12.5, אומברה, אזור הקיירן- הרמוניה מחפשת שקט

לאחר יום ארוך שכלל עבודת משגיחים, נמנום והתחמקות מאנשים, הרמוניה יוצאת לריצה באזור של הקיירן באומברה, מחוץ לבון, מחלצת עצמות ונהנת מהשקט והפרטיות.

בדרך, הרמוניה מריחה ריח חזק של משהו שרוף וחמאה, כנראה פופקורן. נוסף על כך ריח של 2 גארו מוכרים. היא רואה כי סופרוסין לבוש ב2 מקטורנים ואכילס לבוש בקרניים יושבים ליד המדורה. "הרמוניה!" קורא סופרוסין, "טוב שבאת. אנחנו מכינים פופקורן. תצטרפי."

"את מעדיפה מתוק או מלוח?" שואל אכילס. "אני אנסה הפעם מלוח. את רוצה מתוק?"

הרמוניה מאטה ומתקרבת אליהם, מטה את הראש. "לא נראה נכון. זאב ערבות?"

"כן." סופרוסין מתקרב אליה, "תתלווי אליי ותשבי." הוא מתחיל לחזור חזרה למדורה. מסתכל שהיא הולכת אחריו.

"את בחברה מאוד טובה הרמוניה," אומר אכילס, "יהיה לך הרבה כייף והפופקורן מאוד טעים. מתוק או מלוח?"

הרמוניה משתנה להומיד, הפנים שלה מדוכדכות. " אין לי בעיה לשבת איתך. אבל אפשר צורה אחרת? לא של אכילס או של להקה? ופופקורן מתוק זה מוזר. עדיף מלוח"

סופרוסין מניד את ראשו לשלילה. "זוהי הצורה המיטבית על מנת לעזור לך להתקדם לאן שאת רוצה וללמוד. עלייך להכיר שהמצב לא יהיה כפי שאת רוצה."

אכילס מסתכל על הרמוניה, "ב.. בס... בסדר." הוא משיב לה ומוציא מנקודה כלשהי מלח גס. "הרמוניה, אני יכול להשתנות לצורה אחרת, אבל אני לא רוצה. אבל אני אשתנה אם זה ממש חשוב לך. אפשר בבקשה שלא להשתנות? נעים לי להיות אכילס." הוא מחייך, נראה שהנושא חשוב לו באמת.

"קויוטי. די. אתה לא עוזר לי כרגע או מלמד אותי. אפשר לחכות עם העונש למחר? יצאתי לרוץ להפסקה עם דברים, לא לזה." היא אומרת בכנות, נראית מותשת למרות שהיא ישנה חלק גדול מהיום.

"לא." קולו מורה לה לשקט. "את לא תתעלמי ממני. תעשי כפי שאומר לך, או שתדעי עייפות אמיתית מהי."

אכילס נראה נעלב מאוד, "רציתי רק שנשב ישיבה נחמדה עם פופקורן. לא רוצה לפגוע בך הרמוניה. אני אעזוב אם תרצי."

"אני אדבר עם סופרוסין ואכילס האמיתיים אם אצטרך." היא אומרת בזעף. "לא רוצה להיות לא מנומסת, אבל אני כבר מעדיפה לחזור לקיירן אם לא תפסיק."

"דבר ראשון, תפסיקי להתייחס אלינו ביחיד. את תפני אליי כסופרוסין-קיוטי ואל השני כאכילס-קיוטי. אם את רוצה לדבר אל שנינו תפני אלינו כאתם." הוא אומר לה, בקול שלא מותיר מקום לוכחנות. "אני נותן לך הזדמנות, מעטים יתנו לך, להתעלות על המצב המשפיל אליו נקלעת. להגיע למקום טוב יותר. עלייך להודות לי, שאני מנסה, על אף חוצפתך וחוסר הרצון שלך להקשיב. המילים שלי הינם הוראה, אם תסרבי, יהיו לכך השלכות."

אכילס נראה נבוך מאוד, "הרמוניה, תבקשי עוד פעם אחת ואני הולך. מבטיח." הוא אומר לה, על פניו יש רצון כנה לעזור. "בבקשה אבל, אל תלכי ואל תבקשי ממני ללכת. אני מונע מהקיוטי להיות מרושע. אני חבר. אם אלך, לא יודע מה יקרה. אני רוצה לעזור. באמת. אני יודע שקשה לך, אבל מתרגלים. אני מטיס. גם לנו קשה. מתעמרים בנו, ואסור לנו להגיב. אבל אם פועלים נכון, אם לא מתווכחים, בסוף משיגים חברים חדשים. יכול להיות שאם תישארי, העונש שלך ייגמר מהר. אולי אפילו היום. אולי אפילו תשיגי חברים חדשים."

"אתה סתם זורה מלח על פצעים. אני מתחילה לחשוב שאתה גרוע בדבר הזה של חברות לפחות כמוני." היא אומרת בישירות, הכאב ניכר על פניה. "אתה לא מקשיב. ואתה ממשיך לא לראות השפעות של דברים. בבקשה תפסיק"

"אני הוכחתי את עצמי פעמים רבות כטוב וחכם. ניתן לספור על יד אחת את הפעמים שטעיתי וכאשר אני פועל, אני מגיע להצלחות רבות. את, לעומת זאת, טעית לאחרונה טעות מרה. סביר יותר, כי התחושה שלך מוטעית, ואני צודק בהזדמנות שאני מציע מאשר להפך."

"בבקשה תישארי לקצת. מספיק לקצת, ואני דואג שהקיוטי יפסיק להציק לך למשך יומיים. את לא תראי אותו בכלל עד סוף המוט. אם תישארי ליותר הוא יעלם ליותר." מבטיח אכילס, הוא שופך שמן לכד החרס וריח הפופקורן נפלא, מאוד מזמין לשבת.

היא נאנחת ומתיישבת ליד בישיבה מזרחית , שקטה.

"מצויין." אומר סופרוסין, "שלא תגרמי לי לחזור על עצמי שוב, להבא." הוא ממתין לרגע עד שאכילס יביא לו פופקורן ויתחיל ללעוס בעצלתיים. "איך היום שלך הרמוניה?"

אכילס נראה מאוד נבוך. אפילו במן בושה מסויימת על המצב שהרמוניה נקלעה לתוכו. הוא מביא לה פופקורן שמריח ממש נעים. מחייך אליה חיוך מושפל.

"לא רעבה. היה יום טוב." היא עונה בלאקוניות

"תאכלי מהפופקורן. את לא תדעי יגיע האוכל הבא. תאכלי כל עוד את יכולה." אומר סופרוסין.

"מה היה טוב ביום?" שואל אכילס.

"אכלתי כבר היום. עזרתי בקיירן וישנתי."