17.1, וַיְהִי אוֹר

"הגעתי ממקום שזה היה מוזר אם היו לך שני הורים מתפקדים, זה לא קרה הרבה."

פרי הרוח שותקת לרגע ארוך. לא קשה להבין שהיא חושבת שזה נורא. "כולנו הגענו ממקומות שונים. חינכו אותי לא לשפוט אחרים - אני לא פילודוקס ולא אלוהים. אבל זה לא תמיד קל לי. אדבר איתו, לא טוב לשמור דברים בפנים."

"הוא מסביר את זה טוב, וכאילו זה לא שיש לו יותר מידי מה לעשות עם זה כרגע בכלל"

"ללמוד. הוא אמר בעצמו שהוא רוצה ללמוד."

היא חושבת כמה רגעים ועונה "ללמוד לא משנה את העבר. אבל העבר לא משנה. אם אתה חי בדברים שקרו אין לך איך להתקדם קדימה"

פרי הרוח מנידה בראשה לשלילה. "אי אפשר להתקדם באמת בלי ללמוד מהעבר."

"ועדיין אין טעם לדוש בזה יותר מידי. אם הייתי מתמקדת בעבר שלי במקום לראות איפה אני עכשיו, לא הייתי כאן היום"

"גם אני לא." פרי הרוח מסכימה. "אבל אסור לשכוח. העבר שלנו הפך אותנו למי שאנחנו היום. וכמו שבני אדם נוהגים לומר - מי שלא לומד מההיסטוריה, סופו לחזור עליה."

"יש דברים שאי אפשר לשכוח" היא אומרת ומיישירה אליה מבט "אבל דברים מסויימים עלולים להפוך לחולשה ואני לא מוכנה לתת לזה לקרות".

"זה טוב. אנחנו חייבים להישאר חזקים."

"ולכן אני לא מתמקדת בעבר" היא אומרת בחיוך, מוכיחה את הנקודה שלה.

"לא אמרתי שצריך להתמקד בו." פרי הרוח אומרת, אבל היא משיבה לה חיוך.

"להשקיע זמן בלנסות למצוא אותו אם זה לא רלוונטי זה להפסיד זמן שיכולתי לעשות בו משהו מועיל, כמו להתאמן"

"את מתכוונת למורשת שלך?"

"אין לי. אבל כן, כמו ששמת לב אני לא דם לשבט שלי בדיוק"

"זה חלק מהסיפור שלך." פרי הרוח אומרת. "אבל יש הרבה דברים דחופים יותר לעסוק בהם, את צודקת. וזו בחירה שלך אם לעסוק בזה ומתי."

"מה שזה לא יהיה זה לא משנה, אני לא רוצה קשר לזה אני חושבת."

פרי הרוח שותקת לרגע ואז חוזרת "בחירה שלך."

"את משושלת, נכון? זה שונה"

"כן. במובנים מסוימים יש לזה פחות משקל אצלנו מבשבטים אחרים. גארו טהור דם או גארו שאומץ לשבט, כולנו אחים. אבל כמו שאמרתי, זה חלק מהסיפור שלי."