5.4.2020, May the metis be with you, קאיירן

חרמש דמים מחפש את אכילס באזור האורחים.

מוצא אותו נח ומנמנם מתחת לעץ

הוא מגיע, "ערב טוב מטיס, אני צריך לשוחח איתך."

כשהוא מתקרב אכילס מרים את הראש ורואה אותו. הוא מתיישב ומהנהן.
"מקשיב"

"שמעתי שאתה מעוניין לבקש להצטרף לספט במוט הקרוב.
זה נכון?"
הוא מתיישב על האדמה הרכה ומוציא מתיקו גבינת עיזים ורצועות בשר.
הוא אוכל קצת מכל אחד ומוסיף "אתה יכול להתכבד"

הוא ייפוס מרחק קל רגע כאשר יעבור בין הצורות להומיד, ייתיישב וייתכבד.
"ממממ לא. אני מעוניין במוט הקרוב להכריז שאני חבר בספט.
בינתיים אני מסתובב בארץ, עוזר איפה שיכול, לומד להכיר חברי ספט ומבקש את ברכתם של אלפות הלהקות שבספט".

"מצוין."
הוא בבירור נראה סך הכל מרוצה.
"שלשלאות מנופצות שאלה אותי לדעתי בנוגע להצטרפותך, אז באתי להכיר אותך יותר טוב ולשוחח איתך.
כמה זמן אתה בישראל?"

הוא מחייך קצת "טעים"
"2 ירחים, אשמח גם להכיר אותך,
ממה אתה נהנה במיוחד?"

"אני מאוד נהנה משלג, אין בארץ הזו שלג כמעט בשום מקום.
יש לך חברים בספט?"

"כן זה די מאכזב, ראיתי קצת בצפון ליד מבצר נמרוד, אבל הוא מאוד דל, דחוס וקשיח.
כן, יש את הלהקה שלי, חופש חברה שלי, רודף הנבואות חבר שלי, הרמוניה חברה שלי, מפתח צינורות בום חבר שלי וסופרוסין קשוח אבל אני חושב שבסוף גם נהיה חברים. חוץ מהם יש לי יחסים טובים כמה שאפשר עם הרבה מהאחרים ואני מקווה שכולם יהיו חברים שלי בסוף, גם אתה" הוא מחייך כמו ילד מפגר ומסתכל עליך

"יש לך ייחוס ומשפחה מכובדת, אני לא יודע מספיק לגבי תנאים שונים שמקבלים בייחוס בשבט הפנריר, אבל היה לך קשה לעזוב את המשפחה? איך התמודדת והודעת להם?"

חרמש דמים מגיב בפרצוף קריר להערות על החברות.
"חברות בין פנרירים מחושלת בקרב ובחגיגות שאחריו, בטקסים אדירים ובלשרוד מסעות רחוקים ומאתגרים. לא בדיבורים, במעשים.
אם נזכה להילחם ביחד, ואם תפצה במעשייך על קיומך המבייש, ואם תרוויח את אמוני באמת ובתמים, אני לא רואה סיבה שלא אקרא לך חבר.

לא היה לי קשה להיפרד ולא קיבלתי זמן לכך.
זה עבר דרך סבי, ראש השושלת לפני שזה עבר דרכי. לא הייתי צריך להודיע לאף אחד.

למה אתה חושב שאתה ראוי, על אף היותך מטיס כה מעוות, להיות חלק מאיתנו?
כשיבוא אורח מכובד שלא מכיר אותך ויסתכל עלייך בגועל מוצדק, ויתרשם ממראך ומגזעך כדוגמא לגארו שחברים בספט ישראל, מה תגיד שאתה מאמין שיפצה על הבושה?"

"דבר ראשון אדאג לא להיות הראשון לקבל פניו, אמתין שייראה וישוחח עם מספיק מחברי הספט בכדי שלא אקנה רושם ראשוני שגוי בקיומי ושייכותי. אם הדבר ייקרה, אתן את התשובה הטובה ביותר שאני מסוגל בתקווה שהספט יעמוד מאחוריי". אכילס מרצין פנים

"נתתי את קורבן נצח החיים שלאחר המוות לאדמות הללו בכדי לאפשר לגארו ראויים יותר להמשיך להסתובב על פני גאיה וללחום היכן שצריך, את חיי אני מקדיש להסב בושה גדולה יותר לאויביה של גאיה מזו שבקיומי ואם עדיין עליי להלחם בכדי להוכיח את זה, נשמרו לי זכות (הוא מרים ידיים ומצמיח טפרים בשניהם) וחסד (הוא מרחיב לסת ומאריך ניבים)".

"בכל הנוגע לראוי להיות אחד מכם. אני לא חושב שאני ראוי, אבל אני חייב לנסות כמיטב יכולתי. עבור חברי להקתי שלא מגיע להם להיות מודחים מספט שזמן מה חברים בו. עבור אחרים שכאשר אני רץ עמם כנגד אויבים, מסתכנים במוות עד שקשר הספט יהיה קיים. איני חפץ באף אחד מאלו, כך שאם לא אהיה חלק מכם, אאלץ לעזוב בכדי שלא אסב נזק במקום הלא נכון".

הרצינות יורדת והוא נושם עמוק
"זה אי פעם הפריע לך? שזו לא היתה החלטה שלך? חשבת על כך? סלח לי אם אני גם רוח, אני מנסה להבין, מעולם לא גדלתי עם משפחת הדם הטבעי שלי"

"כן וכן, לשאלותייך.
זו שאלה מובנת, אך אכן יש גסות רוח בה מכיוון שהיא עלולה להוביל גארו פזיז לטנף במילותיו על הבכירים ממנו.
אני בסך הכל פוסטרן, ואני מקפיד להמרות את פיהם של הזקנים כמה שפחות. למדתי זאת על בשרי.
פיבי החליטה שכאן מקומי, אלפא ספט אלדר החליט שכאן מקומי, וכאן אני אגור.
יש לי צאצאים בארץ הזו, יש לי להקה חזקה שאני גאה להיות חלק ממנה, יש לי טוטם שלימד אותי רבות וטריטוריה שאני קורא לה בית. יש לי קאיירן שאני הוורדר בו, אחראי על ההגנה שלו. גם אם היו לי חרטות בעבר כיום אני יודע שכאן מקומי.

האם איי פעם הרגת גארו אחר?"

"כן" הוא בולע רוק בחוסר נוחות

"מה היתה הטעות הגדולה ביותר שלך בארץ הזו? כיצד למדת ממנה?"

"נתתי לחבר להקתי להיות לבד בפיזי כשהיה איום על חייו. הוא מת. למדתי לסמוך על האינסטינקטים שלי.
למה הרגת את הגארו? נשפטת על כך? מישהו ממשפחתו רוצה נקמה?"

"לא רוצים נקמה, לפחות לא ממה שידוע לי, לא נשפטתי על כך. יצאתי להרוג גארו כיוון שזקני הספט שלחו אותי לבצע כך"

"אתה יודע למה הם החליטו שצריך להרוג אותו?"

"כן"

"האם אתה מאמין שהנסיבות מוצדקות?"

"כן, ליטול חיים זה לא משהו שיש לקחת בקלות ראש, לא משנה של מה, במיוחד כאשר אני מטיס שלוקח חיים של גארו אחר, צריך להבין שאני לא נוטל רק את חייו שלו, אלה גם את הפוטנציאל לעתיד שושלת שלו במקרה שאין אחת עדיין"

"הבנתי.
האם פגשת את הרונין, אכילס?"

"כן"

"מה דעתך לגביו, ולגביי הגארו שמעוניינים לתת לו הזדמנות להיות חלק מהספט הזה?"

"רונין הוגלו מהאומה. לי אישית קשה עם ענישה כלפי אחרים, אבל אני חלק מהאומה, גם אם בתחתית שלה, כחלק ממנה עליי לקיים את המנהגים והאמונות שלה. זה לא חכם לשים מטיס במצב שבו הוא מרגיש מעל מישהו, זה יכול להסלים למקומות לא טובים ולכן כל עוד יש אחרים שיביעו את קול האומה, אני אמנע מכך, אם לא תהיה ברירה, אביע קול.

כמו שאמרתי רונין הוגלו מן האומה, ספט ישראל הוא חלק מן האומה, לכן עד שאומה תקבל אותו חזרה, אין לו מקום בספט בעיניי. יש לי סמפתיה כלפיו, אקרא לו בשם שייבחר, אך לא בשמות מעשה שנלקחו ממנו, אסכים לרוץ איתו ולהעניק לו הזדמנויות כפרה, אך לא בהנהגה. לספט בעיניי יהיה לו מקום כאשר שבט יקבל אותו אליו וחזרה לאומה. אלו שחושבים אחרת בעיניי קיבלו חינוך לקוי או סמפתיים מדי בכדי לשמור על שיקול דעת ראוי לעונש שקיבל. עד אז הוא יכול לתרום, אי שייכות לא מונע ממנו לתרום למאמצי הספט והמלחמה ככלל.
כמובן שאם הספט חלק מן האומה, לאלפא הספט יש זכות לקבל אותו חזרה לאומה גם ללא שבט, אבל זה מקרה חריג וגישה מוזרה שלא נתקלתי בה עדיין".

"אתה צודק לחלוטין, ויש גארו בספט הזה שעברו חינוך ליקוי, וגארו סימפטיים עד עיוורון.
חלקם גם עושים פרצופים כשאני קורא לך מטיס, או כשאני נותן לך את הכבוד של להתכבד באוכל שלי אבל אחרון כראוי.

בן כמה אתה דרך אגב?"