12.5 שיחה בין קנדי קראש לפאתוס

ג'ני יושבת ברחבת אורחים ממתינה לפאתוס שיתפנה

פאתוס מבחין בה ומתיישב לצידה.

"היי... מה המצב?"
היא מחייכת

"בסדר," פאתוס משיב לה. "איך נגמרה השיחה על הבתולין שלך? נעדרתי באמצע ואני חייב לך תשובות." הוא אומר בישירות מוחלטת, אבל מחייך, מידיעה שהנושא מביך.

ג'ני נראת מאד מופתעת מהשאלה
"אה.. אם... שביום שישי אגיע למסיבה של חופשת והיא תכיר לי בני דם..."

"מצויין." קיאן אומר לה, "נרגשת?"

"קצת... לא בטוחה למה לצפות..."

"מה את רוצה שיקרה?" קיאן שואל אותה.

"בוא נתחיל מלהכיר בני דם קודם... אני באמת לא מכירה אף אחד כאן"

"אוקיי, אבל אם היית רוצה שיהיה בן דם מסויים. איך הוא היה?"

"אני לא בטוחה שאני מבינה למה אתה מתכוון"
ג'ני נראית מעט מבולבלת

"אין לך שום ציפייה? שום דמיון על משהו טוב שיכול להיות? כלום?" קיאן שואל אותה. "כשאני הייתי מגיע לאירועים... טוב בדרך כלל הייתי יודע מי מגיע. תמיד הייתי מדמיין בראש שלי משנו קטן על איך המפגש ייראה, איזה פרט שהיה חשוב לי ממי שאני אפגוש. ככה אני יודע מה לחפש."

"אהה... ואו אהה אני אפילו לא בטוחה מה אני אוהבת בכלל... בשנים האחרונות כל הגברים שהיו מסביבי היו בעיקר כמו אחים גדולים... הם גם התיחסו אלי ככה גם המעט בני דם שהיו לנו שם... במיוחד... במיוחד אחרי שנחטפתי לפני השינוי..."

"נשמע כמו עינוי." קיאן אומר לה, הוא מושיט לה פלאסק.

"תודה, תשמע הם פחדו עלי... מי שחטף אותי ידע טוב מאד שאני לא בת אדם רגילה...אני לא בטוחה אם הוא צייד או נהפך להיות ציד אחרי שהרגתי את הבנים שלו במהלך השינוי... במשך כמה חודשים הם עינו אותי באופן די אכזרי... השינוי הגיע אחרי ששני הבנים שלו באו להכין אותי לליל הכלולות... הייתי מיועדת להיות אחת מהנשים של אבא שלהם.. לזה הם ניסו לחנך אותי... "

"ביקשת מהם שיפסיקו?" קיאן שואל אותה.

"כן.. זה לא ממש עזר... מבחינתם הייתי חפץ לא יותר מזה..."

"התכוונתי לאלה שפחדו עלייך, לא לפסיכים מהכת." קיאן אומר ונראה מבולבל.

"אהה... אחרי שהפסקתי להיות גורה... הם הפסיקו... הוכחתי לבם שאני לא צריכה שיתיחסו אלי כאל ילדה... כמובן שלבוב מקרר זה לא היה משנה ממש, אבל בשבילו הייתי האחות הקטנה שלו... אז וויתרתי לו... מה גם שחוכמה לא הייתה לו הרבה" חיוך עולה על פניה