17.3, קיירן- יללת כפור והרמוניה

בבוקר יום שלישי, מגיעה אל רחבת האורחים זאבה שחורה עם צליעה כבדה באחת הרגליים, מזנקת על אחד השולחנות ונרדמת עליו.

רעש רך בקול עמוק של שירי מלחמה קוטע את מנוחתה. על ספסל יושב אדום גדול מימדים לבוש בחולצה מכופתרת ומעיל עור מנקה ומשמן פטיש מלחמה גדול ממנו בעודו מזמזם שירי במנגינת מלחמה.

היא מרימה את ראשה ומסתכלת לכיוון הזר בסקרנות. היא מזנקת מהשולחן לכיוונו. "שלום. אורח?" היא שואלת ומטה את ראשה בשאלה.

האדם הגדול מחייך אליה חיוך גדול שלמרות שהוא חם יש בו משהו קצת מאיים אולי בגלל הגדול או ההילה של הבן אדם "אכן אורח בקיירן. הגעתי לפני כמה ימים.
לייף ברנסטום, יללת כפור/ראש פטיש, סקאלד בוגר לפנריר. ואת גברתי?"

היא משתנה להומיד אבל נשארת עדיין יותר קטנה ממנו. הרמוניה לבושה בבגדי טרנינג בלויים שגדולים עליה ויש לה שיער גלי מבולגן. "הרמוניה, רגאבאש בוגרת לילדיה של גאיה, אומגה ללהקת מגני מגדל צדק וחברה בספט ישראל. נעים להכיר"

"נעים להכיר" הוא אומר בכנות מלאה. "את מהלהקה של האלפא. פגשתי אותו"

היא מהנהנת. "די חדשה בספט. הגעתי לפני קצת יותר משבועיים"

הוא מחייך "נשמע טוב. איך בארץ? מה קורה כאן?"

היא מחייכת אליו חזרה. "הרבה תולע מהרבה סוגים, לא חסר עבודה. ספט טוב. רק אורח או מתכוון להצטרף?"

"מתכוון להצטרף." הוא אומר בהחלטיות. "לקח לי הרבה להגיע לכאן. לא מתכנן לעזוב בזמן הקרוב"

"למה הגעת לכאן?"

"הזדמנויות, הזדמנויות לעזור למלחמה במקום חדש עם סיפורים וגיבורים חדשים" הוא אומר עם ניצוץ בעיניים "הרבה זמן חיפשתי מקום כזה. ועלתה ההזדמנות אז הנה אני"

"היו כאן הרבה קרבות גדולים ועוד יהיו." היא מחייכת. "אני מאמינה שהגעת למקום הנכון."

יללת כפור מחייך. ואז אומר "מה הסיפור של הרגל שלך?"

"הלכתי להציל גארו בת'ראל שנפלו למבוך במהלך קרב לפני פחות משבוע. אחת מהם אכלה אותה ולא התרפא טוב"

יללת כפור נראה מאוד מסוקרן "אשמח לשמוע עוד"

"זה בערך מה שקרה. הייתה שם רוח שלבשה את הצורה של המחנך שלי כדי להשפיע עלי אבל אספלט שם לב למה שקרה ועזר לי. המבוך מקום מוזר"

"המבוך?!" הוא אומר בהתלהבות "מרשים מאוד"

"תודה, רק הגעתי לעזור בריצה, לא חשבתי שניפול לשם." נשמע שהיא לא רואה בזה משהו מרשים במיוחד.

הוא נראה רציני "כלומר המבוך הוא מקום נדיר יחסית, מאוד מסוכן, מלא אגדות וסיפורים. עוד מהסיפור המקורי עליו. עד מודרניים יותר"

"הוא אכן היה מסוכן. טוב שחופש מצאה איך לצאת. אם היינו נלכדים היה רע"

"חופש? הא. את לא הראשונה שמדברת על כמה היא חכמה. ואני פה רק כמה ימים" הוא אומר מהרהר

"היא אכן חכמה. אני סומכת עליה עם הרבה"

"מי היא בעצם?" הוא שואל מסוקרן על המונח סומכת עליה

"פילדוקס צעירה מכרסמת עצמות. מלהקת רודפי האופק."