לוקחת את ההצעה

היא מהנהנת אבל נותרת בשקט כמה רגעים.
״אני מודה לך על השיחה הזו. תרצה שאעביר מסר לצל של ספק?״

"תלוי. אני אנצל את ההזדמנות ואשאל שאלה. צל של ספק אמר שהבהיר ללוכד האמת שהיה את תנאי ההתנצלות שלו. לי הם לא סופרו מעולם. מה הם?"

היא מחייכת חצי חיוך "אכן היו תנאים. באותו המוט שבו מפתח ברגים הציע לגשר ביניכם והיה נראה שזה לא הולך לשום מקום לקחתי את רז לצד ושוחחנו ארוכות. בסופה של השיחה סיכמנו על תנאים ואלו הוצגו למפתח ברגים, שבאותה העת הסכים לבצע. אני לא יודעת מה הסיבה לכך שהוא עדיין לא פנה אליך. אולי הוא החליט לא לקחת בזה חלק בכל זאת." הבעתה הופכת מהורהרת "בכל אופן, אני לא בטוחה שהתנאים עדיין עומדים אם אין גורם שלישי מגשר. ויותר מזה, אני לא בטוחה שהזמן הקל את המתח סביב הנושא. הייתי מעדיפה לא להתחייב לתנאים בשמו של צל של ספק ולעודד את שניכם לשבת לדבר כמו שאמרתי קודם - בלי התנשאות ואיומים, בלי הטחת האשמות. רק להקשיב באמת."

עוקד החטאים נראה טרוד מה מהדברים של הלל, "טוב. חבל שהתנאים לא נאמרו לי. ייתכן והיו מתקיימים.", הוא מושך בכתפיו. "אני תמיד בעד לשוחח. יותר ברור מכשלא משוחחים. נזמין את כל בני הרעם בארץ - שיראו כיצד אלו אשר מעוניינים להוביל את השבט בארץ מנהלים שיחה."

היא מרימה גבה ״אתה חושב שזה לא יוביל למתיחות מיותרת? לניסיון להוכיח יותר מתמיד מי מעל מי? מדובר בנושא רגיש לשני הצדדים, קהל עשוי רק לדחוף אתכם לקיצון.״ הבעתה משדרת אי מרוצות כללית ״עוקד החטאים, מה דחוף לך להפוך כל דבר לעניין רשמי ושבטי? שיחה אישית בין שניכם תפסיק להיות אישית ברגע שיש שם קהל.״

הוא מושך כתפיו, "אם את חושבת שצל של ספק יפגע מנוכחות גארו נוספים לשבטינו והדבר יקשה עליו לנהל שיחה בגובה העיניים - טוב. ניפגש רק אני והוא. אין פה עניין של הפיכת הדבר לרשמי ושבטי - יש פה עניין של חוסר בושה. אין לי מה להסתיר - ואם אין לי מה להסתיר מדוע שהדברים יעשו בסתר?
עם זאת - הדברים ביני לבין צל של ספק, מצידי, אינם אישיים. אם כבר - הם נוגעים לשבטינו ככלל הרבה יותר מאשר אליי בפרט, מצידי לפחות.", הוא מושך כתפיו פעם נוספת, "בכל מקרה - איך שירצה."

היא מצרה את עיניה לעברו במורת רוח "אני מתחילה להטיל ספק ביעילות השיחה ביניכם." היא אומרת ביובש ואז מחווה קלות בראשה כבמעין קידה "אני אעביר לצל של ספק את ההצעה שלך."
היא קמה, מביטה בו בדממה עוד רגע ומסתובבת ללכת.

הוא נוחר בתסכו ממחוותיה העוקצניות משהו של הלל ואומר, "טוב."