17.1, וַיְהִי אוֹר

בלילה, כשההתכנסות הטקסית נגמרת ורוב הגארו מתחילים לחזור לטריטוריות שלהם, פרי הרוח שוכבת בלופוס תחת עץ, עיניה חצי עצומות. היא נראית מותשת.

אור ראשון גם נראית מאוד עייפה. היא בדיוק קמה ממקומה והתחילה ללכת לכיוון הבקתה אבל היא עוצרת כשהיא רואה את פרי הרוח. "היי, איך את?"

"עייפה. את?"

"גם כן. איך את מסתדרת עם הכל?" היא צונחת על הרצפה לידה ומכניסה את הידים לפונצ'ו כדי להתגונן מהרוח.

"בסדר. היה מוט טוב. אבל עושה הרבה, עכשיו לנוח."

"לנוח זה חשוב. והיה מוט עמוס." היא מפהקת.

"כן." היא שותקת לרגע, ואז רוטנת "צריך לשחרר משפחה שלנו."

"כן. אם אני יכולה לעזור איכשהו אני אעשה את זה. ההתקפה הזאת הייתה קשוחה."

"שאלתי גרינפינגרס, אמר לא יכולה לעזור. לא מבינה אורגת." נראה שזה מתסכל אותה. "אמרתי להגיד לי אם יכולה לעשות משהו אחר."

"אני אדבר איתו למרות אני לא מאמינה שיש לי איך לעזור יותר מידי לצערי"

"לא צריך בני דם שומרים פה." רוטנת הזאבה. נראה שהיא משתדלת להישאר רגועה. "נועד לגדולות אומר הם מחליטים, הם רוצים לעזור. מבינה. אבל לא טוב."

"אני רואה את הערך בזה, אבל צריך להגן עליהם יותר. דברים כאלה לא יכולים לקרות."

פרי הרוח מנידה בראשה במה שנראה כגרסה זאבית להנהון. "צריך לשמור על משפחה. הכי חשוב."

"אכן חשוב" היא אומרת אבל נראה שאין בה את הלהט שיש לפרי הרוח בנושא.

"יש בני דם פה?" פי הרוח שואלת.

"לי? לא, אין לי בני דם בכלל"

"ספק של אמת אמר לי להקה שלו זה משפחה שלו."

"הלהקה שלי נהדרים." היא אומרת עם חיוך קטן. "בלהקה לסופרוסין ואגאתון יש בני דם. ויש את המשפחה של אבן מתגלגלת, אבל אני לא בטוחה כמה זה נחשב."

פרי הרוח נוהמת. נראה שהנהמה נפלטת לא מרצונה.

אור ראשון נוהמת בחזרה, נהימה של אזהרה.

פרי הרוח מיד מרכינה את ראשה, שפת גופה משדרת כניעות. "סליחה. אני... אני לא מבינה."

"הוא עשה את מה שהוא היה צריך לעשות בתור בן דם, ובסופו של דבר, הוא אכן דאג לחזק את האומה."

"כן. הרבה גורים זה טוב. אבל..." היא נתקעת. יש דברים שאי אפשר לבטא בלופוס. היא משתנה לגלאברו וממשיכה, עדיין יושבת על הקרקע. "הוא הביא הרבה ילדים חזקים והאומה צריכה כאלה. זה נכון. אבל אני לא מבינה איך אפשר פשוט לנטוש אותם. איך אפשר... לא להרגיש כלום. אני מוכנה למות למען הילדים שלי. ולא, זה לא אמור להיות שונה אצל גברים. אבא שלהם מוכן לעשות את זה באותה מידה."

"אני לא חושבת שאת במקום כלשהו לשפוט. את לא מכירה אף אחד מהכיוונים בסיפור הזה ואת מתרבות אחרת."

פרי הרוח מהנהנת. "רציתי לדבר איתו על זה ולא הספקתי. אני רוצה לשמוע את העמדה שלו. אני רוצה להבין."