לוקחת את ההצעה

הלל מגיעה לקיירן בערב שלאחר המוט. היא מחפשת את עוקד החטאים.

עוקד החטאים רובץ על סלע באיזור האורחים לאחר שסיים משמרת בקיירן, נהנה מהרוח והגשם.

הלל ניגשת אליו ״עוקד החטאים.״ היא אומרת ברשמיות משהו ואז מוסיפה ״אני אשמח לדבר איתך... בכל זאת.״

אוזניו מזדקרות והוא מביט עליה בעיניים מזמינות. הוא מקשיב וניכר ששמח מכך שבאה לדבר.

הבחנה+אמפתיה גבוהה (אם מרגיש לך שמספיק גבוהה, אין ממש מספר של ממש):

היא מביטה בו כמה רגעים בשקט ומתיישבת על האדמה למולו ״באתי להקשיב למה שיש לך לומר וסירבת לומר אז במפגש השבטי... אני...״ היא מרכינה את ראשה לרגע ״אני רוצה להבין.״

הוא מהנהן ומשתנה להומיד, "קודם כל - תודה. אני שמח על הרצון שלכם להבין אותי."
"מה את יודעת על המתקפה שהרתחשה על הקאיירן, זו שלאחריה נשפטנו אני וצלמארה?"

היא מהרהרת בשאלתו כמה רגעים ״לא היינו באיזור אז כל המידע שיש לי הוא ממה שסופר לאחר מכן. אני יודעת שהערפדים וקבוצה גדולה של בני אדם שנשלטו על ידי ערפדים תקפו את הקיירן בפיזי. אני יודעת שבסיום הקרב האיזור סביב הקיירן נראה כמו אדמת מלחמה, מלאה בגופות מרוטשות. פיגוע טרור בני האדם קראו לזה.״

הוא מהנהן ומסביר.
״העניין פשוט מאוד. ערפדי הסבאת עשו טבח בבני אדם ביודעין שיברחו לכיוון הקאיירן. ביודעין שהוורדר שלנו יורה לעשות בהם רצח המונים. במטרה להחזיק את פיגוע הטרור הזה כמגדינו ולסחוט אותנו על כך שהקריירן יהיה תחת חקירות אם המלחמה בסבאת - מלחמה שקוראת ברגעים אלו ממש - תמשך. אבל - על פי המודיעין והיכרות טובה למדי עם ערפדי הסבאת - אני חושד עד משוכנע שהם
 לא היו מצליחים למנוע חקירה בשטחי הקאיירן ולהשתמש בזה כאיום עתידי. לא. הקאיירן היה נחקר, גארו היו עומדים בפני מעצרים - כולל קול המצודה ריה ששטח הקאיירן נמצא בבעלותו הפרטית.
כוחות משטרה היו הופכים את המקום על פיהו. אני הגעתי לאחר ההתקפה, והוורדר נתן לי שעתיים לפעול לפני שהמשטרה תגיע למקום בכדי למנוע את החקירות.״, הוא עוצר לשאלות או טענות.

היא מהנהנת, מקשיבה בתשומת לב

"את פרטי העסקה ייתכן ושמעת. גארו שונים יספרו אותם אחרת - אך אני הייתי שם וזוהי האמת.
-הערפדים של הקמארילה ימנעו מגירויים למול ספט ישראל למשך שמונה ירחים.
-הערפדים של הקמארילה יפעלו לתיקון הרעלה ונשף המסכות, ימנעו חקירה של גארו כמו גם חקירות בשטח הספט.
מנגד - ספט ישראל לא יתקוף יעדי קמארילה למשך שמונה ירחים ושני גארו - אני וצלמארה - ישתפו פעולה עם העלוקה המסויימת עמה נסגרה העסקה בהתקפה מול אויב משותף שיוסכם בעתיד.
במהרה הוורדר ראה את הישגינו והצהיר כי אין בכוונתו לשאול כיצד ביצענו זאת. שאינו רוצה לדעת.
דיווחתי גם ללוכד האמת דאז - מפתח צינורות בום - ששאל מעט מאוד שאלות ולא ראה צורך במשפט באותו רגע.
מאחר והעלוקות הארורות הפרו את חלקן בעסקה כאשר עטו על בני דמנו בבוז מוחלט למילותיהם, כצפוי מצד אחד אך טיפשי מצדם מצד שני, לא ראיתי צורך בהלעאת גורמים נוספים בדבר ויצירת קרע אמון. בסופו של דבר - שני בעלי תפקידים מהותיים, והרלוונטיים ביותר למצב לעיני, הבהירו היטב לטעמי שאינם מעוניינים לדעת.", הוא עוצר לשאלות נוספות.

הלל נראית מהורהרת ״מי אלו היו, הערפדים האלו?״

"סלבאדור, המפקח של פתח תקווה מטעם נסיכות תל אביב. הארפי. לא ברור איזה שבט - הוא זה שמולו נסגרה העסקה."
"ערפדי הסאבאת שבאילת הם אלו ש'תקפו' את הקאיירן."

היא מהנהנת בהבנה ״אתה חושב שהעסקה שלך היתה טובה?״

"אני לא חושב שמה שאני חושב משנה במיוחד.", הוא אומר במשיכת כתפיים, "למה?"

(לרקורד ניכר שהוא באמת לא מבין למה זה משנה.)

״כי נשמע לי שאתה מספר לי את כל זה בשביל לטעון טענה. בכל זאת אני פה בשביל להבין.״

"לא. אני מספר את כל זה כי הבהרת שאינך מבינה לחלוטין את נסיבות המשפט."
"עכשיו משזה מאחור - העול אשר נושא אני על כתפי מידי הספט הוא כבד עד מאוד. עם זאת - הובהר לי בידי לוכדת האמת שעודי רשאי להלחם בערפדים. לוכד האמת האמת הקודם לא היה ברור כשאמר לא לבוא במגע. כוונתו הייתה לא לבוא איתם בשיח או משא ומתן, אך לנעוץ בהם את טפריי מותר.", הוא מסביר כאילו הדבר מפתיע.
"כמו כן נתח הזמן הארי שלי מוקדש לשמירה על הקאיירן - כן. כשבועיים ב ירח לכל הפחות. אך אני גארו מוכשר ופעלתן והדבר לא פוגם ביכולותי לתפקד - כאלפא להקה או כראשון לשבטי. רק לפני כשבוע יצאתי לגייס סיוע ברומניה בברכתו של בטא הספט. בקצרה - אני מוצא את הזמן לפעול גם כאשר אין זמן. וחשוב מכל אלו - רעם מוכיר את ההקרבה שעשיתי וציווה אותי לקחת עול זה אשר הטיל עליי הספט כצלקת של כבוד על כך שפעלנו לבדינו (כוונתו ספק אליו ואל צלמארה, ספק לאדוני הצללים של הספט כולם) בהצלחה לתיקון הרעלה אשר יתרת הספט קרעו בכזו רשלנות. ואף ברגע זה אני צובר כבוד חוכמה ותהילה בקצב מסחרר - הישיגי יוכיחו בקרוב כי מקומי הוא כפוסטרן פעם נוספת."
הוא לוקח נשימה עמוקה ונושף, "כל אלו לזכותי בעודי טוען שאיני נטל על בני שבטנו ואין הכרח שאפנה מקומי.", הטון שלו חמור, דבר המרמז שיש לו דברים נוספים שנמנע להגיד ברגע זה. הוא בוחן את הבעתה של הלל ומחכה לשמוע כיצד תסתור או תתחקר את דבריו.

היא מביטה בו בזמן שהוא מדבר, גבותיה מתרוממות מעט כשניכר שהוא מפגין קוצר רוח. לבסוף היא אומרת בהבעה חלקה ושלווה "אני חושבת שזה ראוי שגארו יצבור את כבודו ויטפס חזרה במעלה ההיררכיה, באמת מדבריך נשמע שאתה בדרך הנכונה... אבל אני גם חושבת שאחד צריך לדעת מתי לקחת צעד אחורה ולא להוביל כשיש עליו כזה קלון (בבירור היא מתייחסת לסוגיית המעמד). מה יחשבו עלינו, הגארו שרצים תחתיך, בזמן שאתה נושא בעונש הזה? גארו שלא מכבדים את עצמם והולכים אחרי מנהיג שאיבד מכבודו בעיני הרוחות והגארו? אני בטוחה שאם אתה היית תחת הנהגה של אדון צללים שפשטו ממנו את המעמד שלו, היית מצפה ממנו לצעוד הצידה ולתת לאחר להנהיג בזמן שאותו גארו משיג תהילה כבוד וחוכמה בכדי לשוב ולהתעלות על הכתם שדבק בו." היא משתתקת ואז מוסיפה בשקט "אולי אני תמימה מידיי כשאני מצפה מאחד מאיתנו לותר על כבודו למען כבודם של השאר, אבל זה מה שהייתי מצפה מעצמי לעשות, כי לא הייתי מסוגלת לשאת את הבושה שבעונש ובו זמנית לקרוא לעצמי מנהיגה." עיניה מחפשות את שלו "ושוב אני שואלת - אתה חושב שהעסקה היתה טובה?"

"לא. לא הייתי מצפה מאף אחד לצעוד אחורה. זה לא תפקידו של מי שלמעלה לוותר - אלא תפקידם של אלה שלמטה לכוון גבוה יותר. זוהי דרכו של רעם אבינו.", הוא פוסק, ואז משתתק לרגע חושב, ומוסיף, "זוהי דרכו של זאב. ואני יליד זאב."
"אני חושב שהעסקה הייתה הטובה ביותר שיכולנו לקבל בתנאים שהיו. האם היא הייתה טובה? לא. אבל התוצאות שלה עדיפות בעיני על מה שיכל לקרות אם לא הייתה מתקיימת."
הוא נושף נשיפה ארוכה ועמוקה, ושואל, "מדוע לדעתך אני נוהג כלפי צל של ספק באופן בו אני נוהג, רעם ביום בהיר? האם את באמת חושבת כי יש לי משהו אישי נגדו אשר גורם לי להתייחס אליו כך?"

שפתיה מתהדקות בחוסר מרוצות בתחילת דבריו, אך נרפות לאט לאחר המילים ״זוהי דרכו של זאב״ ניצוץ של הבנה עובר בעיניה. היא לוקחת נשימה עמוקה ומקשיבה לשארית דבריו בנושא העסקה ברוגע. כשהוא שואל על רז היא מעט נדרכת ״אני לא יודעת... האם יש לך משהו אישי נגדו? אני לא חושבת. אני חושבת שיש לך גישה מתנגחת ומתנשאת באלו שסביבך וזה מוביל למקומות מפלגים ולא מאחדים.״ היא חושבת עוד רגע ״אבל אם תגיד לי שאתה נוהג בו כפי שאתה נוהג בו כדרך לדחיפה למצויינות, תחסוך ממני. זה לא המקום שלך.״

"זה בדיוק המקום שלי ואם אינך מבינה זאת אינך מבינה את רעם.", הוא אומר בהחלטיות.
"זהו מקומי, תפקידי ואף חובתי - כפילודוקס וכאדון צללים הרץ תחת רעם. במיוחד מתוקף היותי הראשון, לא רק. סבא רעם מלמד אותנו לעמוד למול הסופה. להקבר תחתיה ולחדול, או לבוז לה ולעלות חזקים יותר מעליה."

"לתת את הכבוד הראוי לכל אחד. ומי שחושב עצמו ראוי ליותר כבוד - חובת ההוכחה היא עליו גרידא. הסיבה היחידה שאני מעניק לצל של ספק יחס בכלל עדין היא משום שאני רוצה לראות אותו משתפר. וביום שיעפיל עליי ויוכיח עצמו כטוב ממני - אני אשמח. אבל עליו להיות טוב בהרבה משהוא עכשיו - בראש ובראשונה במחשבתו וברוחו. לא מעניין אותי לקבל את התנצלותו של צל של ספק - כי הייתי חזק מספיק כדי שלא יעשה שום נזק. אני מעוניין שהוא יהיה מסוגל לתת אותה - מתוך הבנה שזה הוא הדבר הנכון לעשות לשלום בית. איני מעוניין שהוא יקבל בכניעות את החלטותיי - אני מייחל שהוא יציע דרכי פעולה אחרות ויעילות יותר. איני מעוניין שהוא יקבל את עלבונותיי - אני מעוניין לראות את טפריו מזנקים לגרוני, נאבקים להוכיח לי שאני טועה. אלו שבתלם - צלמארה, משתיק היער, ואף את - תקבלו את המיטב שיש לי להציע. אלו שלא יצטרכו להתעלות על עצמם - או עליי ובכך להוכיח שצדקת הדרך עמם. זו דרכו של רעם. דרך של עצמה, כבוד, כוח, דומיננטיות והקרבה. ולא אחת של סכינים בגב, מילים מתחנחנות וחתירה תחת סמכות." דבריו נאמרים בתשוקה עזה ומבטו יוקד, לא בזעם אלא באמונה שלמה בצדקת דרכו של סבא רעם.

היא מצמצמת את מבטה ״אני שומעת את כל זה עוקד החטאים. אני שומעת מילים חזקות, מלאות תשוקה ואמת, אבל אני גם שומעת גאוותנות ויהירות. את עצמך אתה שופט לפעמים?״ היא נדה בראשה ״אני רוצה להגיד לך כמה שאתה צודק ולמחוא לך כפיים, אבל אני לא יכולה. לא כשאתה לא מנסה אפילו לראות מעבר לעצמך. מעבר למה שאתה חושב שנכון. ההצעה שלי אליך- תפסיק להסתכל על הכל מרחוק ותתחיל להתקרב. אולי תגלה גארו מכובדים וראויים משאתה מדמיין לעצמך.״

״נכון. אני גארו יהיר מאוד. זוהי אחת החולשות הגדולות שלי ואני עושה מאמצים רבים מאוד בנושא. אך אל לך לחשוב שאיני מוצא גארו ראויים ומכובדים. משתחק היער הוא גארו ראוי לעיני. גם את - מכובדת ראויה ומוצלחת. את השקט שלפני הסערה איני מכיר כלל ולכן איני שופט לכאן או לכאן. אך צל של ספק, בעיני, בזוי לעומתכם.״, הוא נאנח, ״אילו את, או משתיק היער, אפילו השקט שלפני הסערה - אם אחד מכם היה קורא תיגר הייתי מקבל אותו בברכה ובחיוך. אך אף דבר שתגידי בשמו של צל של ספק לא ישנה דעתי עליו. רק הוא יכול לפעול ולשנות זאת.״

״לא באתי לכאן בכדי להגיד בשמו של צל של ספק דבר. אבל שיהיה ברור - אני רצה אחריו כי הוא ראוי שארוץ אחריו, לעת עתה. החוכמה שלו מאירה לי את הדרך לא מעט.״ היא נאנחת בחצי נהמה מתוסכלת כשהיא ממשיכה בדבריה ״והעניין ביניכם... עניין ההתנצלות... הייתי מציעה לשניכם פשוט לדבר ולהקשיב אחד לשני לשם שינוי.״ מבטה מצטמצם ״לוותר על הגאווה ולהבין מה המורכבות שעומדת מאחורי הדברים, אחרת שלום השבט לא עומד לעיניי אף אחד מכם, לא משנה מה תגיד לעצמך.״

"כשדיברנו - הוא אמר למולי שאין לו על מה להתנצל. אני אמרתי שאני חש פגוע ועל כן יש לו. לוכד האמת אמר שסיכן את שמם הטוב של פילודוקסים בספט."
"אני מאמין לך באומרך שחוכמתו מאירה את דרכך - אך לא די בכך להיות ראוי ומכובד.", הוא נד בהחלטיות, "אני תמיד מוכן לשיח ולנסות להבין אחרת."