5.4.2020, May the metis be with you, קאיירן

"מלאו לי 16 שנים לפי הספירה האנושית אתמול, אבל מתוכם 7 שנים היום בסטזיס, ככה שהגוף שלי המשיך להתגבר אבל הרוח והנפש קפאו במקום אחר. אז בנפש אני עדיין בן 9" הוא אומר בחיוך גאה וילדותי כמו הטון שלו
"אני מניח שזו זכותם, אבל אני כתם וחטא על פני גאיה, גאיה יצרה את הגארו ובחטא ועוורון הגארו יצרו את המטיסים. אלא אם ארוויח איזשהו סטאטוס אחר, התחתית תמיד צריכה להיות נקודת המוצא שלי כמטיס, כך קבעו סדר הדברים בטבע"

"הרבה הומידים אוהבים לחגוג את יום ההולדת האנושי שלהם, חברי הלהקה שלך כנראה ירצו לדעת.
7 שנים בסטזיס? לפני או אחרי השינוי?"

"אחרי"

"אם כך למה לא הרגו אותך? גארו שאינו מסוגל להילחם לזוז או לתרום בשום צורה הוא ההגדרה המדויקת לנטל."

הוא צוחק "זה קצת יותר מורכב מזה, הנפש והרוח קפאו, הגוף לא בדיוק קפא אם הוא המשיך להתבגר, אבל בוא נעצור את זה כאן ולא ניכנס לעומק ענייני שבט שאסור לי לפרט עליהם"

"טוב. תקפיד לא לעשות את זה שוב.
הפסקת לשאול אותי שאלות, מדוע?"

"התחלת לשאול על נושאים מורכבים, רציתי לתת לך מענה וחוסר הסחות דעת מתוך כבוד.
מה השאיפה הבאה שלך כגארו? מלבד בכירות"

"הבנתי, אני מעריך את זה.
יש לי שאיפות רבות, הגדולה שבהן היא לשחרר את פנריס מכבליו.
אך באופן מיידי? למצוא חולשות בהגנות הקאיירן ולטפל בהן.
ושלך? מלבד להיות חבר ספט?"

"להכיר לעומק את חברי הלהקה שלי, להיות חבר אמיתי של הגארו בספט וכנציג לשבט שלי לסייע למפתח צינורות בום ולדאוג שהקראקן יישאר כלוא.
אני יכול אולי לסייע לך אם תרצה, התפקיד שלי בבית דרש ממני להיות מסוגל להתגבר על הגנות שונות של מקומות שונים, כך שאם תרצה אפשר לתאם אימונים שבהם אנסה לחדור לקאיירן מבלי שתדעו בכדי לבחון את ההגנות. כמובן אבדק לפני רק בכדי שלא אסכן את הקאיירן בחילול".

"דיברת על להלחם, ראיתי פטישים שונים על גופך, מה שיטת הלחימה האהובה עליך?"

"לא. אתה אורח פה וזה לא אמון שאני נותן באורחים.
נדבר על זה שוב אחריי המוט, כשתהיה חבר ספט."
(הוא מדגיש את החלק של כש, ומחייך בלבביות לאכילס)

אני מעדיף להילחם בטפריי וניבי, פטיש הברזל שלמותני הוא גם נשק נפלא ומכובד שהוענק לי במתנה מהגארו שחינך אותי.
ואתה?"

"השיטה שתגרום לי להביס את היריב.
כמובן, לא אצפה אחרת מוורדר ספט". (בהקשר לתשובה שלך על העזרה)

"אמרת שיש לך צאצאים, משפחה מקומית. בני כמה הילדים? בנים/ות?"

"שני גורי זאבים.
גור וגורה, בני מעל חודשיים.
הפרווה שלהם גדלה יפה וכראוי, והם אוכלים טוב."
הוא מדבר עליהם באהבה רבה.
"בקרוב יוולד לי צאצא נוסף, יליד אנוש, אך אותו כנראה איאלץ להשאיר עם המשפחה בשוודיה. רבים וטובים ממשפחתי נפלו בקרבות בשנים האחרונות, יש לי אחריות לדאוג להמשך השושלת ולחינוך ראוי לכל הצאצאים."

אפשר לראות קנאה מסויימת אצל אכילס כשהוא מעביר נושא
"איך הרווחת את שם המעשה שלך?"

"דרשתי מהמחנך שלי מבחן, למרות שהוא הטיל ספק בכך שאני מוכן.
התעקשתי, אז הוא נתן לי מבחן קשה במיוחד כדי ללמד אותי לקח.
הייתי צריך להוריד מוצב צבאי ישן שהתמלא בפומורים, היה ליקוי ירח קרוב והחלטתי לנצל את החושך ואת המחזה מסיח הדעת הזה להרוס אותו.

באתי ברכב, חמוש ומוכן בכמות תחמושת גבוהה, ועליתי על מוקש. כשעברתי לאומברה כדי להימלט ולהודות בכישלון, ראיתי אישה, גדולה שרירית וזוהרת באור אדום ומרתיע. עיניה השחורות מלאות השיגעון הסתכלו עליי כשהיא צחקה בטירוף. היא עמדה להרוג אותי, אבל עצרה. בדיעבד גיליתי שזו לוחמת דמים, ושהיא לא פוגעת בילדים של אף גזע, וזה כלל גורים פזיזים. היא תקשרה בצרחות צעקות וצחוק מטורף, היא הייתה זועמת, והיא חיפשה טרף.

הראיתי לה את הכבוד הראוי וכניעה, והובלתי אותה באומברה לתקוף את המקום. נלחמתי לצידה, ראיתי אותה קוטלת ביינים בעוצמה מרהיבה. אחריי זה היא עברה לפיזי בפנים, והרגה את הפומורים בטירוף שמעולם לא ראיתי דומה לו. נלחמתי לצידה פצוע ומדמם.

הרגנו את הכל, ואז כשהליקוי נגמר היא הלכה משם.
הסיפור מאוד הצחיק את המחנך שלי, והצלחתי במשימה, אז הוא החליט שאני מוכן.

חרמש זה על מנת לפאר את הירח ולהזכיר לי את תפקידי כתיאורג' ואת הצורך לעבוד עם רוחות, ודמים זה על שם ולכבוד לוחמת הדמים.
אני מאמין שזו אחת הסיבות שמשכתי את תשומת ליבה של פיבי.

ואתה, איך הרווחת את שלך?"

"תודה שחלקת איתי את הסיפור חרמש דמים".

"ממ, ממ, תיאורג'ים ריה בבית אמרו קשר רוח עמוק יש לי, אמרתי חושב מוכן טקס מעבר, זקני קאיירן שלחו אותי לאדמות הטהורות, homeland של שבט. אמרו אבותיך זרים, חיצוניים שאיננו מכירים, אינך מכיר. גם אתה זר, חיצוני לנו. עליך למצוא דרכיך באדמותינו, להרגיש רוחנו, עברנו, מתנת ההווה ולמצוא את העתיד, רק כך תוכל להיות חלק מאיתנו. אמרתי אוקיי ריה".

"יצאתי למסע, צדתי לשרוד ביער במים ובהרים, למדתי מהאדמה והאזנתי לטבע ורוח, חיכיתי בסבלנות, ירחים שלמים, עקבתי אחר omen שונים מפאפא אוקטנה. לילה אחד כוכבים הסתדרו מוזר, עקבתי. טיפסתי הרים מושלגים, מזכירים הרי מונגוליה. גאיה בחנה אותי, סופה גדולה החלה, מצאתי מחסה, מערה. במערה היה אור מוזר, מזכיר אור לונה, גוון לבן. צעדתי לבדוק, מצאתי חלל גדול, ציורי קיר מסביב, זוחלים על קיר עצמו, אש לבנה במרכז בוערת ללא עץ. התקרבתי, רציתי להתחמם. היה חמים, נעים, אש הרגישה כה טהורה, מדיטציה עשיתי, את אש ניסיתי מעיר. הצלחתי ועם האש מתעוררת גם רוח אבות, אכילס.
אש אמרה, אני זכרון להבות האדם הראשונות, כאשר ה-Pure ones צעדו באדמות אלו, חיפשו הגנה מסופה, חיפשו חום, חיפשו בית. אמרתי אני רוצה בית, רוצה להיות שייך, רוצה להיות טהור. אמרה לי בוא. אכילס אמר לא, עבר שלך אחר אל תזניח. אמרתי לא מזניח משפחה, לא מזניח עבר. אכילס נלחם בי, מנע ממני נוגע באש. לוחם גדול אכילס, ניצח. אמר לי לך, הוא נשאר מגן. לא רוצה מוותר על הזדמנות שקיבלתי, נשארתי בחוץ בצד, מסתווה, צופה, חושב, מנתח. עבר זמן, חשבתי מצאתי חולשה, יוצר הסחת דעת, מסתער רגל שמאל, לוקח אכילס איתי יחד לאש. בוערים באש, הפכנו אחד, מרגיש שלם, מרגיש יודע עכשיו, מרגיש שלו, מרגיש טהור, מרגיש נכון".

"חוזר אחרי מסע אורך 4 עונות לריה, מביטים בחיוך אומרים צפינו, אוקטנה סיפר, פרווה שחורה לך כעת, משמעות שונה אבל, עכשיו מסמלת חריכות אש הטהרה. גדלת לתרבותנו, למדת אותה, עכשיו מרגיש אותה. אל לך לשכוח עברך, עבוד להבין את ההווה וצעד אל העתיד. לוחם דגול היה אכילס, אין שני לו, כך נאחל גם לך, אך הסטוריה אותו זוכרת על עקבו, פגמו, כך יהיה גם לך קליאת'. קום אכילס".

"יצא לך מאז לפגוש בלוחמת הדמים שוב?"

"לא.
כשהיה ליקוי בישראל במהלך מוט דחפתי את להקתי ואת אויב התולע לזמן אחת ולצוד אותה ברבל, אך הגיעה אחת אחרת.
אכילס הוא רוח אבות שלך? הוא היה גארו?"

"כן הוא אחד מרוחות אבותיי, לא הוא היה בן דם, בדומה לשאר אבותיי שהכרתי עד עכשיו.
אני אשמח לפגוש אותה יום אחד, נולדתי תחת ליקוי הירח, תחת ירח אדום, אפשר יחד אם תרצה"

"היא כנראה תהרוג אותך בגלל המראה המפוקפק שלך, היא נוהגת להרוג בלי לשאול שאלות או לדבר על דברים.
בליקוי הירח הבא אולי ננסה, נזמן אותה ליד מעוז תולע כדי שתילחם לצידנו. היא עוצמתית ולא צריכה סיבה לתקוף חוץ מזה שזה שם."

"לפי הסיפורים שלך היא לא בדיוק מה שציפיתי מהרוח הזו" הוא לווא דווקא מאוכזב אבל הוא בהחלט לא נראה שמח מהמסקנה

"היא לא הורגת ילדים, זה האיסור שהיא חיה כלפיו.
היא מגיעה לזמן קצר, קוטלת כמה שיותר, נלחמת, ואז חוזרת לממלכה של לונה.
אני לא מצהיר בוודאות שהיא תהרוג אותך, אבל היא עלולה. היא רוח מלאה בזעם ואימה שמתקשרת בצרחות, צחוק מטורף וקרבות. מה חשבת שהיא מהסיפורים שלי?"

"זה בדיוק מה שהבנתי מהסיפורים שלך אבל זה לא מה שחשבתי עליה מהסיפורים שסיפרו לי בשבט על ילדי הליקוי"

הוא מרים גבה.
"מה סיפרו לך בשבט על ילדי הליקוי?"

"הירח זורח ומקבל את צבעו הלבן מאור השמש, גם אם אנחנו לא רואים את שניהם בשמיים, בחלל הכוכבים הם תמיד נמצאים וחגים במסלול. בעת ליקוי הירח, כדור הארץ, מסתיר את הירח מפני אור השמש ולכן הוא נראה בצבע שונה, אדמדם מצבעי מעטפת הכוכב שלנו. לפחות כך מספרים ילידי העולם הפיזי, יש מקבילות רוחניות שונות לכך".

"לכן מספרים שילידי הליקוי כמו הירח, תופסים מחסה מן השמש, פועלים בנסתר ובצללים לעומת הא'ארון החשוף העומד בגאווה אל מול אור השמש. נוטים יותר לשגעון הבדידות והארנו מאשר לזעם המלחמה השוצף. נוטים לחשוב בעורמה קטלנית מאשר שקיפות עוצמתית. הייתי מצפה לפי הסיפורים הללו שרוח שמייצגת את ליקוי הירח, תייצג משהו דומה"

דבריו בבירור מכעיסים את חרמש דמים, הוא נוהם.
"אני לא יודע מה לעזאזל לימדו אותך, על כוכבים שמסתובבים בחלל ועל גיבוב השטויות הזה. אני לא יודע מאיפה יש לך בכלל את הבושה לומר את החרא הזה.
באמת שלא אכפת לי מהתיאוריות האלה של בני האדם על שמש שמאירה על הירח, זה מטומטם. לונה לא זקוקה לאורו של הליוס ולא תלויה בו.
אתה לא בן אדם, אתה יכול לטייל בעצמך לאומברה הגבוהה ולראות את שני הסלסטיאליים האדירים בוהקים באור אדיר עומדים שם.

אתה יכול לפגוש בעצמך בלוחמת הדמים. ההתגלמות הטהורה והמטורפת של הזעם של לונה, הטירוף הרצחני שלה. לא שקט ולא הסתתרות."

אכילס לא מבין את הכעס ושומר על קור רוח "אני יכול לטייל לאומברה הגבוהה ולחפש תשובות, זה לווא דווקא דרך טובה לנצל את הזמן שיש לי על פני גאיה. מה שאתה קורה לו תיאוריות מטומטמות כרגע, התחיל לפני אלפי שנים ויש לו חלק קבור ועתיק בהסטוריה של השבט והעם שלי, שהתעמקו בלשאול שאלות רבות בכדי ללמוד. אומברה ופיזי הולכים יחד, אני חושב שזה פוגעני מצדך לתת יחס כזה.
לא אמרתי שהסיפורים הללו נכונים או שאתה טועה, אבל האוקטנה למדו אותי משהו חשוב שכדאי שנזכור, האינקארנות ובמיוחד הסלסטיאלים הם כל כך רחבים ובעלי רבדים כה עמוקים שזוג עיניים וגלגול חיים אחד לא יספיקו בכדי להבין אותם"