5.4 שיעור פרטי

"ואיך דבר כזה ישפיע? חשבתי אנחנו רק מעבירים עצם בשביל הסדר הטוב" דניאל תוהה

"לא רק בשביל הסדר הטוב. זה אחד המרכיבים של הטקס. לכל טקס יש חלקים שונים - תנועות, מילים, כוונה, רכיבים פיזיים - שרק אם משתמשים בהם נכון ובכוונה הנכונה נכנסת לפעולה הברית העתיקה עם הרוחות שמאפשרת את ההשפעה שהטקס מכוון אליה. בדרך כלל כשאנחנו רוצים ליצור סדר משלנו או להרוס משהו, התנועה תהיה נגד כיוון השעון."

(לעניין שבירת העצם אף אחד לא מקפיד על זה, וזה עדיין לא פגע בנו אבל העיקרון חשוב)

"סגור. מה הלאה?"

"עכשיו החלק הכייפי." היא חצי מחייכת, ואז נוהמת באיום. היא בהומיד, אז זה נשמע מאוד מוזר, אבל הכוונה ברורה במפתיע.

"את יותר מפחידה בצורת קרב" דניאל צוחק "אבל הכוונה להפחיד את התולע מכאן?"

"בדיוק." היא מחייכת באישור. "הצורה לא משנה, וגם המילים, כל עוד הן מאיימות, הן רק קישוט ודרך למקד את הכוונה, לגרש את התולע."

"קבלי אילתור ללימוד הטקס
מכירה את 'באנו חושך לגרש' של לג בעומר?"
דניאל לא מחכה לאישור ומיד מתחיל
"באנו תולע לגרש.
בידנו מים ואש.
כל אחד חשוב לטקס.
וביחד התולע יהסס.

סורה תולע מין העצם.
סורה! ללא כתם!

אנו גארו נחושים.
כל הזמן מסתובבים.
נלך כנגד כיוון השעון.
אחרת הטקס יהרס ראשון.

סורה תולע מן העצם.
סורה! ללא כתם!"
הוא מחייך "ככה לא אשכח את הכללים"

היא מקשיבה וצוחקת. "אתה אפילו לא קרוב למוזיקה, וזה נגד כיוון השעון, אבל אני מאוד בעד שירים וחרוזים כעזר לזיכרון. זה משהו שלימדו אותי הרבה בחינוך שלי. ברגע שדברים מתחרזים קל יותר לזכור אותם."

"יס! עכשיו לפרקטיקה אני מניח?"

"עכשיו אתה הולך לחשוב על כל מה שלמדנו היום, ולמצוא מים טהורים ולחזור לכאן מחר ונמשיך."

[כי לימוד הטקס לוקח שבוע, ויש סיבה לזה]

דניאל חוזר לאותו מקום.
אבל הוא נראה מרוט ועצבני. הוא מחזיק בידו במבוק, שנראה טרי יחסית.

"מה עבר עליך?" גם דימפנה לא נראית רעננה כמו פרח, אבל היא לא מרוטה בשום צורה. "ומה זה?"

"הרבל גמר אותי... ותוסיפי על זה שחזרתי מהרבל גמור, מישהו השחיט לי את הרכב" כשהוא אומר את זה הוא חורק שיניים
ואז הוא מסתכל על הבמבוק "זה כלי שיצרתי מבמבוק שגדל אצלנו בחממה. ובו מים טהורים מעומק הים"

"הרבל היה מאתגר, אבל ריפוי קסום זה דבר מוצלח." היא שולפת מאיפשהו כיכר לחם וגבינה ומציעה לו. "תאכל, אנחנו מוציאים הרבה אנרגיה כשמתרפאים. ומה זאת אומרת השחית לך את הרכב? בני נוער מתפרעים?"

"לא... אחד מהגארו" הוא קורע חתיכה מהלחם ושם עליה קצת גבינה ולועס בעצבים

"אה. מישהו מנסה ללמד אותך משהו אני מניחה? כי לא שמעתי על אף אחד שנכנס לפרנזי בפיזי, אז זה היה בכוונה." היא בינתיים בוחנת בזהירות את הבמבוק.

"זה בהחלט היה בכוונה" הוא עוד יותר מתעצבן מהמחשבה

"טוב. או שתפרוק עצבים בלשפוך את כל דעתך על העניין או שתרגיע את עצמך בדרך אחרת, טיהור לא עובד טוב כשלא רגועים."

"בעיקר בא לי להרביץ למישהו ואין לי למי" הוא מכווץ את היד לאגרוף

"שנקפוץ לזירה? להוציא קצת מרץ זה לא רעיון רע."

"כן!" הוא חושף שיניים בחיוך שלו למרות שהוא הומיד

"יופי." היא קמה. "אבל להרביץ, כן? עם ידיים. בלי האקדח הנחמד שלך. וכשאני אתלונן אחר כך תזכיר לי שזה היה רעיון שלי."

(אפשר להפליף, אפשר לצוד באפר, איך ומתי שבא לך)

(פלאף זה אחלה)
"עכשיו פידה יחכה בסבלנות. כאן או בזירה?"

"בזירה, בזירה." היא מסמנת לו לבוא. "כמו גארו מתורבתים, מכים אחד את השני איפה שאמורים ואיפה שזה לא יפריע לאחרים. צורה מועדפת, או שנעשה את זה חופשי?"

"אני אעבור לקרינוס"