5.3.2020- ניקה ואספלט

לאחר שהיא תסיים לאכול צהריים ולעשות מדיטציה , ניקה תלך לחפש את אספלט. היכן היא תמצא אותו?

בחיפה, בטריטוריה

היא תלך לכניסה של הטריטוריה בחיפה בבירור תראה לא נינוחה בסביבה שבה היא נמצאת
והיא תתקשר בטלפון
״הי אספלט. אני אשמח לדבר איתך עוד קצת ואני מחוץ לטריטוריה״

(אספלט עונה שהוא מגיע ומנתק, לא שואל היכן את נמצאת אלא מסתמך על ידע הרחוב שלו כדי להסיק מהיכן באת כנראה)
ממעבר חבוי בין שני מבנים ישנים שניקה כנראה לא שמה לב אליהם קודם הוא לבוש בג'ינס ומעיל עור, מסתכל לצדדים לראות שלא ושואל בשקט "עקבו אחרייך?"

היא מנידה בראשה.
״האם אתה מעדיף שאני אגיע דרך האומברה פעם הבאה?״

בלי לענות הוא מסמן בראשו שהיא תעקוב אחריו.הם עוברים במהירות דרך מספר מעברים בין בניינים, חלקם נראים מאוד דומים זה לזה ומבלבלים, כנראה בכוונה.
אחרי הליכה מהירה של מספר דקות הוא מגיע לרחבה בין בניינים, שם שוכב חתול.
החתול מביט באספלט בעצלנות, מביט בניקה ואז חוזר למנוחתו. בתגובה לכך אספלט נעצר ונראה רגוע יותר "לא רציתי שנדבר במקום לא בטוח. לא אכפת לי אם את מגיעה באומברה או בפיזי כל עוד לא עוקבים אחרייך."
הוא נשען על אחד מקירות הבטון ושם את ידיו בכיסיו "ברוכה הבאה. אל תדברי עם רוחות בלי אישור, אל תנועי בטריטוריה בלי ליווי חבר מטרופולין, אל תצודי, אל תזמני רוחות ואם את מתה בחיפה, גופתך נקברת בחיפה.
הפרה של אחד מהחוקים יביא לבותך על ידי הלהקה או על ידי כוחות עוצמתיים יותר" הוא אומר כבדרך אגב ואז מוסיף
"אם את חושבת שיש משהו שאפשר לעשות טוב יותר, תציעי, אולי פספסנו משהו. אם את רואה שמשהו נעשה בדרך עקומה, תגידי, אנחנו תמיד יכולים ללמוד"

״תודה על ההסבר ״ ניקה אומרת עם חיוך קטן היא תגיד ותסתכל על הנוף שמסביבה
״טריטוריה עירונית מאוד- גם מהפיזי אפשר להרגיש אחיזת הברזל של הטווה ...״ היא אומרת בטון ממורמר

"ובכן זאת עיר, הטווה פה חזקה מה לעשות..." הוא מושך בכתפיו
"גם כאן יש תולע להלחם בו" הוא מתחיל ללכת מסביב לבניין ומול ניקה נחשף אתר בנייה קטן של בניין שכנראה נהרס, במקום עובדים מספר סודנים. הוא ממשיך מעט קדימה אל תוך מאפייה ויוצא עם שקית של מאפים שכנראה הוא השאיר שם ומציע לניקה מאפה

היא תקבל את המאפה.
״עם איזה סוג של איומים אתם מתמודדים בטריטוריה?״

"יש ביילפייר, ערפדים, קוסמים, עוד ערפדים, עכבישים, קראקנים, עובש, פומורים... כנראה עוד כמה"
"ברוכה הבאה לחיפה"

"איך אתם מצליחים להתמודד עם כל כך הרבה אויבים כאלו בו זמנית?"

"ביחד אם אויבים רבים יש באיפה גם כוחות רבים וחזקים מאוד. תציצי הצידה ותביני"

היא מביטה לאומברה

היא תראה מספר דברים.
ראשית האומברה מוארת, כל התיאור של ההליאן שמאיר את הטריטוריה מעל הגנים הבהאיים. שנית היא רואה קרבות. חתולים, כלבים, ראקונים ועכברים נלחמים בביינים קטנים בכל מקום. "הקרב בחיפה הוא מתמשך ומעייף"

"נראה ככה. אבל מישהו צריך לעשות אותו.
אני רואה שאתם גם מנצלים את הרוחות שלכם טוב מאוד- זה חשוב"

"החוק בחיפה הוא שאם את רוצה להיות כאן, עלייך להוכיח שאת רוצה לעזור. אם אין לך איך לעזור עלייך להוכיח שאת מוכנה להשתפר וללמוד איך לעזור. אין אוכלי חינם"

היא נותנת לו חיוך קטן
"גם השבט שלי פועל ככה. אנחנו מגינות רק על חסרי הישע- לא החלשים. ואת החלשים אנחנו מאמנים לצאת מדרכם- אם זה באהבה נוקשה... או בנוקשות רגילה."

"אם מישהו לא מעוניין לקחת חלק במאבק, אני לא אבזבז עליו את זמני ואת קולי"

״כמו שצריך.
האם יצא לך לרוץ עם עוד להקות חוץ ממטרופולין?״

"יצא לי לרוץ עם חולי ירח לא מעט, וגם עם מגיני מגדל צדק.
עם מי יצא לך לרוץ?"

"עד כה רק עם סופרוסין, הרמוניה, עוקד החטאים ומשתיק היער." היא תגיד והחיוך שהיה לה קודם יעלם
"הרגשות שלי לגבי בטא הספט מעורבות- תיאורג בעל יכולת רבה ולוחם חזק- אבל העז ללעוג לתרבותי ומעמדי משום שפניתי לטווה לפי המסורת של שבטי.
הלופוסית החדשה בלהקתו יודעת להעביר שיעור - אבל היא נוטה להריץ את פייה בכיוונים בעייתיים".

הוא מנפנף בידו בשמכווצת במחווה מאוד יוונית שמסמנת ריכוז "נו, ניקה, מצאת על מי להיתלונן.
הוא בכיר לכסופי ניבים ברור שכל תרבות אחרת מבחינתו זה קרקס והיא רגבאשית לופוסית האף שלה אמור להיות בכל חור תחת בספט הזה!"

היא מזהה את הסימן ונותנת לו גיכוך קל.
"זה כנראה הספט הכי מגוון שיצא לי להיות בו- יקח זמן להתרגל לשונויות הפחות נחמדות."