטריטוריה שלך? לא שאני מנסה לגרש אותך, אבל היה לי הרושם שלא היית שם במשך תקופה."

"מניח שאחזור עוד מעט. טיפה מפטרל בקיירן קודם, בכל זאת מגן. עבודה היא עבודה, בכל זאת - וחשובה, ללא ספק."

"אין ספק. אולי תוכל לתת לי נקודת השקפה נוספת על מה שאני מנסה לתכנן כרגע בתחום ההגנה - משתיק היער הציע אתמול לחפור תעלה להגנה כדי שהשפמנונים לא יהיו מוגבלים להגנה רק מהצד של הנהר. אני מנסה לחשוב איפה זה יהיה יעיל והאם זה יהיה חכם." היא מסמנת לשטח הריק. "מה דעתך?"

"אני מתנצל על הבורות, אבל מה היכולת ההגנתית של השפמנון?"

"בתוך הנהר, הם אוכלים תולע. כמו שגילינו, כשנגמר התולע הם אוכלים גם את כל שאר מה שהם מוצאים, וכל אחד מהם בגודל שלי בערך, ואגרסיבי כמו שתיים ממני. בזמן האחרון הם גם למדו לזרוק פרץ אנרגיה חודר שיריון כהתקפה משופרת. הם מאוד יעילים."

אנדרדוג מביט בה בפליאה. "ובכן, נשמע שהם אכן מאוד יעילים. המממ... ובכן, אני חושב שחפירת תעלה תוכל לסייע בהחלט - אבל צריך לדאוג שהכוח שלהם לא יופנה נגדינו בעת קרב."

"יש להם עסקה איתנו והם גאייאנים, אין סיבה מהותית שהם יפנו נגדנו אלא אם ישתלטו עליהם מצד האויב, ובמקרה כזה יותר סביר שהם יפעלו להפנות את הגארו אחד נגד השני, כמו שעשו בקרב שבו קול מרום ומוצא אחרון נהרגו."

"אני סומך עליך בעניין, רוחות לעולם לא היו הצד החזק שלי. כן הייתי מתייעץ עם סופרוסין ונועד לגדולות בעניין, נראה לי שמאחר והם שניהם תיאורג'ים ובעלי תפקידים חשובים בקיירן הם ידעו יותר מה נכון ומה לא."

"הם אלה שהביאו לכאן את הרוחות במקור, עד כמה שאני יודעת. אבל כן, כמובן שאני גם אתייעץ איתם, תקשורת זה חשוב."

"תקשורת היא הבסיס להכל, לפי דעתי. ספט, או שבט, או להקה, שאין בתוכה תקשורת טובה, סופה להיכשל ולמעוד."

"אין ספק." זו הרמה להנחתה ודימפנה לא מאחרת לנצל אותה. "אתה וחופש, עדיין בבעיה? או שפתרתם את זה במכות והסתדרתם?"

הוא נאנח אנחת עצב. "לי מעולם לא הייתה בעיה עם חופש, שלשלאות מנופצות. להיפך, אני ניסיתי לסייע לה... קיויתי שבכך שנשארתי, היא תראה שקיימתי את ההבטחה שהבטחתי לה בלילה ההוא, כשרצנו ביחד אל המתקן ההוא - הבטחתי לה כי לא אעזוב אותה לבד במתקן הזה, שאוציא אותה משם. אני אלך למרחקים גדולים מאוד כדי להגן על חברי, גם אם זה אומר... למכור את עצמי לאורגת, בלשונה. שתקרא לי אורהה, לי לא אכפת, עלבונות כאלו לעולם לא פגעו באף בן שבט שלנו. אבל העובדה שהיא חושבת שמעלתי באמונה... שניסיתי לפגוע בה..." הנושא לחלוטין נראה קשה עבורו.

"שמעתי רק חלקים ממה שקרה לכם שם, אני לא בטוחה איך ולמה היא חושבת שניסית לפגוע בה. מצד שני, אני לא יכולה להכחיש שאם היו שמים אותי בכלוב שלושה ימים, התגובות שלי לא היו רציונליות בשום צורה." ההבעה שלה נייטרלית אבל הקול מביע סוג של גועל. "מצד שלישי, נראה לי שאתה יצאת פגוע יותר ממנה מהאירוע."

"ניסיתי להוציא אותה משם מהר יותר, אבל לא איפשרו לבן הדם שלי להיכנס לטריטוריית עין הסערה. הם העדיפו לשחרר אותה בעצמם... לא יכולתי לשלוט בהחלטות של הדרון, ומאבק בו היה מוביל לתוצאות יותר חמורות. אני עשיתי מה שהייתי צריך לעשות. שילמתי את המחיר על כך, אין ספק, גם בבריאותי וגם בחבריי - נותר רק לקוות שזה היה שווה את זה."

"יש רגעים שבהם ההלחטה לא להלחם היא הקשה אבל גם הנכונה יותר. אני מקווה שתצליחו להגיע להסכמות בעניין בהמשך, זה לא בריא לגרור ככה סכסוך מול גארו לאורך זמן." זה לא נשמע כמו נזיפה אלא כמו עצה סימפטית.

"כמו שאמרתי, לי אין כעס כלפיי חופש. אני מקווה מאוד שנוכל ללבן את העניינים בינינו."

"אולי נמצא לכם איזו ריצה משותפת לקירוב הלבבות. דוד סיפר במוט משהו מוזר על מפלצת שאוכלת תיירים במפרץ אילת שאני רוצה לבדוק. בכלל, לא הייתי באילת כבר יותר מדי זמן והעיר הזו פצצה מתקתקת שמישהו צריך לשים עליה עין. רוצה לבוא?"

כאשר היא מציינת את אילת הוא מרים מבטו אליה. "שמעתי דברים לא טובים לגבי העיר הזו. ערפדים, פיט רקדני ספירלה, פומורים... מצד שני הטריטוריה שלי קרובה לשם יותר משל שאר הלהקות. אני אשמח להצטרף."

"טריטוריה, לא ממש פיט עד כמה שאנחנו יודעים. אבל כן, אילת די עונה להגדרה של hell-hole. מצד שני, יש שם אוכלוסיה גדולה של בני דם שמגינים על עצמם כמיטב יכולתם, ועד שתתיישב שם להקה כדי לנקז את כל החרא, צריך מדי פעם לקפוץ ולוודא שהכל שם לא עומד להתפוצץ בטווח זמן מיידי."

"מאוד כדאי. אני עומד לרשותך. את מי עוד גייסת לעניין?" הוא ישאל ברצינות.

"דם ואפר, ומכה ניצחת." היא עונה. "דם ואפר רץ באילת לפחות אותה כמות פעמים שאני רצתי, ובחלק ניכר מהריצות האלו היינו ביחד. מכה ניצחת בא איתנו בפעם הקודמת שביקרתי שם, לפני חודש וחצי, חודשיים ככה. דם ואפר יודע הרבה על ערפדים, שהם האיום העיקרי שם, ומכה ניצחת מאוד טוב בלהתמודד עם איומים. ועכשיו אני אשאל גם את חופש אם היא מעוניינת."

"רצתי עם שניהם, גארו מאוד ראויים. אני מקווה שחופש תסכים להצטרף לריצה." הוא יאמר. "ידוע בדיוק מה אנחנו מקווים להשיג שם? עם מה נתמודד? שאדע להכין את עצמי בהתאם לכך."