מה דפוק בכם? 26.1

קיאן מחפש את גבי. הוא נושא עליו גרזן, שריון ופלאסק. פרצוף ידידותי אך ניכר עליו משהו חמוץ.

אפשר למצוא את גבי באיזור האורחים, מבשלת על גזייה. ריח נעים של קפה ממלא את האוויר

"שלום," קיאן אומר לה, "וויסקי?" הוא מציע מן הפלאסק.

"היי." גבי מחייכת אליו, נראה שהיא שמה לב אליו מגיע. "תודה! כאילו, באופן מסורתי לא נהוג לחזק קפה בוץ, אבל אני מוכנה להתנסות אם אתה מוכן." היא צוחקת, ומושיטה יד לעבר הפלאסק.

קיאן מהרהר לרגע אם הדבר יחלל את הפטיש, "טוב." הוא מביא לה.

"קול." 
וחופש שופכת קצת קפה אל תוך הפינג'אן, לאט לאט, תוך כדי שהיא מסובבת את הסיר בעדינות. אז היא לוקחת שלוק ומחזירה את הפלאסק לטעות לעולם חוזרת. 
"רוצה לשבת? בוא נטעם את זה."
היא מתחילה למזוג את הקפה לשתי כוסות קטנות.

היא תשים לב שנראה שכמות הוויסקי לא פוחתת בפלאסק. קיאן טועם. נראה שהוא נגעל ממש.

גבי טועמת גם. אפה מתעקם.
"כן. זה... לא שילוב טוב. אני מבינה למה המחנך שלי הרביץ לי כשרציתי לנסות את זה בפעם הראשונה."
ואז היא לוקחת עוד לגימה.
"בכל מקרה, איך הולך?"

"בסדר, המצב משתפר." קיאן משיב לה. "כמעט כל המשפחה בבית. בסופ"ש אני יוצא להחזיר את אחותי. למה את לא בספט?"

"עדיין לא מצאתי להקה. ו, לא רוצה לעשות ג'וג'ו רע, אבל כבר יש לי כיוון."

"ג'וג'ו רע?"

"נאחס. ג'ינקס. מזל רע."

"אה." קיאן אומר לה, "טוב, אגלה כשיקרה." הוא משתהה רגע ואומר, "באתי למטרה ספיציפית יחסית. מה הסיפור שלך עם אנדרדוג?"

"הממ. הבנתי. אכפת לך אם אני אשאל קודם, מסקרנות, למה אכפת לך?"

"הוא אח שלי, ללהקה." קיאן אומר את המובן מאליו. המילה להקה מאוד מובדלת. מדגישה כי יש הבדל בינה לבין אח אמיתי

"טוב. זה... לג'יט."
היא נאנחת.
"אני מכירה אותו מכשהוא היה גור. אז הייתי בעדו אבל הוא לא כל כך חיבב אותי. לא מזמן הייתה לנו מחלוקת קטנה בנוגע למה הגיוני או לא הגיוני לעשות כדי לא להיתקע במבצר אורגת יחד עם החברה שלך לריצה. הייתי עצבנית עליו כמה זמן, עכשיו כבר פחות. הסוף?"

"יכולת הסיפורים שלך מעוררת קנאה בגליארדים." קיאן אומר בסרקזם. "והסוף זה בברור לא. כל עוד את הולכת להצטרף לספט הזה."

"סורי, גליארד אני לא. אבל נראה לי שכן הייתי מצליחה לעבוד על מישהו שאני ראגאבש או תיאורג' לכמה דקות לפחות, אם זה עוזר." 
היא מחייכת חיוך מתבדח וקצת עקום, מפייס.
"אל תגיד לו שאמרתי את זה, אבל בינינו, יש לי פינה בלב שמורה למתחנגל הקטן. די בטוחה שהוא הבין עד עכשיו שהוא יכול לעשות לי כמה תרגילים מסריחים שהוא רוצה, אבל כשהוא יצטרך עזרה אני אהיה שם. את האמת שכבר הייתי, אחרי שהוא מת והכל. אתה שואל אם אני אשים את החיים שלי בידיים שלו? וואלה, לא. כי הוא עדיין חושב שמה שהוא עשה היה הדבר ה"רציונלי" לעשות, ואם תהיה לו הזדמנות הוא יעשה את זה שוב. אבל אתה באמת אומר לי שאתה סומך על כל חבר בספט שלך עד הרמה הזאת?"

"לא." קיאן משיב לה בכנות, "יש חברי ספט שאני לא סומך עליהם בכלל, פשוט את ואנדרדוג מערכת היחסים שלכם נראית מוזר. אתם רבים וצועקים אחד על השני כל הזמן וזה נראה חסר פואנטה בסופו של יום. רציתי להבין לעומק על מה מדובר ולחשוב על פעולה מוחלטת יותר שאולי תסיים את זה. אבל אם הכל טוב אז זה פחות רלוונטי."

"רבנו וצעקנו הרבה. הוא היה ממש ילד זין. אבל כמה פעמים אפשר כבר להאכיל אותו מכות בלי שהוא יבין כלום מהפואנטה? 
אז אנחנו מתקדמים. זה יותר טוב עכשיו, נראה לי."

"טוב, שמח לשמוע." קיאן מחייך, נראה שהוקל לו. "אם את תהיו מטומטמים, אני אהיה בצד שלו במנסיבות ברורות ואת תאכלי מכות." הוא מזהיר.

"לא הייתי מצפה למשהו אחר. אבל אל תתערב כל פעם שאני אנשום עליו לא נכון, כן? הוא באמת ילד גדול, הוא מסתדר לבד רוב הזמן."

"כנראה שלא." קיאן מושך בכתפיו, "את גם מכירה את עוקד החטאים, נכון?"

"יאפ. עוד הרבה מלפני, כששנינו היינו גורים בעיראק."

"איך הוא?" קיאן שואל, ניתן לראות שהנושא רציני עבורו. כולו נתמתח להקשבה.