5.4 שיעור פרטי

בשעות הבוקר המוקדמות שלשלאות מנופצות מחכה בנקודה כלשהי ליד הקיירן לפודה החובות שיבוא ללמוד טקס טיהור.

דניאל מגיע בהומיד, לבוש בגדים נוחים וגולש על סקייטבורד.
"בוקר אור שלשלאות מנופצות". הוא מחייך כשהוא עדיין על הסקייטבורד
"אני חייב לציין שאני נורא אוהב את הדרך שלך להסביר דברים" הוא מסיים סיבוב ומקפיץ את הסקייט ליד

"להתחנף ייקח אותך רק חלק מהדרך." היא חצי מחייכת. "זו דרך התניידות מעניינת. חשבתי שהם יצאו מהאופנה כשהדברים הנוראיים האלה עם המנוע נכנסו."

"פגשתי את שני עכבישים בהרצליה. לימדו אותי City surfing אז אני מתאמן. אני לא מבין מה הם אומרים, אז אני קורא להם צ'ילי וגילי".

"כל עוד גם הם לא מבינים מה אתה אומר ונעלבים מזה, תקרא להם איך שאתה רוצה פחות או יותר. שמעתי שזו מתנה שימושית מאוד ללמוד. מעבר לזה הכל בסדר? שמעתי היה לך שבוע וחצי של ללכת מכות עם אנשים." היא לא מוסיפה 'ולהפסיד' אבל היא הייתה ברקע של כל המבחנים למגינים החדשים והתיגר על ראשון הלוחמים.

"במבחן של זכריני נצחנו, אבל תמיד יש איפה להשתפר, אבל רציתי לשאול, את בטח תדעי. הוא תקף אותי ברגע שנכנסתי לזירה, אני הייתי במוד של לגשת אליו קודם, הייתי בטוח נגיד מתי מתחילים. ככה זה אמור להיות? מי שתופס את הזירה קודם אז הוא יכול לבחור מתי לתקוף? שזה בעצם ברגע שבשני נכנס...."

"בתיגר קרב שהתנאים שלו הוגדרו מראש? די הגיוני שהתחלתם ברגע ששניכם בתוך הזירה. הוא גם זה שחשב מראש על לשנות את שדה הקרב לטובתו, מה שהיה אפשרי לפי התנאים. לא הייתי נותנת לך לשתול מוקשים באומברה, אגב. פיצוצים מפריעים לרוחות, ומוקשים אומברליים הם בדרך כלל יצורים מאוד לא נעימים שלא היה כדאי להכניס לקיירן."

"זה הקטע... התנאים שציינת לא הוגדרו מראש....
התנאים היו עד פרנזי או עילפון..."
דניאל לא ניראה מבואס כלל כשהוא מדבר על זה "אני אתפוס את התפקיד. אם לא עכשיו חודש הבא, או אחריו.
ובקרוב התולע עצמו ידע לא להתעסק עם הספט הזה כשהשם שלי יצא החוצה" הוא מקבץ את היד לאגרוף

היא מהמהמת משהו שהוא לא אישור ולא התנגדות. "בעוד חודש תצטרך להתמודד גם עם גשם קייצי, ותצטרך לעבוד קשה כדי לנצח אותו, ראיתי אותו נלחם ותמיד מאוד שמחתי שאני בצד שלו. אני מאחלת לך שהתולע ירעד מפחד כשישמעו שאתה מתקרב, זו מטרה ראויה לכל גארו ובפרט לא'הרונים. אבל היום באת ללמוד לטהר. למה?"

"בסוף ההגנה על הקיירן" הרגשתי שיכולתי לתרום יותר עם טיהור מעבר לסחיבת גופות... זו עוד מדרגה ללחימה בתולע"

"טיהור הוא אחד הכלים החשובים ביותר שיש לגארו במלחמה מול התולע. תולע הוא דבר חמקני ומתגנב, הוא נדבק ומתחפר ומפזר את עצמו סביב נקודות הריכוז שלו. איפה שעוקרים ומשמידים אותו צריך גם לטהר כדי להכחיד כל זכר לו, אחרת יהיה לו הרבה יותר קל לחזור. ראית כבר טקסי טיהור אני מניחה? מה ראית בהם?"

"הייתי נוכח אקטיבית רק בטקס של קנדי קראש.
רפאל ביקש ממנה למצוא את האמפתיה להתחבר אל הרגשות שלה.. או משהו בסגנון.. והוא הדליק קטורת אם אני לא טועה"

"אצל קנדי קראש אני חושבת שהטיהור היה קצת לא שגרתי, למרות שמה שגרינפינגרז עשה כלל גם מרכיבים סטנדרטיים. ובכל זאת, אי אפשר לבקש משטח אדמה להתחבר אל הרגשות שלו. אז נתחיל מהבסיס - מה מטרת הטיהור?"

"להכחיד כל זכר של התולע מן האוביקט עליו עושים טיהור"

"יפה. איזה חומרים אתה מכיר, מהתרבות האנושית וממה שראית גארו משתמשים, שמשתמשים בהם לטיהור?"

"לא בדיוק טיהור אבל יש אקונומיקה לחיטוי... ואלכוהול.... זה נחשב?
וראיתי בסרטי אימה שמונעים מרוחות להכנס למעגל מלח."

"אקונומיקה...לא, זה רעל בפני עצמו ועדיף לא לשפוך אותו על אדמה או צמחים או יצורים חיים. גם אלכוהול, הוא מחטא ברמה הפיזית אבל רוחנית הוא פחות מתאים. מלח מתאים, ויש צמחים שמתאימים כמו מרווה, נענע וזוטא, דברים רעננים עם תכונות רפואיות. אבל שני הדברים הכי חשובים בטיהור, הכי חזקים, הם מים, אש, והרצון של מוביל הטקס."

"אבל מים מכבים אש. אז איך השילוב?"

היא תוקעת בו מבט, שמבהיר שזו הייתה שאלה טפשית. "לא ביחד. בדרך כלל האחד אחרי השני. אש, ואור, הם מטהרים ועוזרים לכלות את השאריות האחרונות של מה שהיה מתולע. עשן סוחף איתו את האוויר המזוהם ומחליף אותו. ומים - מים הם המרכיב הכי חזק. בדרך כלל, כל טקס טיהור דורש מים. ולא כל מים מהברז או מבקבוק - מים טהורים, שיד אדם או רבב של תולע לא נגע בהם. יותר מסובך להשיג כאלה משהיית חושב."

"מים קדושים של נוצרים לא יעזור? והאם אפשר להעביר מים מהאומברה? ומה לגבי מים שעברו טיהור בעזרת מכונה? מפולטרים או כאלה שאידו ואז עיבו לבקבוק? כאלה שהם מים ללא שום מינרל בהם"

המבט נעשה מלוכלך יותר. "מים קדושים הם לא מים טהורים שיד אדם לא נגעה בהם. להפך, די הרבה אנשים דחפו בהם ידיים שלא ברור כמה הן נקיות, והם כמעט בוודאות יצאו מברז לפני שעבר עליהם איש דת לברך אותם. גם מים מהאומברה הם לא בהכרח טהורים, ומים שעברו דרך מכונה..." היא עושה פרצוף קצת נגעל, "טהורים ובתוליים הם לא. שים לב שהם לא צריכים להיות טהורים ממינרלים, אלא ממגע אנושי, ופלסטיק זה אנושי. מי גשם שימושיים לזה אם הגשם לא מטונף מדי, שלגים שנמסו גם עובד כי לרוב הזיהום לא קופא ונמס איתם. מעיינות ובארות טבעיות, אם מוצאים כאלה לא מזוהמים. המזל הוא שכמה טיפות מספיקות, אז מעט מים מחזיקים לדי הרבה זמן." היא שולפת בקבוקון אבן קטן שנראה מסותת ביד. "אני ממלאת את שלי מנביעה תת קרקעית בטריטוריה שלנו. אני בטוחה שללהקה שלך יש מקור משלה לזה, ויוכלו להנחות אותך איפה למצוא. מים טהורים הם הצעד הראשון."

"סגור. מה המצעד הבא?"

"ענף." מגיעה התשובה הפשוטה. "בעדיפות, של ערבה או של לבנה, אבל אם לא מוצאים כאלה בשלוף אז גם אורן עובד, או כל צמח אחר שאתה יכול להשתמש בו כדי להעיף מים על מה שאתה מנסה לטהר. אמ...להזות, זו המילה? להתיז?" היא ממצמצת כאילו משהו בתוך הראש שלה הפתיע אותה. "לטבול במים ולהניף ככה שטיפות יפלו על מה שאתה מנסה לטהר. כל זה, תוך כדי הליכה נגד כיוון השעון. זה חשוב."

"אם נגד כיוון השעון חשוב אז יש סיבה, את יודעת למה?"

"בהחלט יש סיבה. כיוון השמש, כיוון השעון, הוא הכיוון שבונה. השמש מחזקת, גורמת לצמחים ולאנשים לגדול. נגד כיוון השמש והשעון, זה נגד כיוון הטבע. זה הכיוון שהורס, מפרק, ומעצים דברים שליליים. במקרה שלנו, הוא הורס, מפרק ושולל את הזיהום. בכלל, תראה את זה גם בטקסים כמו שבירת העצם, יש חשיבות לכיוון שבו עוברת העצם. נגד כיוון השעון יכול גם להיות הכיוון שכופה את רצון מוביל הטקס על הטבע שסביבו."