16.4.2020- סקטץ' פוגשת את הפאפא

"ככה זה בכל עיר. מצאתם מקום שאתם מסמנים כבסיס הטריטוריה?"

"כן. בעיקרון היו טריטוריות שאלפא הספט המליץ עליהם שגם יהיו אסטרטגיות לקיירן. אז החלטנו להתיישב שם "

"שמעתי על הרעיון הזה, יוזמה חשובה. נתן מרחב גדול יחסית גדול. מבחינתכם מהות הטריטוריה היא כשטח חיוני או כשטח הדיפה של אויב המתקרב לקיירן?"

"יותר שטח חיוני. בכללי האידיאל הוא להביא את גאיה קצת יותר לעיר ולוודא שיהיה יותר איזון. אני אגיד לך באופן ישיר שאנחנו כנראה נכסח המון תולע.
אני גם אשמח לשמוע ממך עצות על איך לנהל טריטוריה באופן יותר יעיל בעיר?"

רובין נושם פעם אחת עמוק ובקול רם. הוא בוחן את זו שמולו במבט ארוך ולבסוף מסמן לה להצטרף.
"אשמח שתסבירי לי מה המשמעות של שטח חיוני בעינייך. ומה אתם יודעים על ראש העין והסביבה אותה אתם מתכננים לכבוש"

"עוד יש לנו מה ללמוד על ראש העיין לפני שנבין מה אנחנו מתכננים לכבוש. אבל לדעתי שטח חיוני הוא מקום שיש בו דברים שאם אנחנו נתאמץ להשיג אותם נוכל להשתמש בהם לטובתינו. רוחות גאיאניות , מוסדות תרבות , סודות שיש במקום ומודיעין על האוייב. ובכך שתהיה להקה שתגיד שהיא לוקחת אחריות על המקום הזה כך נוכל לפעול יותר ביעילות
לפחות זה מה שאני חושבת פאפא."

"לפני מספר ירחים. לאחר קרב יחסית גדול שהיה על הקיירן התיישבתי ולמדתי קצת מתורות מלחמה של כמה מצביעיםצוצבאות גדולים. הם התיחסו להגנה כאל מלחמה לכל דבר. רק שבהגנה המלחמה קשה יותר באספקטים מסויימים ונוחה יותר באחרים.
כל הספרים דיברו על סוגים שונים של שטחים שבעזרתם ניתן להבין מה תריך לעשות כדי לנצח בקרב כשבגדול השטחים חולקו ל3 טבעות הפנימית היא השטח החיוני שאם אויב הגיע עד אליו אז הפסדנו. תחום אחריות, בשטח זה אנו אמורים לבצע את כל התחבוחות והמעשים הראויים יותר או פחות בכדי להביס את האויב ולמנוע ממנו להגיע חשטח החיוני. ולבסוף שטח התעניינות- זהו השטח שיש לך עניין בו מכיוון שבו יהיו עיניים ואוזנייםמשיזהו אויב לפני שיגיע ובכך יספקו את היכולת לחזות מראש את הגעת האויב ויטפשרו זמן תגובה סביר להכין את הכל כדי לפוצץ לו את הפנים" הוט עוצר לרגע "תקני אותי אם אני טועה אבל מהות הטריטוריה דווקא בראש העין היא כדי להיות ההגנה שתעצור את התולע מלהתקרב מהכיוון הזה אל הקיירן נכון?"

"כן זה בהחלט נשמע הגיוני פאפא. אני אציע לאלפא שלי שכדאי שנטפח את הטריטוריה שלנו להיות שטח אחריות ושנגייס רוחות שיעזרו לנו להלחם ולהסיח את הרוחות שיגיעו בדרך לקיירן"

"יש כמה דברים מאוד חשובים בשלב בו בוחרים טריטוריה" הוא אומר בכובד ראש וניגש בקומה למעלה לציידנית שלצידה כמה בקבוקי בירה ריקים. הוא יוציא משם שני בקבוקים יפתח אחד ויציע לך ויפתח שני לעצמי "כשמקימים טריטוריה חשןב שחברי הלהקה יבינו מה המההות הטריטוריה ויסכימו עליה. לעיתים לנסח את זה כמשפט שיסמן עבורכם את העתיד יכול להפוך את זה ממאמץ לא ברור וכיבוש לשם 'האלפא ספט אמר' שיתפוצץ לכם כלהקה בפרצוף מכיוון שאין במעשה את רצון הלהקה ואת החזון שסביבו התלהקתם." הוא לוקח לגימה "למשל החזון שמתחתיו מאוגדת הטריטוריה הזו היא 'מפלט, מבצר ובית' ולכן אנו יוצרים קשרים רבים עם רוחות רבות בסביבה כדי שכהאפוקליםסה תבוא ואני אהיה מת כבר שנים רבות גארו יוכלו להגיע לחיפה ולדעת שלכאן יהיה לתולע קשה מאוד להגיע ואם הוא יבוא יהיה כאן כוח שיתן לו בראש" הוא מעט מחייך "זה" הוא מחווה על בנייני המושבה "נבחר על ידי מייסדי מטרופולין יחד איתי. כי הבנו שיש כאן תולע רב אך יש כאן פוטנציאל לבעלי ברית רבים. עם חלקם כבר כרתנו ברית. עם חלקם ממש עוד לא. הלוואי שהמקום ימשיך ויגדל" הוא אומר ומניח לרגע את הבירה "ספרי לי על הלהקה שלך" הוא אומר ומתחיל לנוע הלוך ושוב במבנה הכמעט מוכן הזה

"אין בעיה פאפא. אני אציע את זה ללהקה שלי הכי מוקדם שאפשר.
ואם כבר מדברים עליהם אנחנו ברנשים מעניינים. יש את האלפא שלי ליברה, הוא פילדוקס צעיר למהלכי הזכוכית והוא גם סיטי פארמר. הוא כן מתמצא בכלי האורגת אבל הוא אחד מהמהלכי זכוכית שיותר שואף לאיזון ופחות לסגידת האורגת - שזה טוב. הוא בחור שקול וחד הבחנה ,יודע להחזיק את עצמו בקרב עם רובה ועם טפרים, אבל לפעמים הוא נוטה להסס יותר מדי כשזה מגיע הזמן לפעול - וכמו שהוא מקרקע אותי אני נותנת לו את הפוש לזכור שהוא לוחם ולא רק איש זאב חקלאי בחליפה יפה.

בנוסף לכך יש את סארג', שהוא גם אארון צעיר למהלכי זכוכית וחבר בדיאס אולטימה. הוא היה בעבר אצל החובלים האמריקאים אז יש לו נסיון בלחימה יעילה - ונראה שהוא נהנה להלחם בכל יציר של התולעץ הוא ממושמע אבל יותר מדי אם אתה שואל אותי ויש לו נטיפי אורגת שהוכתבו לו בצבא - הוא יהיה צריך להפטר מהם בהזדמנות ולהבין שאפשר להלחם כמו גארו גם עם הביג גאנס.

ואז יש את האומגה שלנו, אחת עם הפרא, תיאורגית צעירה לילדי גאיה. הלב שלה במקום הטוב והחיבור שלה לגאיה הכי חזק מכולנו בזכות ההיפיות שלה. אני לא אשקר ואגיד שאני לא דואגת לה - האופטימיות שלה יכולה להשבר ברגע שהיא תיתקל בחלקים האכזרים והנפוצים של המלחמה שלנו - אני רוצה להיות שם לצידה - לעזור לה להתחזק וכל זה ולא להיות אחד מילדי חד הקרן שמדברים מילים יפות ולא עושים שיט."

הוא מהנהן ונראה שמריץ מספר דברים בראשו כשלבסוף יאמר "הרקב טוב לסביבה עירונית. הסיטי פארמרס ידועים בשאיפה ליצירת איזון בסביבות עירוניות. הסטיגמה הזו על מהלכי זכוכית כמכורי אורגת היא לא נכונה, הם לרוב יפנו להשתמש באורגת אך יראו בא כלי למימוש המטרות שלהם. בשביל זה יש אותך ואת אחת עם הפרא לתת עצה בנוגע לשימוש בווילד ובתכונות המשונות שצצות איתו באיזורים עירוניים. מה המטרה שסביבה התלכדתם כלהקה?"

"טוב לפניכן אנחנו כבר היינו יחסית קרובים. אני וליברה חברים כבר המון זמן, סארג' תפש את תשומת ליבו של ליברה ואני די אימצתי את אחת עם הפרא. אבל מה שבאמת איחד אותנו הוא הטוטם שלנו העורב הישראלי. קיבלנו פסלון שלכד אותו לאחר ריצה שבה כיסחנו פומורים וערפד שאיימו על בני דם ובתמורה על כך ששחררנו את העורב מהפסלון הוא אמר שהוא מוכן להיות הטוטם שלנו. גם לפני שהתלהקנו הרגשתי שיש קשר בין ארבעתינו - שאנחנו תומכים ומאזנים אחד את השני - שאנחנו יוצרים איקוויליבריום שזה מצב איזון ושאנחנו יכולים לקדם אותו בייחד."

רובים מצמצם עיניים כשאת מסבירה את משמעות המילה איקווליבריום "את בהחלט מתאימה למחנה שלך" הוא לבסוף קובע בחיוך "זו אחלה סיבה להתלהק. אבל מה מכאן והלאה? מה אתם רוצים להשיג? מה המטרה אליה אתם שואפים? להקה עם מטרה מגובשת היא להקה מאוחדת וחזקה יותר שכשהקושי יגיע עם או בלי האלפא כל חבר להקה ידע לאיפה אתם צועדים"

"תווודה תודה" היא אומרת לרובין
"טוב כרגע אנחנו שואפים למצוא את המקורות הגיאנים בראש העיין ולחזק אותם. אם זה רוחות של מקורות ריפוי כמו ערימות זבל או שיוכלו לעזור לנו בהתקפה מול ביינים , בתצפות כמו יונים ועורבים כמו חתולים.משם אנחנו נתחיל להתרחב וגם למצוא בעלי ברית, אולי כמו משני צורה אחרים. אז אני מניחה שמה שראנחנו רוצים להשיג זה יותר איזון של המשולש ולחפש משאבים שנוכל לחזק ולהתחזק מהם."

הוא מחייך בפעם הראשונה בכוונה מלאה ובחמימות ואישור.
"ככה הכל התחיל פה. פשוט גילינו כמה מכשולים ששקועים עמוק בעיר" פאוזה "רוצה לספר לי קצת על מאיפה את באה אלינו?"

"כולנו מגיעים ממינאפוליס שנמצאת במינסוטה - מדינת הלחם והחמאה, ארץ 10,000 האגמים ואפילו מדינת כוכב הצפון. היא אולי ממוקמת באמצע ארצות הברית אבל היא תוססת עם תרבות, מוזיאונים ואומנות בדרך שלה. יש שם קהילה מאוד גדולה של מכרסמים עם חלק לא קטן של פרנקווילרז אבל גם ילדי גאיה ומהלכי זכוכית נוחכים נמצאים בספט, ויש גם כמה יחידים מהספטים האחרים פה ושם. יש שם מקומות של פרא פה ושם אבל איומים לא קטנים של תולע ואורגת- שמעתי שבאומברה של קניון אמריקה יש ביינים רבים של רכבות הרים שנוהרות שם.

אני כן אגיד שאני נהנתי יותר מהחיים שלי שם כגארו יותר מכהומיד - נותן לך את ההזדמנות לראות כל כך הרבה דברים מזווית אחרת."

מפתח צינורות מקווץ מעט גבות "אני מבין שלא חיית עם מכרסמי עצמות עד השינוי?"

היה מהנהנת
"היה לנו בקושי מספיק כסף לבית וההורים עבדו בחיי הקולר הכחול. תלושי מזון , יד שנייה וחובות מכל עבר. לראות את ההורים שלי מודאגים לגבי המועד הבא לשלם שכר דירה היה מראה שכיח."

הוא מהנהן ניראה שמכיר את הסיטואציה גם אם לא בקרוב. "אחד החברה בספט גדל בבית כזה. הוא חלק את ההקלה שאת מספרת עליה" הוא יאמר בחיוך קשה "שמרת על קשר עם המשפחה או שהצלחת לנתק קשרים בצורה חלקה?"

היא תרכין את ראשה
"רק האחים שלי נשארו והשבט שלנו מגן עליהם כמו שאר הקינפולק...
ההורים שלי... הם נהרגו בזמן שאני השתנתי. הזעם שלי יצא עליהם ועל מי שעורר אותם."

ניראה שהוא מחדד אוזניים וממתין לשאר הסיפור

היא תספר את הסיפור שלה בטון רציני וקריר
"תמיד רציתי ללכת לבית ספר לאומנות - לפתח את עצמי... ללמוד מהמומחים, למצוא השראות. אבל כסף תמיד היה חסר - והמוסדות הנבחרים שסגדתי להם היו יקרים ביותר.
אז לקחנו הלוואה, מאנשים ששמענו עליה מהבן דוד של הגרושה של השכן. רק כדי לגלות שהם היו כרישי חובות ואמני הונאה. הם באו לבית שלנו כשאחיי היו בחוץ. התחילו לאיים ולשבור דברים.

אני עדיין זוכרת את הזעם שחשתי באותו רגע. הריח החריף והחזק שלו שמהר מאוד התלווה בצווחות ודם. כשאני חזרתי לעצמי הייתי מוקפת במכרסמי עצמות. הם אמרו לי שאני הרגתי את כל מי שהיה בחדר.... אלו היו הימים הכי קשים בחיי."

היא תגיד ותאנח

"המוות שאני ביצעתי הוא משהו שאני אצטרך לחיות איתו במהלך כל חיי. זה כבד אבל כמכרסמת אני יודעת שזה הכרחי לא להכחש אבל גם לא לטבוע. ושמוות זה דבר שכואב ועצוב לא משנה עד כמה סיפרי גבורה ינסו לצרף על זה . החיים גם כואבים ועצובים - אבל הם גם יכולים להיות דברים החיים וזאת הסיבה ששווה לשרוד"

"לפני כמה זמן זה קרה?"

"שנתיים- שלוש שנים בערך. אני לא הצעירה הכי טרייה"

הוא ימשוך כתף "מעמד מעניין אם הופכים אותו לכזה. השאלה אם למדת דברים רבים בשנתיים שלוש האלה או שצללת ונתת לאחרים להיות אלה שיובילו ואלה שיחקרו ויעשו את העבודה השחורה" הוא אומר אך יש בדברים שאלה נסתרת שמצפה לתשובה