16.5.2020 - צל מארה וסקטץ - אומברה

"ברור שאנחנו לא נאיבים." היא תגיד בפשטות " ואם יש משהו שהשבט שלנו יודע זה השיט שבני אדם יכולים לעשות אחד לשני - אם או בלי ידע.
ואנחנו משקיעים במוסדות שנועדו לאדם הפשוט והעני ופחות לציבור הרב. אומנות וסיפור טוב יכולים לגרום לאנשים לחשוב בשביל עצמם ולשנות דברים בחברה להראות להם את מה שיכול להיות." היא תגיד עם חיוך ידידותי

"אני מניחה שמה שאני מנסה להגיד הוא שהפרנקווילרז הם יותר אומנותיים מאשר שהם מחושבים ופרגמטים."

"למה את מתכוונת שזה משהו שהשבט שלך יודע?"

"טוב ברור שזה לא אקסקלוסיבי לשבט שלנו אבל ברגע שאתה השבט שקרוב לתחתית החבית ושנוטה להתעסק הכי הרבה במעמקים הכי מלוכלכים של החברה אתה שם לב לדברים האלו. בזכות הנסיון שלי כמכרסמת אני ראיתי והתעסקתי במקומות הכי פגיעים שבהם התולע מוצא את המטרות הכי קלות שלו, ואני מבינה די טוב את איך שהאורגת מושכת חוטים ומחזיקה את כלוב הזהב שלה.
אבל בסופו של היום כל גארו רואה את השיט שהחברה האנושית עושה. פשוט מפרספקטיבה אחרת. וזה גם השיט הזה שגרם לזעם של הרבה גארו להתעורר."

"אני מבין, אני מניח שאם אהיה ציני אוכל להגיד שלדאוג שאנשים יתעסקו ביצירתיות ואומנות זו דרך סבירה להשאירם בשליטה,
למנוע מהם לקדם את עצמם על חשבון גאיה."

"כן זאת גם דרך להסתכל על זה" היא תגיד עם חיוך נבוך

צל מארה יבחן רגע את תגובתה.
"לא התכוונתי להפריע לך עם הרעיון. לא חייבים להיות ציניים."