ה6 בינואר, קיירן, חופש ואנדרדוג

בשעת הערב אנדרדוג המסייר בקיירן יחפש את חופש. נראה שחיוכו מלא הביטחון והחביב עדיין על פניו, אך ניכר כי יש משהו ברצונו לשאול.

אפשר למצוא אותה מחוץ לבון, מדברת עם מישהו בטלפון ומעשנת. כשהיא רואה את אנדרדוג מתקרב (סביר להניח, הרבה לפני שהוא רואה אותה) היא ממלמלת לטלפון:
"אני חייבת לעוף סיידי. או שתוציאו את המים משם או שתתקשרו למושיק. בכל מקרה תסמסי לי מה קורה ואם נור מנסה לגעת בעראק תני לו כאפה בשמי. תודה מאמי. ביי."

"חופש!" קורא אנדרדוג לעברה בחביבות. "טוב לראות אותך פה. אוכל לגנוב דקה מזמנך?"

"בכיף." אומרת גבי, מתעסקת עם הטלפון שלה קצת, ומציגה לו טיימר של דקה שמתחיל לרוץ.

הוא נאנח. "אולי זה ייקח יותר מדקה. רציתי להודות לך על העזרה בריצה. אני מבין שיש לך כעס כלפי עדיין על מה שקרה. ואני רוצה לכפר על זה."
הוא יעשה עצירה קטנה. חיוכו הקל נמחק מפניו. "אני רציתי לדעת... מה קרה לאותו אחד... ש..." הוא מיישר את מבטו לעיניה. "שרצח את אימך. המשטרה תפסה אותו? הוא עדיין חי?"

המבט שלה נשאר בערך באותה ארשת לא מעוניינת לאורך דבריו, עד השאלה. נראה שהיא מאוד מפתיעה אותה.
"למה אתה רוצה לדעת?" היא שואלת חזרה בחשדנות.

"כי אני לא מאמין שהוא עדיין מת. אני לא חושב שהוא קיבל את העונש שמגיע לו. ואני חושב שזה רק יהיה הוגן לעזור לפילודוקס לבצע את מה שצריך לבצע - לתפוס את החלאה הזו ולתת לו את מה שהוא צריך לקבל." הוא יאמר ברצינות רבה. "אני חושב שאוכל למצוא אותו."

היא עוצרת את הטיימר.
"המשטרה תפסה אותו באותו הלילה. היה משפט וזה אבל לא הייתי באיזור. הוא היה בכלא, אבל אולי הוא כבר השתחרר. לי אין מושג, זה בטוח."

"את חושבת שזה מספיק?"

"תגיד אתה פאקינג צוחק עלי? הוא מתקיים. הוא יכול לצחוק ולאכול ולהיות חופשי יום אחד. היא מתה תחת השלטון טרור המזדיין שלו ואף פעם לא תחזור. ברור שזה לא מספיק."

"אז תני לי לעזור לך למצוא את המזדיין הזה ולתת לו את מה שמגיע לו."

היא נאנחת, ולוקחת שאיפה מהסיגריה. מבטה מתחיל לדעוך חזרה למבט האפור, העצבני, הלא מעוניין.
"תקשיב. אתה מזיין בשכל. ברור שזה אי צדק, אבל זה אי צדק בן שש שנים. זה נגמר. אין מה לתקן, אין את מי להציל. אם יש לך קוצים בתחת לך תעשה משהו לגבי הפליטים הסודנים שמתים מקור מטר מהטריטוריה שלך."

"את טועה אביגיל. זה נכון, אמא שלך כבר איננה - אבל היא לא תהיה האחרונה שהוא יהרוג. מי יודע? אולי הוא כבר הרג עוד. את יכולה להמשיך לשחק אותה קשוחה, או שאת יכולה לעשות את מה שנכון. רצית שאוכיח לך שאני גארו? אז בואי נצוד."
הוא מרכין ראש ואז נאנח לרגע. "אני יודע איך זה לאבד משפחה. משפחה שאתה אוהב. הבחירה בידיים שלך." הוא מסתובב ופונה ללכת.

יש רגעים ארוכים של שתיקה... אך לבסוף קול עוצר אותו.
"נתנאל יחיעם. זה השם שלו. רק... תראה מה אתה מצליח למצוא במחשב או משהו. טוב?"

הוא ירשום לו את השם על פתק ויפנה לגבי. הוא יהנהן אליה עם חיוך עצוב על פניו. ואז, לאחר שתיקה רועמת יותר מכל מילה שהראגאבש חד הלשון יוכל להוציא מפיו, הוא יסתובב וילך.