16.4.2020- סקטץ' פוגשת את הפאפא

סקטץ' תלך לחיפה לכניסה של הטריטוריה באומברה ותיילל בכניסה.

ממש מעט זמן אחרי שתילל יופיע לצידה זאב גדול כשעל כתפו חתול שמזכיר את דאלי [האמן] הפרווה של הזאב עשויה טלאים טלאים של גווני החום והאפור בלי שום טוהר דם מיוחר מין הסתם. כאשר גפתו הימנית הקדמית מכוסה כולה בצלקת כסף חלקה לחלוטין ונטולת פרווה ועליה צלקת כסף טרייה שרצה מהכפה עצמה ועד החזה שלו. חזהו נטול שיער ומלא צלקות מכל הסוגים- חתכים וקליעי כסף שעברו דרכו, שיסופי חרב וכוויות מעידים על הקרבות הרבים שהוא עבר. זרועו השמאלית מכוסה מתכת אדומה שנראת חיה מכדי להיות ביונית. בניגוד לצלקות הרבות על פלג הגוף הקדמי שלו ניראה שהגב של הזאב איננו נושא ולו צלקת אחת.
הזאב יניח שקית ניילון על הריצפה ויביט בחתול שיילל [מנחש שאת לא מתולעת ולכן רובין לא יתנפל על המייללת] דבר מה בתגובה.
הוא יתיישב ויביט באורחת הלא קרואה במבט מצמית מאוד אך סבלני ממתין לדבר מה.

סקטץ' תתיישב מולו ותגידבטון עליז כמו תמיד
"היי! אני סקטץ', גליארד צעירה למכרסמי העצמות ,בטא ללהקת איקוויליבריום הרצה תחת העורב הישראלי, וחברה במחנה הפרנקווילרז.
שמעתי מחופש ומפוצץ ת'מוח שאתה הפאפא של המכרסמים בארץ - הייתי חייבת לבוא לפגוש אותך!"

הוא מהנהן פעם אחת נירא שמחד הוא לא הרפה בהרבה את הגוף שלו אבל כובד מבטו הפך ממבט שממתין ומודד למבט חמים יותר. "משפחה. אפשר פחות נימוסים. מפתח צינורות בום" הוא יגיד וירים בזריזות את השקית שוב בדיוק בטווח הנחוץ כדי שהיא תתעופף בקשת לכיוון סקטץ [שמוזמנת לתפוס אותה אם תרצה]

הצורה בא הוא יסמן את שמו היא בחריצת גליף שניראה כמו שאטנז בין אייקון פשוט ממש של מפתח צינורות והגליף של שבט מכרסמי העצמות ולידו יכה עם הכפה פעם אחת

סקטץ' תתפוס ותפתח את השקית. מה היא תמצא בה ?

מלח, לחמניה טרייה שמריחה מעט מתוקה, בקבוק רב פעמי מלא במים

נימוסים/ידע אקדמי-היסטוריה של 2:

"לא מסתובבת בלי ליווי, עיר מסוכן בירח זה. לא מדברת עם רוחות בלי מרשים. לא צדה. לא מזמן רוחות בעיר, באות המון פעמים תולע. אם מתה בחיפה נקברת בחיפה" כשהוא אומר את הדברים רוח תננים שנלחמת בכשמונה רוחות תמנונים פורצות מצד אחד לצד השני של רחוב בטווח ראיה וצרחות של כאב עולות משני הצדדים הנלחמים. מפתח צינורות ממתין לרגע "ברוך באה בחיפה" הוא אומר ועושה כמיטב יכולתו לחשוף שיניים בחיוך שאיננו ניראה כאילו הוא רוצה לטרוף אותה אלה מה שיראה כחיוך לבבי.

היא תהנהן לחוקיו של מפתח צינורות בום,תנגס בלחמניה ותראה מאוד שביאת רצון

"נראת כמו עיר מסוכנת מהרגיל? מי עוד רץ איתך? כבר כמה זמן אתה פה?"

"סכנה גדולה תומנת חיפה בבטנה" הוא תופח על ההר כשהוא משתנה באיטיות ומתחיל ללכת לכיוון הטריטוריה שלהם עוצר את השינוי בגלברו "אני כבר שנתיים בישראל ואני לא מתכנן להפסיק לבעוט לתולע בתחת." הוא אומר בחיוך "אבל אי אפשר לספר כל מה שאני יודע כאן מחוץ לבית בואי תראי את הפיסת גן עדן שמכרסמי העצמות וחברים הקימו באמצע כל הבלאגן הזה"

"אוווו! אני ממש אשמח לשמוע על סיפור ההקמה!"

ניראה שמפתח צינורות עוצר לרגע לחשוב ולבסוף הוא מסמן בראשו שתעקוב אחריו.
הוא רץ דרך העיר, חוצה שדות קרב בין תניני ענק או עורבים כנגד תמנונים ויצורי תולע עשויי עשן הוא עוצר לרגע ומתנפל בדיוק בזמן כדי להפיל תמנון או שניים בכדי שידו של הצד הנצי תהיה על העליונה.
הוא קופץ מעל גדרות וחוצך פניות מוביל אותך במבוך העירוני הסבוך עד לנקודה שצופה על המושבה הגרמנית. הוא מצביע על המושבה ואומר "ברוכה הבאה לבית" אך ניראה שזו לא הסיבה בגללה הוא הביא אותך לכאן." הוא יחווה על קיר שנמצא לידכם וימתין לרגע. על הקיר יש גרפיטי ישן למדי:
במרכז הציור עומדת המושבה הגרמנית אך היא ניראת חצויה, בצד אחד ישנו יצור אפל מלא שיניים וסביבו מרחפים דפים רבים שהופכים לרכבת בוערת ולערפל שחור שמקיף את השכונה ומהצד השני ארבע לוחמים כשבראשם עומד קרינוס בעל פרווה הדומה לצבע הפרווה של מפתח צינורות בום רק בלא שום צלקת עדיין, בידו הוא אוחז מםתח צינורות גדול, מאחוריו שני גארו המובילים רוחות לקרב. האחד אפל ואפוף ברקים בעוד שהשני לבוש חליפה אדומה מנצנצת ואוזניה צמודה לאוזנו. אחרונה מאחוריהם לוחמת עם רובה צלפים שהוא בגודל שלה צפונה במגדל גבוהה ועינה זורחת בצבע זהוב..

הציור מתעורר לחיים ואת רואה למול עינייך קרב אדירים בין שני הצדדים כשמפתח צינורות עומד בדרכה של כל מכה שמכוונת כנגד חברי להקתו שעה שגופו מתכסה עוד ועוד שלשלאות. את רואה איך התיאורגים ממרידים כנגד יצור התולע את שאר הרוחות. ואת הצלפית מחסלת איום אחרי איום עד שלבסוף האויב שולף את נשקו האחרון וזרועות תמנון רבות פורצות מחור שנפער בקרקע המושבה נראת לרגע מוצפת באדום ותולע כשברק מכה בזרועות התמנון והתמנון חוזר מובס אך לא מושמד למאורתו התת קרקעית. השמיים עומדים כחולים ופסטליים והלוחמים נאספים עם רוחות רבות ומיללים לפני שהציור חוזר למצבו הסטטי שוב.

כשתנתקי את העיניים מהציור תראי במפתח צינורות כבר התחיל לצעוד לכיוון המושבה ומסמן לך להצטרף

"ציור זז- האופן הכי טוב לספר בו סיפור אם אתה שואל אותי" היא תגיד בהתרשמות ותעקוב אחריו

"זה של לב של דיו." הוא יגיד בחצי חיוך "חכי שתראי את הסטודיו שהיא השאירה כאן ואת התמונה המלאה גור. אני מאמין שאת תחבבי אותם"

"אני גם בטוחה שאני אוהב את זה. אין גארו שיותר טוב מגארו שיודע איך להיות אומן"

"גארו שיודע להיות אמן" עונה מפתח צינורות בחצי חיוך (ומתייחס לשייקספיר וששת בעלי המלאכה, אם כי כנראה שזה לא יעבור עד הסוף בשפה) ולא ממתין הרבה לתגובה על הבדיחה "את רעבה?"

היא מגכחת לבדיחתו
"אני תמיד רעבה."

הוא יהנהן לעצמו ויוביל אותך למקום באומברה בו נמצא הסטודיו. (את מכירה אצ התיאור או שלא?) ונכנס מסמן לשלום בראשו לרוח שנמצאת במקום ומקעקעת משהו

טורי תסתכל בסטודיו בהתלהבות. מה היא תוכל למצוא?

מבחוץ בשונה מבניין אומברלי רגיל המבנה הזה מכוסה גרפיטי בכל הסגנונות, כמה שתוםס את העין שלך היא תנועה כלשהיא שכשאת םונה להביט בא את רואה עכברוש גדול שאת חושבת שעד לפני רגע הסתכל בך. על הכניסה כתוב 'פטיש טאטוס'
בפנים המקום ניראה כמעט מאוד מסודר. ספות יפות ציורים על הקיר כשהמון ציוד אמנות, בדלי סיגריות, ובלאגן כללי של אומן יהיה מפוזר מסביב. יש דבר אחד שאולי יתפוס את העין שלך וזו מחברת ישנה ועבה למדי שיש עליה מספר גליפים (אם יש לך תורת הנסתר/טקסים גבוהה ואת חוקרת את תגידי) ומכונת קיעקוע שניראת מודרנית יותר מזו שהרוח משתמשת בא מונחים שם כאילו כמאיין כבוד לחפצים הללו.
מעבר לכך תהיה שם נערה כבת 16 שכאמור מקעקעת דבר מה על רוח אחרת שנחה בכיסא שאת צורתה את לא יכולה לזההות.
מפתח צינורוץ הולך למדרגות שנראות יחסית חדשות ביחס לשאר המקום ומסמן לך להצטרף כשתרצי.
כשתצתרפי הוא יעבור איתך לפיזי בתוך מרתף חשוך לחלוטין שעדיין בתהליכי בנייה

היא מצטרפת אליו ואז אומרת
"זה אחד מהסטודיוים הכי יפים שאני אי פעם ראיתי."

"היה. כמה ערפדים ניסו להשבית לנו אותו עם גולים מתפוצצים אז אנחנו בונים מחדש." הוא עוצר לרגע כשהוא עולה במדרגות למבנה שנראה בשלבים מתקדמים למדי של הבנייה "אז מה הקינק של פראנקווילר? גלריות, מוזיאונים, תיאטראות?" הוא שואל במעט סקרנות

"all of the above. אנחנו גם מגינים על ספריות ומתנ"סים. בכללי כל מקום תרבות שנגיש לאדם הפשוט. או לא התכוונתי שזה יתחרז אבל הנה זה התחרז" היא מגכחת מהבדיחה של עצמה
"התולע והאורגת ניזנים מבורות - חשוב לתת למטרות שלהם ידע ותבונה"

הוא מהנהן "כן אני מכיר את המחנה. חטפתי מספיק מכות כשנגעתי עם אצבעות שומניות בספרים של הספריה בוורשה. על מה מהם את תשמרי ביום בו תצתרכי להחליט? מוזיאון? גלריה? ספרייה?"

"כרגע אני מתכננת לשמור על מה שיש בטריטוריה שלי. זאת התחלה טובה.
ולא ידעתי שאתה במקור מפולין. אבל זה כן מסביר את המבטא."

"מה יש בטריטוריה?" הוא שואל בסקרנות

"אנחנו יותר יודעים מה יש בראש העיין בכללי - המון אורגת, המון דוגמה, פארק אורגתי לגמרי, בית מקדש זהוב... יש המון דברים מעניינים- חלק מהם בטריטוריה של מגדל צדק אבל בעיר יש המון דברים להתעסק איתם."